כאן, כך חשבתי, יהיה פוסט ובו סיכום מחשבותיי אחרי שבוע בדרום אפריקה. אבל, בניגוד למה שטענו חבריי למסע, אני דווקא לא מצליח לאחרונה לבטא את עצמי כל כך טוב, בין אם בכתב ובין אם על פה.
לפיכך, ולמען לא ייצאו הקוראים בתחושת החמצה, אני מביא כאן פוסטאורח חדשני מסוגו. מדובר בפוסטאורח רב משתתפים, שהתקיים בכלל במנגנון התגובות של הרידר שלי.
קריאה נעימה
+++
הכל התחיל כשאחי הקטן ליאור שיתף את האייטם הבא מתוך וואינט:
על פי מסמכים סיניים עתיקים קיימות 365 נקודות דיקור, הפזורות על 14 המרידיאנים (קווים דמיוניים לאורך הגוף), וכל אחת מהן קשורה באמצעות מרידיאן לאיבר מטרה מסוים
בזמן ששיתף את האייטם, כתב ליאור כך:
דגש על דימיוניים.
הם בטח ממש עתיקים המסמכים האלה, וכל מה שעתיק הוא אוטומטית נכון, בהתחשב בזה שפעם היו אנשים משכילים מאוד שלא שלא ידעו שום דבר על מחזור הדם למשל, על מבנה היקום, על הסיבה למחלות, או על זה שיצורים חיים לא נוצרים יש מאין.
היום רופא בקופת חולים אשכרה נתן לי הפנייה לרפואה משלימה. אם קופת החולים לא רק נותנת אמינות לדברים האלה בזה שהיא מכניסה אותה לתוך סל הביטוח שלי, אלה מוסיפה חטא על פשע ומפנה לזה במקום לטיפול יעיל, זה פשוט טירוף גמור. הוא הסכים להפנות אותי לפיזוטרפיה רק אחרי שביקשתי. זה משהו נורא.
למה לא מחוקקים חוקים נגד זה?
ואז התחילו התגובות –
אדר:
בתור סקפטית חריפה אני רוצה לומר שיש אנשים, שאני מכירה אישית, שזה הדבר היחיד שעוזר להם, ובאופן מיידי אחרי הטיפול. יכול להיות שזה פסיכולוגי אבל אם מסתכלים רק על מדד של כאב/מחלה, זה עוזר כנראה.
לגבי אסמכתא מדעית לדיקור למיטב ידיעתי זה נושא שחוקרים אותו אבל עדיין לא הגיעו לתשובה חד משמעית.
לגבי עניין ה"עתיקות", לא כדאי לזלזל בשיטה שמשתמשים בה אלפי שנים – יש לזה משמעויות אמפיריות גם אם לא מוחלטות.
ליאור:
כשל לוגי של "סמכות מתוך וותק" הוא אחד הפופולאריים, על אף שהוא טומן בחובו חוסר היגיון כפול, גם בגלל שמן הסתם וותק לא משפיע על אמיתות של משהו, וגם בגלל שללא ספק לפני 5000 שנה הידיעות שלנו על העולם היו פחותות יותר, ולא רבות יותר, בניגוד לאיזה פנטזיה ילדותית שמשום מה אוחזת ב90 אחוז מהאוכלוסיה שפעם היינו ממש נבונים, ואיכשהו כל הידע הזה אבד, יחד עם אטלנטיס, וכלל אוכלוסיית הערפדים. תראי מה זה, 5000 שנה היה פוליו והרפואה הסינית לא הצליחה לרפא את זה, ואז כמה שנים ישבו אנשים על התחת מתוך הסכמה שאשכרה צריך לבדוק את מה שמישהו טוען לפני שמחליטים שזה נכון, ואיזה פלא, יש חיסון לפוליו. בחיי, זה נפלא!
הבסיס לדיקור, כמו הבסיס לכל רפואה אלטרנטיבית, הוא קשקוש גמור חסר שום אסמכתה שכלל התורה עומדת עליה. בהומאופתיה זה עיקרון ההיפוך והדלדול, כאן זה מרידיאנים, אבל תמיד יש משהו. לפי הגדרה רפואה אלטרנטיבית היא כל מה שלא הוכח, כי כל מה שהוכח חודל להיות אלטרנטיבי, ומיד נהיה תרופה שטבע מוציאה לפועל ומישהו רושם עליה פטנט. לכן, אלטרנטיבי היא מילה מאוד לא מדוייקת לתאר את זה, כמו שאין דבר כזה פיזיקה אלטרנטיבית (פיזיקה אלטרנטיבית היא כישוף), ורפואה אלטרנטיבית היא פשוט "רפואה לא אמיתית." היא לא רפואה, למעשה. היא לא מדע כלל.
לגבי אנשים שזה הדבר היחידי שעוזר להם: זה לא מדד לכלום. למעשה, אחת הבעיות בדיקור הסיני הזה שלא לוקחים שום מדדים אמפיריים, אלה מסתמכים על שאלות כמו "אתה מרגיש יותר טוב?" "פחות כאבים?" וכדומה. מעבר לכך מאחר ואין כאן לא קבוצת ביקורת, לא ניסיון לבדוק איזה עוד תהליכים יכולים להשפיע על ההרגשה הטובה יותר, אז באמת ובתמים שאין שום סיבה להקיש סיבה ותוצאה מ"הלכתי לטיפול" "עכשיו אני מרגיש יותר טוב."
אני חושב שזה יכל להיות נהדר אם רפואה אלטרנטיבית הייתה אמיתית. קודם כל, זה היה משנה לחלוטין את כל מה שידוע לנו על העולם, מה שכבר היה דבר מלהיב בפני עצמו. מעבר לכך, היו יכולים להיות לכך סטטיסטיקות מדויקות, ממש כמו בטיפול אמיתי: "ל60% מהחולים הסטרואידים האלה עוזרים, אל תיקח את הסטרואידים אם יש לך בריחת סידן," וכו'. זה יכל להיות מדויק.
