כשהצבא מוציא 36 מיליון דולר על מבנה שאף אחד לא משתמש בו, מותר להעביר ביקורת

הקטע הזה שודר שלשום בתוכנית של רייצ׳ל מדו בmsnbc. אני ממש מפציר בהם לראות אותו. כולה 6 דקות מהחיים שלכם, אבל הן לגמרי שוות את זה (אם הנגן לא עולה משום מה, כנסו ללינק הזה):

למי שאין לו כוח, הכתבה הזו מתארת פרויקטים צבאיין שמשרד הביטחון האמריקני מוציא עליהם עשרות מיליוני דולרים מכספי משלם המסים האמריקני, למרות שאין בהם שמץ של צורך. אם לא ראיתם את הקטע, אנא, אני ממש מפציר בכם. הוא מתאר איך משרד הביטחון האמריקני הוציא 36 מיליון דולר על בניית בסיס צבאי באפגניסטן שאף אחד מעולם לא השתמש בו, ולעולם לא ישתמשו בו. למעשה, בניית הבסיס החלה כשהכוחות האמריקנים כבר החלו לצאת מאפגניסטן ונמשכה עוד שנתיים לאחר מכן, כולל ריהוט מלא של הבסיס.

למה?
שאלה טובה. אבל בגדול זה מתמצה בזה: כי אפשר. כי למשרד הביטחון האמריקני יש כמויות מגוחכות של כסף, ולכו תשלטו בתקציב כל כך גבוה, אז בסוף יש מי שזוכים במכרזים וככה זה נראה.

באותו הקשר, הניו יורק טיימס פרסם השבוע מאמר מערכת נגד התנהלות תקציב הביטחון האמריקני. עיקר הביקורת של העיתון הייתה כלפי הפוליטיקאים בארה״ב ולא ממש נגד תקציב הביטחון, אבל על הדרך מתוארות כל מיני דרכים להגדלת תקציב הביטחון היכן שאין בזה צורך.

שני דברים חיבבתי במאמר הזה במיוחד. ראשית, העיתונאים בארה״ב יודעים לנקוב במספרים מדויקים מאוד לגבי תקציב הביטחון האמריקני, להגיד כמה עולה לבנות פרויקט מסוים או כמה עולה צוללת, כי תקציב הביטחון שם הוא ברובו (אם כי לא כולו) שקוף ביותר. כתבתי על זה פעם כאן.
ושנית, העיתונאים לא מהססים לבקר את תקציב הביטחון, בדיוק בגלל אותו עניין שהזכרתי בהתחלה: מדובר בכספי משלם המסים. הטרמינולוגיה הזו חשובה, והם מדגישים אותה שלא במקרה. אלה כספי משלם המסים. הכסף הזה לא מגיע מהירח. משלמי המסים עובדים קשה מאוד בשביל לשלם את המסים האלה, ולכן מגיע להם דין וחשבון מצד מי שמשתמשים בכסף הזה, ולכן מגיעה לציבור הזכות להעביר ביקורת, גם אם נוקבת, על השימוש של משרד הביטחון בכסף הזה.

ואם לא באמת צריך עוד צוללות גרעיניות, אז העיתון כותב שלא באמת צריך עוד צוללות גרעיניות. ואם יש צורך לקצץ בכל מיני תקציבים מתקציב הביטחון, העיתון כותב על זה.

זה נכון, הביקורת העיתונאית לא בהכרח משנה את המציאות, והפוליטיקאים ממשיכים להתנהג כפי שהם מתנהגים ותקציב הביטחון תופח במקום להתקצץ. ובכל זאת, לפחות אפשר להעביר ביקורת מבלי להיחשב כאויב העם והאומה. וזה קורה, בין היתר, משום שיש נתונים ומספרים שאפשר בכלל לדבר עליהם.

ואצלנו?
יוק.
אצלנו הביטחון ותקציב הביטחון קדושים. הס מלהזכיר, הס מלדבר, הס מלהטיח ביקורת.

