שליכט

1. קצת מאחורי הקלעים
הערב הופצה למשרדי הממשלה חוות דעת משפטית של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד אבי ליכט. ליכט, שהיה גם חבר בוועדת צמח לענייני ייצוא הגז, התבקש לחוות את דעתו המשפטית בנושא אחד פשוט – האם הממשלה רשאית להחליט ביום ראשון לבדה על מה תהיה מדיניות ייצוא הנפט של ישראל בעשורים הקרובים, או שמא היא זקוקה לשנות את החוק הקיים – חוק הנפט – בכנסת. אם ליכט היה מכריע כי הממשלה חייבת את הכנסת, זה ודאי היה מכניס את הממשלה לפלונטר פרלמנטרי ארוך, שכן הנושא היה מובן לדיון בוועדת הכלכלה, שבראשה עומד איש האופוזיציה ח"כ אבישי ברוורמן (עבודה). בקיצור, כאב ראש.

הלחץ על ליכט, למיטב ידיעתי, היה רב. מזה כמה שבועות קבלת ההחלטה התמהמה. כל ניסיון שלי להבין מה קורה שם נתקל בחומת שתיקה, או במשפט קצר – זה רגיש, אי אפשר לדבר על זה עכשיו. השמועות נפוצו. שמועות על כך שליכט עצמו סבור שיש להעביר את העניין לחקיקה בכנסת, אולם שהיועץ המשפטי לממשלה בעצמו – יהודה ויננשטיין – סבור שאפשר להסתפק בהחלטת ממשלה.

כך או אחרת, בסופו של דבר הדרג הפוליטי חתך בעניין, והחליט להחליט לבד ביום ראשון. ההחלטה הזו, כצפוי, גררה איומים בעתירות לבגץ, שאין ספק שאכן יוגשו. מי שיצטרך להגן על המדינה בבגץ הוא אבי ליכט, אלא אם איכשהו יצליח לשלוח את היועץ המשפטי לממשלה בכבודו ובעצמו.

2. פלפולים
חוות הדעת של ליכט בעניין ייצוא הגז היא שירה צרופה, אומנות ההתפתלות המשפטית. לרגעים אפשר לדמיין את טוני סופרנו יושב על ידו ואומר לו מה לכתוב. הגזמתי כמובן, טוני סופרנו מת.

אני מביא כאן בחלקים את נוסח חוות הדעת הכמעט מלא, כפי שהופצה הערב למשרדי הממשלה הרלוונטיים, ובצידם תרגום (מגמתי) לשפת אנוש.

ליכט: "השאלה העיקרית העומדת להכרעה מבחינה משפטית היא האם הוראות חוק הנפט – ובעיקר סעיף 33 לחוק – מהווה מקור הסמכה מספק לצורך קביעת ההסדרים הקבועים בהצעת ההחלטה"

תרגום: השאלה העיקרית היא האם החוק הקיים, שנוסח לפני 60 שנה, מאפשר לממשלה להחליט כמה גז לייצא לחו"ל מבלי לערב את הכנסת

ליכט: "הצעת ההחלטה [של הממשלה] מהווה לעמדתנו הסדר ראשוני, שעל פי טיבו ומהותו צריך להיקבע על ידי הכנסת […] זאת בשל היקפה המשמעותי של הצעת ההחלטה, מהותה הבין דורית והיותה נתונה במחלוקת ציבורית. על פי עקרונות היסוד של המשטר בישראל ההכרעות העקרוניות מתקבלות על ידי המחוקק ואילו תפקידה של הרשות המבצעת הינו הגשמת עקרונות אלה".

תרגום: זה די מדבר בעד עצמו – ראוי להעביר החלטות הרות גורל כאלה לדיון ואישור הכנסת, שכן בישראל הכנסת היא הריבון, ולא הממשלה.

ליכט: "לפיכך יש לשאול האם הוראות חוק הנפט ובעיקר סעיף 33 יוצרות הסמכה ברורה ומפורשת המסמיכה את הממשלה לקבל את ההסדר הראשוני שיוצרת הצעת ההחלטה. על פני הדברים יש מקום לטענה כי לשונו של סעיף 33 אכן מעניקה לממשלה הסמכה בחקיקה ראשית לקבוע הסדר ראשוני זה".

תרגום: למרות מה שאמרתי קודם, שצריך לקיים דיון ציבורי בעניין, הממשלה יכולה להיאחז בלשון החוק בשביל לא לראות את הכנסת ממטר. אבל, רגע, חכו לזה, כי הנה בא הסעיף הבא…

ליכט: "אלא שעולה ספק אם הוראת סעיף 33 לחוק הנפט יכולה לשאת את מגוון ההוראות בהצעת ההחלטה ורוחבן כמקור הסמכה לקביעת הסדר ראשוני"

תרגום: !

ליכט: "עולה ספק אם יש בהוראות סעיף 33 הוראות המסמיכות את הממשלה לקבוע מדיניות ארוכת שנים לגבי כלל המאגרים"

תרגום: !!