אבל רפואה אלטרנטיבית היא במקרה הטוב דרך פסיכולוגית נחמדה לאנשים בריאים שרוצים להרגיש קצת שליטה על החיים שלהם, ולכן, אם הם ילכו לרפואה אלטרנטיבית (מישהו אמר רפואה מונעת?) הם גם ימשיכו להרגיש טוב, ולא חלילה, פתאום, יקבלו סרטן, או טרשת נפוצה, או איזה רעה חולה אחרת.
כך שכרגע, הומאופתיה, דיקור סיני, שיטת אלכסנדר, או ללכת עם שקית של קקי על הראש, הכול עוזר באותה מידה. ואני חושב שזה חרפה שהמדינה, שהתפקיד שלה בתור הארגון הוא להגן על התושבים שלה משקרנים, שרלטנים, ולעיתים גם מהטפשות של עצמם, לא עושה שום דבר כדי למנוע את זה.
אני מצידי אלך בינתיים עם שקית עם קקי על הראש, זו שיטה עתיקה מאוד, שמבוססת על אנרגיות (אנרגיות זה קצת כללי כזה לא? דרורי שאל פעם אם מודדים את זה בג'אולים).
במקסימום, זה לא מזיק נכון? והכי חשוב, זה עוזר לשמור על יציבות.
יובל פינטר:
כן, ליאור משוגע.
ברוטוס:
אם שק עם קקי עוזר לך להרגיש טוב יותר – פיזית או נפשית – אם זה מרגיע כאבים שתרופות רגילות לא מרגיעות או תורם לאיכות החיים שלך כאדם בריא ומתפקד יותר, אז כן, לך עם שק עם קקי על הראש.
לא הכול עוזר לכולם ולא חסרים שרלטנים בתחום כמו בכל תחום אחר, אבל העובדה היא שיש אנשים שזה תכל'ס עוזר להם, כמו שיש אנשים שזה דווקא לא עוזר להם.
מי שהולך לקבל דיקור או הילינג בשביל לרפא סרטן, עושה שטות לדעתי.
אבל מי שעובר כימותרפיה שגורמת לו להרגיש חרא אבל רפלקסולוגיה עוזרת לו לתפקד בין הטיפולים, אז אני בעד, ואני גם בעד שהמדינה תעזור לממן את זה. לכן קוראים לזה רפואה משלימה.
הפנאטיות שלך מצחיקה ומעצבנת אותי בו זמנית. אבל אני עדיין אוהב אותך..
ליאור:
אל תבלבל את העובדה שהנושא קרוב לליבי ואני חם מזג עם פאנטיות.
אני פשוט כל כך שבעתי מדיונים נקיים על העניין שאני כבר מוותר על הצורך לא להיות סרקסטי.
כאבי גב, כאבי בטן, הכול בא וחולף, גם במחלות כרוניות. יש לי ימים טובים, ויש לי ימים גרועים, והם לא קשורים לכלום, אבל אם הייתי עושה דיקור סיני הייתי עוד בטעות קושר איזה "יום טוב"בטיפול אלטרנטיבי כלשהו שעשיתי אתמול, ואז גם אני הייתי מאותם אנשים ש"זה עוזר להם."
הערך המוסף היחידי של הדבר הזה הוא פסיכולוגי, ואז כבר עדיף ללכת לפסיכולוג, או להסתכל על הנוף, או לשוחח עם חבר טוב, או כל דבר אחר שהופך אותך למאושר יותר ועוזר לך להתמודד עם המציאות.
אני מאוד לא בעד שהמדינה תממן את זה כי אז היא מעניקה לזה ציביון של אמינות שלא ראוי שזה יהנה ממנה. לשים דבר כזה לצד רפואה אמיתית משרה את הרושם שמדובר באותו דבר, עם אותם יכולות, עם אותם סטנדרטים, ומרבית האנשים באמת לא מצליחים להבין שלא מדובר ברפואה, אלה במשהו אחר לגמרי, ושוב, המילים הכי ראויות שעולות לי לראש הן "הוקוס פוקוס."
על אחת כמה וכמה כמו מה שקרה לי היום כשרופא כבר שולח אותך לרפואה שקרית במקום רפואה אמיתית, שזה כבר באמת גובל ברשלנות.
חוץ מזה הפאנטיות שלי יותר מצחיקה ממעצבנת אני בטוח. מה שמעצבן זה שאני צודק :)
אדר:
ליאור, האמת שאין לי כ"כ איך לענות לטיעונים שלך. כל מה שאני אגיד ינבע במקסימום מאינטואיציה, כי אני לא מומחית בנושא רפואה בכלל או רפואה אלטרנטיבית בפרט. האמת, אני גם לא יודעת עד כמה אתה בקיא במחקרים מדעיים שנעשו או לא נעשו בנושא של רפואה אלטרנטיבית או מה השיקולים שהובילו את משרד הבריאות להכניס טיפולים כאלה לסל. אולי אתה מאוד בקיא, אולי לא. אני לא.
מה שכן, יש לי אחות שעוסקת בשיאצו ועיסוי סיני באופן מקצועי ואני בטוחה שהיה לה מה לומר (אם היא היתה יודעת מה זה גוגל רידר)
ובכל מקרה – בואו נתאחד כולם נגד שאול כי הוא במונדיאל.
ברוטוס:
עלי הפשרה מקובלת.
אחותי תיקנה אותי שזה לא עיסוי סיני, זה כל מיני עיסוי ויש גם סיני.
היא אמרה עוד כל מיני דברים אבל אני לא רוצה לומר כי היא אמרה אותם בע"פ ומסרבת לרשום ואני לא זוכרת כבר.
בקיצור, אני אשלח לה לינק.
(רואים שאני עייפה?)
אני נוטה לדעותיו של ליאור ולרתיעתו מהרפואה האלטרנטיבית לסוגיה, ועם זאת מרגישה צורך בהצגת הצד השני (והייתי שמחה אם מישהו מבין יותר היה קם להגנתו. אולי אדר תפנה אל אחותה), כפי שנאמר לי בעיקר על ידי מדקר שהלכתי אליו (ולא ממש עזר. שרלטן, לעומת זאת, הוא לא היה):
א. הרפואה היא מדעית, ונשענת על מדדים מספריים, וכאלו לא מתאימים לכל טיפול. מחקרים כמותיים קשה לערוך משום שבעייתי לעשות קבוצת בקרה כשהטיפול הוא כה אישי: אי אפשר להסתיר מהמטפל אם הטיפול כנה או לא, ולכן גם אי אפשר להסתיר זאת מהמטופל (ויש פה יותר מאשר פלסבו).