אגב, בשבוע שעבר פרסמתי כיצד צה״ל מעריך שהמעבר לטכנולוגיית ענן תחסוך כ-2 מיליארד שקל (חיסכון בשרתים וחיסכון בעלויות בינוי), אבל כיצד צה״ל מסתיר את ההערכות האלה מהדרגים הבכירים שלו עצמו, אולי בשביל לא לגלות לאף אחד שחוסכים כל כך הרבה כסף ובשביל להשתמש בו למטרות אחרות (יש גם הסברים אפשריים אחרים לעניין הזה, הכנסתי אותם לכתבה).

הדרך שלי להגיע למספרים האלה מוגבלת עד מאוד. אני צריך להסתמך על מקורות שידליפו אותם. הדלפות זה טוב, אבל היה טוב יותר לו המספרים היו פשוט חשופים לציבור (וקשה לטעון שמה שקשור בעלויות של טכנולוגיות המחשוב הוא עניין מסווג).

חומר למחשבה לקראת פרסום דוח ועדת לוקר שתמליץ בקרוב לממשלה מה עושים עם תקציב הביטחון. האם זו תהיה מהפכה או עוד ועדה שתגדיל את תקציב הביטחון בלי בקרה ובלי שינוי של השיטה?
נדע בעוד שבועות ספורים.


מן הארכיב:
יאללה יאללה | 20 שנה של הקרב על תקציב הביטחון, בתמונות
תקציב הביטחון, חלק ב׳ | קציני התקציבים מדברים

תגובות

  1. ניב חכלילי

    רק תוספת קטנה. מי שעומד מאחורי התחקיר ששודר בתכנית (ומאחורי תחקירים רבים בנושא) הוא אתר פרו-פאבליקה, שמאפשר לעיתונאים חוקרים לעבוד ולהתמחות בנושאים מהותיים לחברה האמריקאית בשכר ובתנאים ראויים. התחקירים שהוא מפרסם הם יוצאי דופן בהיקף ובאיכות שלהם. את התחקירים האלו הם מציעים גם לגופי המדיה ה'מסורתיים' במיינסטרים ללא תשלום, (לפעמים גם בשיתןף פעולה) כדי להגיע לקהל רחב ככל האפשר.
    הנה התחקיר המקורי על המבנה שעלה מיליונים לכספי משלם המיסים האמריקאי – https://projects.propublica.org/graphics/boondoggle

  2. אלי

    כרושצוב אמר בזמנו כי ברוסיה בונים גשר גם במקום שלא עובר נהר.
    מה שמותר, נניח. למעצמות הגדולות עדיין אסור לנו.
    להן יש תקציבים ויכולות הרבה יותר גדולות מאשר לנו.
    אין כל סיבה שהתקציבים ותנאי שכר וכולי ינתנו גם אצלנו ל" משרתי הצבא".
    בעצם. אנו משרתים אותם..
    הם אמנם לא אשמים בכך שאנו ברוב ומיומנות נתנו להם הרבה מעבר לדרוש
    ללא כל בקרה.
    הגיע הזמן שבראש מערכת הבטחון יעמדו אנשים שלא קשורים בעבותות חזקות
    לבכירי מערכת הבטחון.
    לו לפחות היו מספקים את הסחורה ומחזיקים את התשלומים המנופחים שמקבלים
    – ניחא. אך אין הם מצדיקים זאת. להיפך. כמעט אחרי כל מלחמה קמה ועדת חקירה
    שחוקרת את הכשלונות שאירעו במלחמה. המסקנות לא מיושמות ומוסרית על עצמן
    במלחמות הבאות. וחוזר חלילה.
    הגיע הזמן שיועבר. בחוק. כניסת בכירים ממערכת הבטחון לפוליטיקה.
    אם לא נעשה,זאת – המשך הכשלונות מובטח.

להגיב זה מגניב