אתמול העלנו לאתר כלכליסט ידיעה בלעדית חמודה של נעמה סיקולר שידענו שתיצור באזז באינטרנט. הידיעה זכתה לכותרת "כסף נדבק לכסף: 39 יהלומנים זכו בלוטו".
מה שכן, לא ידענו שהשיח שיתפתח בטוקבקים לידיעה יהיה כה משונה, בעיני זה כמעט כמו שירה.
מגיב מספר 3 קרא מהר מדי את הטקסט, ומיהר להגיב את התגובה הבאה:
הזכיה אתמול היתה על סך 40 מיליון שקל , לחלק ל40 איש זה יוצא מיליון שקל לאדם.
תשלום מס הוא 25 אחוז כלאמר נשאר 750000 ש"ח לאדם.
לא מסתדר לי עם המספרים הרשומים בכתבה , או שאני טמבל.
החישוב שלו, כפי שתראו אם תקראו את הידיעה, לא נכון, וזה מצוין במפורש בידיעה. אלא שהטוקבקים שנכנסו לידיעה בעקבות הטוקבקים הללו מבטאים משהו מוזר באופי האנושי: את הצורך להוכיח את זולתך. הנה אחד כזה לדוגמא (מס' 13):
ל-3. כן אתה כנראה טמבל, הם לא זכו בפרס הראשון אלא רק ב117 אלף ש"ח.
היופי הוא, שאחרי כמה וכמה טוקבקים פתאום כמה אנשים החלו לצאת להגנתו. כמו למשל טוקבק מס' 44:
ל-3: אתה גבר!!! , אל תקשיב לאוכלי נבלות האלה.
אתה לא טמבל , כל אחד יכול לטעות.
יש אנשים בעלי בטחון עצמי נמוך בעולם הזה שחייבים לדעת שיש מישהו יותר טיפש מהם,
אז הם מסווגים אותך בתור טיפש , אל תקשיב להם ,
אתה מ – ל – ך!!!
אותי זה מאד שעשע הבוקר.
כבר מזמן אמרתי לך שאפשר למצוא פנינים בטוקבקים.
אני גם ראיתי את הכותרת והתאכזבתי לגלות בפנים שמדובר רק בפרס של 117 אש"ח ולא בפרס הראשון. עכשיו אני מבינה בשביל מה בכלל פרסמתם את זה…
מעולם לא קראתי כל כך הרבה פעמים את המילה טמבל.
ואני דווקא חיבבתי את הגברת הזאת:
41. ל-3: אתה חמוד! הייתי חייבת, אחרי עדר שלם שקרא לך פה "טמבל"…
חגשה
רק שאלה,
זה נראה כמו הודעה יזומה שיצאה מטעם הבורסה ליהלומים יותר מאשר עבודת שטח קשה של כתב. האם אני צודק?