ב. יש עוד בגופנו מלבד פסיכולוגיה מחד ואינסטלציה מאידך, והוא שמגיב (כביכול) לרפואה האלטרנטיבית. קוי האנרגיה הדימיוניים הם לא יותר ממודל שנועד לארגן את הידע האמפירי שנצבר בטיפולים האלו ("אם לוחצים פה, זה עוזר שם"). כשהידע משתנה ומתרחב, מחפשים לו מקום במודל הקיים, או ממציאים מודל חדש.
(ג. במקרים מסויימים אכן אפשר למדוד את האנרגיה המדוברת בג'אולים.)
ויש עוד, כמובן. אני לא ממש השתכנעתי. כשאצטרך טיפול כלשהו, טפו טפו טפו, לא אפנה לרפואה אלטרנטיבית. ועם זאת, אני מבינה ומכבדת שאחרים, ובהם בני משפחתי, בוחרים בכך.
בהמשך לשיחה שהייתה לי עם שאול בדרום אפריקה: איזה נודניקים אתם עם החוסר סובלנות שלך ושל ליאור לכל דבר שחורג מן התחום שניתן לסווג אותו כ-"דעתכם".
יש אינספור עדויות ומחקרים שמראים שדיקור סיני פשוט עובד כטיפול למיליון דברים , למשל נגד כאבי גב (היות ואני סובל מכאבי גב, אני נתקלתי במחקרים שכאלו). לתגובה הצפויה שלכם ("איפה המחקרים האלה") אני עונה – לא יודע, אין לי כוח לחפש אותם. אם היה לכן טיפת אינטגריטי הייתם מחפשים (ומוצאים) אותם בעצמכם. העובדה שאף מחקר לא מצליח להסביר למה דיקור עובד היא סיפור אחר לגמרי. שנים לא הצליחו להסביר איך ציפורים עפות. בסוף הצליחו.
בקיצור, כרגיל בדיונים המוזרים שלכם על איך כל מי שמחזיק בדעות "מאותגרות אמפירית" הוא אידיוט, בוגד, רוצח ובור – אני עונה את אותה התשובה: התפיסה הזו שלכם (אני עדיין מדבר על ליאור ושאול) היא לא יותר מאידיאולוגיה, וזו הסיבה העיקרית שאין ממש עם מי לדבר. כמו שאר האידיאולוגיות, היא ראויה ליחס קריר וזהיר מאוד.
אתה כזה גייז.
אריאל,
מילת הקוד "אינספור מחקרים" לא מוסיפה שום אמינות לטענות שלך. מחקר יכול להיות מוטה, יכול להיות שאין בו קבוצת ביקורת, יכול שנעשה על מדגם קטן מידי ויכול ליפול ל"אינספור" מלכודות שהנטייה שלנו להטעות את עצמנו טומנת. תן לי מחקר אחד רציני, שפורסם בירחון נחשב, שנבדק על ידי עמיתים שיראה שהאפקטים של דיקור לא יכולים להיות מוסברים ע"י פלסבו. כן זה המעט שאני דורש מטענות מוזרות שכאלו. אל תטרח, אתה לא תמצא כזה, כי אין.
אסנת, על מה את מדברת כשאת אומרת "אנרגיה", כי למילה הזו יש משמעות מדויקת. איזו מן קרינה זו? עם מה מודדים את זה? עם E-METER?
אני עייף מאוד הבוקר ולכן לא אעריך בתגובה.
אוסנת: מה גורם לך לחשוב שיש בגופנו עוד מלבד אינסטלציה? אין שום סיבה, מלבד wishfull thinking להניח דבר כזה, על אחת כמה וכמה לבסס עליו איזשהו סוג של טיפול.
אריאל: בהתחלה חשבתי שהתגובה שלך היא סרקסטית, עד אשר המשכתי לקרוא והבנתי לקראת הסוף שאתה רציני.
קודם כל, רק כהערת ביניים, הביטוי"אינספור עדויות ומחקרים" כמעט תמיד הולך יד ביד עם דברים שאין להם אפילו מחקר אחד מהימן לתמוך בהם: חייזרים, טיפול בעזרת תפילה, שיטות הפירמידה שמוכרות מוצרי בריאות ומשום מה מפילות את אמא שלי בפח פעם אחרי פעם.
יש לי טיפה אינטגריטי, ולכן אני מחפש מחקר כזה בנרות ולא מצליח למצוא. באמת. ניסיתי. מאחר ואני לא מדען, ולא יכול לבצע את כל המחקרים בעצמי, למזלי יש כתבי עת מדעיים בעלי אמינות מסוימת עם אמות מידה גבוהות במיוחד לפרסום מאמרים ולבדיקתם. עד היום לא הצלחתי למצוא אף מאמר שמאשש רפואה אלטרנטיבית באף אחד מהם, למעשה, הם מפריכים אותה פעם אחר פעם. חבורה של ציניקניים המדענים האלה אה?
אני חושב שהאנושות התקדמה בצעדי תינוקות אודות לכמה אנשים עם היגיון בריא שאשכרה לא הסתפקו בלזרוק שטויות לאוויר גם אם אין להם שום ביסוס, והעובדה שאנחנו יושבים עכשיו ומתקתקים את השורות האלה על מחשב, או שנסעת היום באוטו, או שאתה יושב בחדר שמואר בחשמל (!) הוא אך ורק תודות לאנשים האלה, שלמרבה הצער עוד נאלצו במהלך כל העניין הזה להיאבק בבורות ובאיזה שאיפה גלובלית מוזרה להיאחז בטיפשות בכוח.