ליכט: "אין בסעיף הוראות המתוות את שיקול דעתה של הממשלה […] במדיניות הרואה עשרות שנים קדימה. מדובר, אפוא, על שאלות כמו לכמה שנים יש לשמור את הגז או כיצד תחושב התצרוכת המקומית, דהיינו מהם השימושים שעל בסיסם תחושב בתצרוכת המקומית וכיצד ייראה המשק בהתבסס על שימושים אלה. לכן, מבחינה משפטית, רצוי היה כי הנושא יובא להכרעת הכנסת בין באופן פרטני ובין באמצעות חקיקה המעניקה לממשלה הסמכה מפורשת לקבוע מדיניות מקיפה, כוללת וארוכת טווח במשק הגז הטבעי"

תרגום: חוק הנפט חוקק ב-1953. מי חלם אז על גז, ומי חלם אז על ייצוא גז. לכן, מוטב היה להביא את כל העניין הזה לכנסת, לקיים דיון ציבורי, ולתת לנבחרי הציבור להחליט החלטה שיש לה השלכות שנים לעתיד.

אבל רגע, הנה סלטה לאחור:

ליכט: "עם זאת, לאור לשונה של הוראת סעיף 33 המעניקה לשר, ודאי לממשלה, סמכות לחלק בין הצריכה המקומית ליצוא, לטעמנו אין מניעה משפטית בקבלת ההחלטה בממשלה בהתבסס על הוראה זו"

תרגום: חה!

ואז מגיע החלק הבאמת יפה:

ליכט: "בהקשר זה יצוינו גם הדחיפות והחיוניות בקבלת הכרעה מהירה בעיתוי הנוכחי שתייצר ודאות למשקיעים באופן שיביא לדעת גורמי המקצוע לפיתוח המאגרים הקיימים ולחיפוש מאגרים נוספים. זאת על מנת לאפשר יצירת מגוון הכרחי של מקורות הגז, ובעיקר הוספה של צינורות נוספים שיביאו את הגז לחוף ממאגרים אלה".

תרגום: אני חושב שהכנסת הייתה צריכה להכריע, אבל אתם – פקידי הממשלה – אומרים שזה דחוף וכל זה, וחשוב ליזמים לדעת שיש להם ודאות וכל זה, אחרת המשקיעים האוסטרלים יברחו וכל זה, אז טוב, נו, בסדר, יאללה, שיהיה, תקבלו את ההחלטה לבד. אבל כשיגיע הבגץ תזכרו שאמרתי לכם.

תודו שזה היה מהלך משפטי מרשים.

3. אחרית
אני משפטן קטן מאוד, ואין לי מושג כיצד יכריע הבגץ. אבל נדמה לי שלעותרים יהיה נוח מאוד לטעון שאפילו המשנה ליועץ המשפטי לממשלה חושב שראוי היה שהכנסת תכריע בעניין ולא שרי הממשלה.
אגב, העניין המשפטי הזה יוצר תופעה מוזרה בקרב יזמי הגז. בתחילה, טענו יזמי הגז – בעיקר דלק של יצחק תשובה ושותפתו האמריקנית נובל אנרג'י – שבשביל לקבל החלטה הממשלה מוכרחה לשנות את החוק, בתקווה שזה ייקח לה מלא זמן והיא לא תרצה וכו'. אבל אז היזמים הבינו שההחלטה הולכת להיות לטובתם, אז הם שינו את העמדה, ועכשיו הם טוענים שאין שום צורך בשינוי חקיקה, ושהממשלה ריבונית לקבל החלטה בעצמה.
אלא שהשותפים הקטנים של השותפים הגדולים במאגר הגז תמר – דודי ויסמן וקובי מימון, שני טייקונים לא קוטלי קנים בעצמם – רוצים לעתור לבגץ משום שלטענתם החלטת הממשלה מפלה אותם. הם טוענים שהחלטת הממשלה מעדיפה את תשובה ונובל אנרג'י כי היא נותנת למעשה הטבות למאגר לווייתן (שהקטנים לא שותפים בו) ודופקת את מאגר תמר (שהם כן שותפים בו). בקיצור, חלק מהטייקונים רוצים פתאום לראות דיון בכנסת, וחלק ממש לא. הכל על פי האינטרס.

תגובות

  1. יניב מתל אביב

    שאול, אם יש לך את חוות הדעת בקובץ אלקטרוני אתה יכול להעתיק את הטקסט לקובץ וורד ולהעלות את זה ככה, בלי סממנים חיצוניים שיסגירו את המקור.

  2. אנונימי

    מי שידרש להגן על ההחלטה זה לא אבי ליכט, שהוא משנה ליועץ המשפטי לממשלה (ייעוץ וחקיקה), אלא מחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה.

  3. פינגבאק: רואים רחוק, רואים שקוף: מהפכת השקיפות השלטונית התחילה בכנסת ה-19 ובמאבק על הגז | המשמר החברתי

  4. פינגבאק: "ערך הגז" – סוגיית ייצוא הגז יכולה להציל את כבודה הרמוס של כנסת ישראל | המשמר החברתי

להגיב זה מגניב