אני יודע שתגיד שזה דורש אמונה, אבל תן לי להגיד לך במה אני מאמין. אני מאמין בחשמל. בחיי. אני מאמין בחשמל, כי החרא הזה עובד, בתור התחלה, זו סיבה נהדרת להאמין במשהו. הוא עושה משהו. ותראה מה זה? גם חשמל אני לא מסוגל לראות, יש הרבה דברים שבתור שימפנזה מפותחת אני לא מסוגל לראות, כמו גרביטציה, אבל היא עדיין שם נכון? אתה מאמין בחשמל? כי אני חייב להגיד לך, אותויקום פיזיקלי ושיטות מחקר לוגיות שנהוגות בסיפור הזה, לא כל כך מאשרות את מה שמכונה "רפואה אלטרנטיבית."
למדע אין בעיה עם דברים שהוא לא יכול לראות. למעשה, המדע פועל כדי להרחיב את מה שאנחנו בתור קופים מפותחים מסוגלים לעשות, ובזכותו אני מדלג מיבשת ליבשת למשל, משהו שהוא באמת פסיכי לגמרי ואני לא מפסיק להיות ביראת כבוד ממנו. למדע גם אין בעיה עם דברים שהוא לא מבין את המנגנון שלהם. מדענים מתים על זה למעשה. לגלות תופעה, ולשבור את הראש על לנסות להבין מה גרם לה, שלא לדבר על לכמת את זה במספרים ונוסחאות.
בכוליטיס כיבית (מחלה מהנה חבל לך על הזמן, איך דיקור סיני לא ריפא אותה עדיין אה?) הוכח מעל לכל צל של ספק שחולים המעשנים טבק נענים מהפוגות ארוכות יותר, ומהתקפים קלים יותר. לאף אחד אין צל של מושג למה זה קורה, אבל זה הוכח מעל כל צל של ספק במחקרים אמפיריים מדויקים, וזו הנקודה. עכשיו שוברים את הראש על לנסות להבין למה זה קורה, מה שאולי יום אחד אפילו יוביל לתרופה.
רפואה אלטרנטיבית לא הוכחה מעולם כעושה משהו, בכלל, לכן גם אין שום דרך לשפר את המנגנונים שמפעילים אותה עם הזמן ולהפוך אותה ליעילה יותר, המנגנונים האלה פשוט לא קיימים. גם אם הם לא יבינו את המנגנון מאחוריה, גם אם "אי אפשר לראות את המרידאינים", המינימום שהמדענים המצחיקים האלה רוצים זה שיוכיחו להם שלטענה המטורפת הזו שטענו בפניהם יש איזשהו בסיס, קטן ככל שיהיה. והבסיס הזה שהם מחפשים, הוא הוכחה אמיתית לכך שהסיפור הזה בכלל עושה משהו מלחתחילה. זו דרישה כל כך מינימלית, ואפילו בזה הרפואה האלטרנטיבית לא מצליחה לעמוד.
בהתחשב בזה שאנחנו חבורה של יצורים שגם ככה מוגבלים על ידי החושים שלהם, וששפה רק מגבילה אותנו עוד יותר, המעט שנשאר לנו זה לפחות לדאוג שאנחנו עושים תהליכי חשיבה ובדיקה מסודרים על מנת שלא נטעה וניפול למסקנות שקופים מגודלים נוטים לעשות.
רפואה אלטרנטיבית היא יותר סיפורי פייות לא מזיקים, או מבזבוז כסף משווע, היא פוגעת במיליוני אנשים ברחבי העולם. היא תיפגע באמא שלי, למשל, שבוודאות גמורה תדחה טיפול רפואי כדי לבדוק מיני כישופים לפני כן, מה שאני מניח שלבסוף עלול אף להביא למותה.
אבל כאמור, אני עייף הבוקר הזה, אז פשוט אפנה אותך לאתר הנחמד הבא:
http://whatstheharm.net/
ואם זה ארוך מדי בשבילך, אז יש גם קומיקס עם ציורים:
http://darryl-cunningham.blogspot.com/2010/06/homeopathy.html
וזה קטע וידיאו, גם הוא בנושא הומאופתיה, ללא ספק שקר מטופש כל כך שגם אידיוט גמור יכול לראות דרכו, ובכל זאת, איכשהו, מוכרים תרופות הומאפותיות בקופות חולים:
http://www.youtube.com/watch?v=BWE1tH93G9U
וכן, בדיונים "המוזרים" שלנו כל מי שמחזיק בדעות שהן לא מנומקות, הוא אידיוט. אני באמת חושב שאנשים שלא מנמקים את עצמם בצורה לוגית הם אידיוטים. למעשה אני חושב שאם הייתה הגדרה לזה, זו ההגדרה. זו לא אידיואלוגיה. זה נקרא שכל ישר.
ליאור – במצב רגיל הייתי ממשיך בחיי כרגיל אבל אתה כל כך השקעת שלא נעים לי. אני אקרא את התגובה המלאה שלך בבית.
אין ספק, אתה גייז.
שנים גם מאכילים אותנו בעניין הזה של תת מודע. מישהו ראה פעם תת מודע? למישהו יש מחקר על זה שהוא קיים?
ושאף אחד לא יזכיר את סיימון סינג וספרו "ריפו או פיתוי"
הנה כמה ביקורות –
http://www.news1.co.il/Archive/0014-D-44899-00.html?tag=22-14-47
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=1138450
והאתר שלו
http://www.simonsingh.com
חברים נחמדים, כאן אחות של אדר מדברת. אני לא נוטה להגיב לדיונים בד"כ מהסיבה הפשוטה שאני ממש גרועה בהסברים בכתב… ולרוב לא מצליחה להעביר את המסר. אבל בדיון הזה אני חייבת להתערב . אני עוסקת בתחום ה"רפואה האלטרנטיבית" שכולכם אוהבים להתייחס אליו כדבר אחד, הרי ברור ששיאצו, דיקור, עיסוי, טווינה, רפלקסולגיה הומיאופתיה ונטורופתיה מבוססים על תורה אחת והיא רפואת האלילים. מדובר בתחומים שונים מהיסוד למעט שיאצו ודיקור ששניהם מבוססים על התורה של הרפואה הסינית. נתחיל ברפואה סינית: הרפואה הסינית היא רפואה עתיקה. נכון שלא כל תורה עתיקה היא נכונה, אבל לא כל רפואה עתיקה שורדת 3000 שנה. לגבי מחקרים, יש ניסיונות לחקור את הנושא במדדים מערביים, אבל הדבר בעייתי כיוון שקשה לבודד את המשתנים בטיפול. למשל, מטופל שמקבל טיפול שיאצו ממטפל אחד לא יכול להיות משווה למטופל שקיבל טיפול שיאצו ממטפל אחר. מחקרים שיאמתו את השפעת טיפולי המגע עולים הרבה מאוד כסף ולוקחים הרבה מאוד זמן ולכן אף אחד לא עושה מאמץ ומקיים אותם, ולכן הם לא קיימים!
עיסוי ונטורופתיה הם שני תחומים מערביים לחלוטין! להבדיל ממרידיאנים שאני מבינה שקשה לתפוס את הקיום שלהם, כאן אפשר לראות בעניים את התהליכים.
לגבי הרגשה טובה לאחר טיפול, מטפל טוב לא ימדוד את ההצלחה שלו אחרי טיפול אחד שאולי עזר ואולי לא. הוא יחפש שינוי ברמה הכללית יותר, שיפור ההרגשה הכללית לאורך תקופה.
יש מקום להסתמך על דיווח המטופל, כי הרגשת המטופל היא מה שהטיפול מנסה לשפר. אם ערכי בדיקות הדם שלי הם טובים יותר, אולי הרופא ירגיש שהוא את שלו עשה, אבל אני ארגיש חרא. יש מעבר לנתונים מדעיים שידועים לנו. מי שנוטה לחשוב שרק מה שרואים הוא מה שקיים, טועה טעות מרה. הרפואה המערבית רחוקה שנות אור מלהיות מסוגלת לעזור לכל בעיה. אם הרופא הפנה אותך לדיקור, סביר מאוד להניח שאין בידיו את אותו "טיפול יעיל" שאתה מחפש. אם היה לו פיתרון, הוא היה נותן לך אותו. אולי שווה לשאול את אותו רופא האם יש לו ניסיון חיובי בהפניית מטופלים עם הבעיה שלך לדיקור ואולי גם לשאול את דעתו בנושא.
בכל אופן, אני אקצר.
מי שלא רוצה שטיפול יעזור לו, הטיפול לא יעזור לו, גם אם הטיפול יהיה אקמול.
בתור מטפלת בעיסוי ושיאצו אני דוגלת בגישה של ראייה רחבה. אין סיבה למנוע שיטות טיפול שיכולות להועיל אם הן לא מזיקות. הרפואה הסינית והרפואה המערבית לא סותרות אחת את השניה. אם הן היו סותרות, משהו כאן היה לא נכון. לא חסרים רופאים שהולכים ללמוד דיקור ומדקרים שהולכים ללמוד רפואה. היכולת להבין שאנחנו לא יודעים הכל היא קריטית בהתפתחות היכולת שלנו לעזור לאנשים שסובלים.
קצת מבולגן, סליחה.
אם יש שאלות אשמח לענות.
הואיל ואני מחבב את אדר, והואיל אני צופה שבשלב זה אחי יתחיל להיות אלים בתגובות שלו – או לכל הפחות, מאד לא מנומס – אני סוגר את הפוסט הזה לדיון נוסף.
תודה ושלום.
הואיל ואני מחבב את אחי, והואיל ואני רכשתי את הדומיין הזה מלחתחילה, פתחתי את הפוסט לתגובות יחד עם הבטחה שאשמור על כללי נימוס תקין ואגיב באופן ענייני מפאת הכבוד שאני רוחש לו.
רעות, הרשי לי להתייחס לכמה דברים שרשמת:
1. הסיבה שכלל "שיטות הטיפול" שרשמת מקוטלגות תחת מקשה אחת, היא בגלל שאכן כולן נשענות על אבן יסוד אחת: אין גרם של הוכחה, או באופן כללי כל אינדיקציה שהן יותר פרקטיות מלאכול קילו בצל כל יום, או לרקוד ריקוד קטן בכל בוקר ולגעת שלוש פעמים באף. הן שונות זו מזו רק כפי שספרי מדע בדיוני שונים זה מזה. העלילה שונה, אבל זה לא אומר שמשהו מהם אשכרה התרחש במציאות.
כאשר תורה שלמה נשענת על עובדות שבלתי ניתן לערער עליהן, ומעולם לא זכו לנימוק (חוץ מזה שהן עתיקות מאוד), כאשר אין מחקר יחיד שתומך ביעילותה, היא תהיה מסווגת כפסאדו מדע. למה "פסאדו מדע" ולא כישוף? כי יש בה את כל הטקסים של מדע, ולמשקיף מהצד הדבר יכול להיראות כמו מדע אמיתי. ישנם לימודים ארוכים, יש הרחבה של חוקים, ישנם תרשימים, אבל זהו אינו מדע. וזהו אינו טיפול. מיותר לציין שהעובדה שהיא שרדה 3000 שנה לא אומר כלום מלבד העובדה שעידן הנאורות טרי מאוד עדיין, ושבכל מקרה אנשים משום מה נופלים במסגרת משאלת ללב למגוון של שטויות. גם הדת היהודית שרדה אלפי שנים, והיא לא יותר אמיתית מ"ההוביט."
2. הטיפול עצמו, ולא המטפל, אמורים להיות המדדים לבדיקה. התירוץ הזה לא קביל. העובדה שמחקרים לוקחים הרבה זמן ומאמץ ולכן אף אחד לא עושה אותם (?!) היא נימוק כל כך משונה שאני לא יודע אפילו איך להגיב אליו מבלי להיות סרקסטי. לכן אסתפק בלציין את המובן מאליו ולהגיד שוודאי שמחקרים הם עניין יקר, אבל הם נחוצים, ולכן העלות הכספית שלהם היא לא משהו שיכול לגרום למדען בר דעת לוותר עליהם ופשוט להחליט שאין לו שום סיבה לאשש אף טענה שהוא מעלה. ככה לא מתקדמים לשום מקום.
3. שיפור ההרגשה הכללית גם אחרי תקופה הוא לא אינדיקציה לכלום. מה שצריך להיבדק הוא מדדים מדויקים, ומעבר לכך, העניין צריך להיבדק בתנאי מחקר מבוקרים ולפי אמות מידה אקדמאיות. דרורי כאן יוכל להרחיב על החשיבות של מחקר אמפירי, אבל זה משהו שברצינות חייבים להסביר לכלל האוכלוסיה אחרת אין פשוט עם מי לדבר.
4. אני מסכים שהרפואה המערבית כיום היא בעיקר סנדלרות, אבל לרוע המזל היא כרגע הדבר היחידי שיש לנו, והיא הושגה בכל כך הרבה מאמץ וביקורת עצמית שאפשר רק להיות מלאי הערכה אליהם. העובדה שאנחנו חסרי אונים אל מול הלא נודע לא מאפשרת לנו פשוט להמציא את התשובות, אנחנו חייבים לנסות ולהבין מה באמת פשר הדברים. מה שאת מציעה היא לא אלטרנטיבה. אם אין טיפול יעיל, אז אין טיפול יעיל, וזו אמורה להיות התשובה של הרופא.
5. יש סיבה טובה מאוד למנוע שיטות טיפול ש"לא מזיקות." הסיבה הראשונה, הן לא יכולות להועיל. למעשה, חוסר היעילות שלהן הוא נושא השיחה פה. מעבר לכך, הן בהחלט יכולות להזיק. אם במקרים המפורטים באתר שנתתי למעלה, אם בגרימה לאנשים לדחות טיפול רפואי קריטי שלו הם זקוקים, אם בדחיפת אנשים לוותר על טיפול רפואי, ואם פשוט בבזבוז כסף מוחלט.
6. וודאי שהרפואה המערבית והסינית סותרות אחת את השניה. לא רק שאמות המידה למחקר הן שונות לחלוטין, אלה גם היקום הפיזיקלי שמתארת הרפואה האלטרנטיבית והחוקים ששולטים בו (מים שזוכרים תכונות של חומר בהומאופתיה, אנרגיות צ'י, וכו') הם שונים לחלוטין. או שחוסר צ'י גורם לי לטרשת נפוצה, או פגם גנטי. אין באמצע. שני התשובות הן בהחלט לא קבילות באותה המידה, או נתמכות באותה כמות עדויות, ובכל מקרה, הן סותרות אחת את השניה. וכפי אמרת, מאחר והן סותרות, משהו כאן בהחלט לא נכון, ובמקרה הזה, "הרפואה האלטרנטיבית."
7. על מה את מבססת את הטיעון "מי שלא רוצה שטיפול יעזור לו, הוא לא יעזור לו?" הרצון שלי לא יכול לרפא סרטן, ומנגד הוא גם לא יכול לדכא פעולה של קורטיזון. האשמת המטופל בחוסר יעילות של טיפול היא שפל שרק רפואה שקרית יכולה לרדת אליו. ורק כדי לסבר את האוזן, אקמול דווקא כן עוזר, גם למי שלא רוצה שזה יעזור לו. גם אנטיביוטיקה. גם אגיסטן.
8. העובדה שיש רופאים שהולכים ללמוד דיקור לא מוסיפה לאמינות של דיקור. זהו כשל לוגי נפוץ שמכונה נדמה לי "טיעון מתוך סמכות." "אם איינשטיין אמר את זה, מיד סימן שזה נכון." "אם הוא רופא, סימן מיד שזה נכון." וכו'. אמא שלי נופלת לזה בכל פעם, מהסיבה הפשוטה שרוסים מכבדים סמכות באופן טבעי. אני מצידי חייב לציין שאני נדהם כל פעם מחדש מהדואליות בה מרפאים אלטרנטיבים מכריזים שהרפואה המערבית היא פרימיטיבית ומפגרת, ומנגד מתגאים בכל תואר דוקטור או כל סימן קלוש לחיזוק חיובי מאותה רפואה מערבית לה הם בזים.
9. אני מסכים איתך שהיכולת להבין שאנחנו לא יודעים הכול היא קריטית בהתפתחות שלנו לעזור לאנשים סובלים, אבל לא בכך שנמלא כל חור נוכחי במדע בשקר כלשהו שנמציא ללא שום ראייה. הצורך לנמק את עצמך בצורה שלא ניתנת לסתירה לוגית היא כל כך בסיסית, שזה מפתיע שרק בכמה מאות שנים האחרונות היא הפכה למוסכמה, ובכל זאת, על פניו נראה שאנשים רבים עדיין לא מבינים מה הצורך בה. אני מודה לאלו שכן מבינים זאת, ומנסים לרדת לשורש הבעיות, ולא מרגישים שחוסר הידיעה מאפשר להם פשוט להמציא את התשובות. זה לא עוזר לנו להקל על אנשים סובלים, וזה לא עוזר לנו להתקדם לשום מקום, למעט לתוך החשכה.
נו, היה מנומס ויפה לא?
דוד: תודה, זה נראה נחמד. ספק אם יש לו הרבה מה לחדש, אבל בהחלט יכול להיות מתנה נחמדה לאמא. לא הכרתי את זה. אסתכל בפעם הבאה שאני בחנות הספרים.
וכמובן, איך אפשר בלי "אויבי ההיגיון" ששודר גם ביס דוקו:
http://www.youtube.com/watch?v=gyQ57X3YhH4
שלום ליאור.
תראה, מגילות אני לא אכתוב ונימוקים לוגים אני לא אתן, כי אין לי. וכאן בעצם ככל הנראה מסתיים הדיון ואם תרצה אז גם בניצחון שלך. אין לי יכולת להסביר לאדם כמוך שהדבר היחידי שהוא מסוגל לראות הוא לוגיקה והיגיון, מה המשמעות של טיפול במגע לאדם שמגיע עם כאבי גב או מצוקה נפשית, בדיוק כמו שאין לי דרך להסביר לך למה אומנות היא דבר טוב אפילו שאין דרך לכמת אותה.
מדובר כאן בראייה שונה מהיסוד, אז כנראה שלויכוח שלנו אין בסיס ואנחנו נלך סחור סחור.
רק דבר אחד אחרון, אני מבינה את הצורך בעובדות מוצקות בעיקר כשמדובר בבריאות שלנו. אבל צר לי, וכאן אף אחד לא ישכנע אותי, רפואה היא לא מדע מדוייק, והיא נשענת הרבה פעמים על סטטיסטיקה, ללא הבנת התהליכים לעומק. אף אחד לא יודע למה הפסיכולוגיה עובדת אבל כולם כאן משום מה מסכימים שהיא עובדת, אתה אפילו הצעת אותה כטיפול להרגשה טובה יותר.
אני קצת מרגישה כמו מלחמה ואני לא חושבת שיש צורך בה. אף אחד כאן לא עושה נזק לאף אחד אחר, ושיתוף פעולה בין כמה ראיות עולם ודעות הוא דבר מאוד טוב. לא?
"אף אחד לא יודע למה הפסיכולוגיה עובדת אבל כולם כאן משום מה מסכימים שהיא עובדת" – אפשר להסכים שפסיכולוגיה עוזרת במקרים קלים של התמודדות עם קשיי החיים. אבל פסיכולוג שלא יפנה מטופל עם נטיות אובדניות, חרדות או דכאון קליני לטיפול תרופתי עושה בעיני פשע. אותו דבר לגבי דיקור- אולי הוא יכול להקל אל תופעות ותסמינים מסוימים, אבל הוא לא יכול להחליף את הקורטיזון.
שלום רעות.
1. אינני יודע למה את מתכוונת כאשר את רושמת "אדם כמוך." אני מניח שעומד לנגד עיניך אדם קר, ממושקף למראה, משהו בסגנון של מר מונופול, שאינו יודע להעריך את טעמה של יצירת אומנות. האשמה הזו, המלווה גם תדיר במילה "ספקן," או "ציניקן," היא המפלט האחרון של אלו שאינם מסוגלים לעמוד מאחורי טענותיהם. מה הקשר בין אומנות לבחירת טיפול רפואי? כאשר מדובר בטיפול רפואי, לא מבצעים בחירה לפי רגש, או לפי משאלת לב, אלה לפי דרך הטיפול הכדאית ביותר. באשר לאומנות, אחי יוכל לספר לך שכל מה שרציתי לעשות בחיי הוא לכתוב, ושרוב חיי הם קולנוע, ספרות, מוזיקה, וקומיקס, שזה אולי מאפיין של אנשים שהולכים עם מכנסיים מעל הפופיק, אבל לאו דווקא של אנשים מנוכרים. לבחון דברים בצורה סקפטית זה לא מתכון לחיים מלנכוליים במשרד אפרורי. אני אומנם יושב במשרד אפרורי כשאני מקליד את המילים האלה, אבל זה לא קשור לזה שאני ספקן, אלה לזה שאני פחדן, שזה אולי מתחרז אבל לא ממש אותו דבר.
כאשר מדובר במדענים, מה שאני מן הסתם אינני, ההאשמה הזו אפילו עוד יותר לא במקומה. פיזיקאים, ממש כמו אמנים, ואולי אפילו יותר, הם האנשים המעריכים ביותר את הפלא הזה שאנו חיים בו, והניסיון לרדת לשורשי הדברים לא פוגם ולמעשה רק מוסיף לאותה תחושת יראה ויופי שהם מקבלים כאשר הם בוחנים את מורכבות החיים. העובדה שאני עשוי מאותם אטומים מהם עשוי השולחן שלי, ושיש ביני לבין הכלב שלי קרבה עזה שמקורה באיזה צורה קדמונית משותפת, היא מטמטמת יותר מכל שקר כלשהו שיוכל לחשוב עליו בן אנוש. אגב, חלק מן המדענים האלה, הם גם סופרים טובים למדי. חלקם סופרי מדע בדיוני כמו ארתור סי קלארק, וחלקם פילוסופים כמו ברנרד ראסל, שכותב משפטים פנטסטיים כגון:
"Even if the open windows of science at first make us shiver after the cozy indoor warmth of traditional humanizing myths, in the end the fresh air brings vigor, and the great spaces have a splendor of their own."
2. האמיני לי כאשר אני אומר שאני מבין היטב את המשמעות של טיפול במגע לאדם שמגיע עם כאב או מצוקה נפשית. מינקותי העברתי את מרבית חיי בכניסה ויציאה מבתי חולים, ויש לי מספר מחלות כרוניות שמבטיחות לי כרטיס חופשי חודשי ליתר הזמן שנשאר לי פה על הפלאנטה, שעם קצת מזל עיוור יעבור בנעימים. אני מבין היטב את חשיבותם של קבוצות תמיכה, של חברים קרובים, של רופא שיודע להגיד מילה טובה, ושל חיבוק מאישה שאוהבת אותך. כל אלה, כבודם במקומם מונח, אך חיבוק הוא לא תחליף לאנטביוטיקה, וקשב הוא אינו תחליף לקורטיזון. לפני מאה שנה אנשים מתו ממה שיש לי, והיום אני חי עם זה די יפה, וזאת תודות לאותם אנשים שלא הסתפקו במילים טובות או תמיכה רגשית והקדישו את כל חייהם כדי להבטיח שאוכל להסתובב כאן עוד כמה שנים ולהנות מכל היופי הזה שאת אומרת שאיני יודע להעריך.
3. רפואה היא לא מדע מדויק אם במדויק את מתכוונת לכך שהיא "עובדת בכל מצב." היא כן מדע מדויק במובן של היא נבדקת במדדים מדויקים ואמפיריים, כאשר נותנים לחולה סטרואידים אומרים לו שישנם 60 אחוז מהחולים שזה עוזר להם. לא מבטיחים לו החלמה מלאה. אבל כן נותנים לו נתונים פחות או יותר מדויקים, והכי חשוב, נותנים לו טיפול בהסתמך על זה שהוכיחו שבעבור 60 אחוז מהחולים הטיפול הזה עובד. אשכרה עובד, מעל לכל צל של ספק. עכשיו תני לי רפואה אלטרנטיבית אחת שעומדת בסטנדרטים המינימליים האלה ואאמץ אותה בשמחה.
4. באשר לפסיכולוגיה, אין לי מספיק ידע כדי לנהל דיון אינטיליגנטי בנושא, ואני מעדיף לא לדבר על דברים שאני לא מבין בהם כלום בריבוע. כן אגיד לך שאחרי התגובה ששלחתי לך צלצלתי לחבר שלי, ושאלתי אותו את אותה השאלה בדיוק. מדוע פסיכולוגיה אינה נחשבת פסאדו מדע. התשובה שקיבלתי היא שהיא כלל אינה נחשבת מדע מדויק, והיא חלק ממדעי החברה, אבל מעבר לזה אני לא יודע מה להגיד. אני כן יודע שיש הרבה גישות בפסיכולוגיה, ושפסיכולוגיה אבולציונית (שבעצמה זוכה לקיטונות של ביקורת) היא לא פסיכולוגיה פרוידנית קלאסית, שהיא לא הגישה של ויקטור פראנקל ב"אדם מחפש משמעות," שכולנו קראנו, ובזה פחות או יותר נגמר עולם הידיעה שלי לגבי התחום הזה.
מה שכן אגיד לך שלמרות שנתתי את הדוגמה הזו, אני ברמה האישית לא משתגע על הדרך הזו להתמודדות. אני באמת ובתמים חושב שכל עוד אין לך מחלת נפש, עדיף להתייעץ עם חבר שמכיר אותך יותר מאשר עם אדם זר, עדיף לשתות כוס יין, עדיף לקרוא ספר, עדיף לזכור ולקבל פרופורציה על העולם ולזכור שאתה בצד הנכון של הפלאנטה ומצבך טוב כי יש לך אוכל על השולחן, וקורת גג, ואתה לא הולך להיטרף מחר על ידי טיגריס. אני לא חושב שאדם בריא, שבסך הכול אינו מאושר, צריך ללכת לפסיכולוג. אני חושב שגם עצב הוא עניין די מעניין, כל עוד לא מדובר בדיכאון קליני, או התמודדות עם אבלות מה שנראה לי פשוט איום ונורא. אני חושב שכל עוד לא מדובר באחד משני המצבים האלה, עדיף לאדם לקחת אחריות על חיו בעצמו, אבל שוב זו דעתי האישית, ואם יש מישהו שזה עוזר לו, על הכיפאק, ובשביל זה כן כללתי את הדוגמה הזו. לא מדובר כאן בסכנת חיים במקרים האלה, ואז באמת אין לפסיכולוגיה יכולת רבה להזיק אולי חוץ מתלות במטפל. באשר למחלות נפש אמיתיות- אני מניח שפסיכאטריה זה הטיפול, וואני מקווה שהם יודעים שם מה הם עושים.
5. את אומרת שאף אחד לא עושה כאן נזק לאף אחד, אבל זה לא נכון. יש המון נזק ברפואה אלטרנטיבית, כפי שציינתי כבר בתגובות למעלה. היא מסוכנת מאוד, והענקת את אותו ציויון של אמינות לה כמו רפואה מערבית הוא טעות מצערת שמטעה את מרבית האוכלוסיה ועלולה לגרום לנזק גופני ואובדן חיי אדם. אין כאן שיתוף פעולה בין כמה ראיות עולם, מאחר וראיות העולם האלה סותרות. הגישה הרווחת הזו היום ש"כולם צודקים" (everyone is a winner כמו שאומר בארני) היא פשוט טעות נוראית. היא חוסמת כל סיכוי לדיון אינטיליגנטי על משהו, גם על דברים כלליים יותר כמו צורות ממשל, ועל אחת כמה וכמה משהו שניתן לבדיקה באמות מידה מדויקות הרבה יותר כמו רפואה.
זהו. כאן אסיים.
לא היה לי אפילו כח לקרוא את כל התגובות פה. הדבר הראשון שבולט הוא שאחיך מדבר מתוך בורות עצומה. כיום יש כבר המון מחקרים מודרנים שמראים בצורה אמפירית שדיקור ושיטת אלכסנדר הם אפקטיביים ויש להם יסוד מדעי. אז נכון הם מעוגנים בשיח עתיק, אבל עדיין אפשר לחקור ולראות מה עובד. או שאפשר פשוט להמשיך להיות בור ומבסוט מעצמך, בהשוואה לשקית הקקי על הראש נראה שליאור בוחר להפליץ מתחת לשמיכה ולהנות מהריח.
ליאור,
כתבת: "אני באמת ובתמים חושב שכל עוד אין לך מחלת נפש, עדיף להתייעץ עם חבר שמכיר אותך יותר מאשר עם אדם זר…"
לפני שהתחלתי טיפול פסיכולוגי חשבתי בדיוק כמוך, אבל הגישה שלי התהפכה אחרי כמה שבועות. טיפול פסיכולוגי ממש לא דומה להתייעצות עם חבר. "חוסר אושר" הוא עניין סובייקטיבי ולא אובייקטיבי או השוואתי, ולכן העובדה שאתה לא הולך להיטרף מחר על ידי טיגריס לא תעזור לך להפוך למאושר יותר. בנוסף, טיפול פסיכולוגי הוא בדיוק הדרך "לקחת אחריות על חייך בעצמך" – מי שמגיע לפסיכולוג ומצפה שכל בעיותיו יפתרו בלי שהוא יצטרך לעשות שום דבר טועה טעות מרה.
אם מדובר על "חוסר אושר" בעקבות אירוע מסוים וחד פעמי – נניח, דייט כושל – ברור שעדיף להתיעץ עם חבר. אבל אם מדובר על "חוסר אושר" ברמה הכללית של החיים, של חוסר חשק ומוטיבציה לחיות, זו לא מחלת נפש ועדיין לדעתי כדאי לפנות לטיפול.
אני יודעת שזו דעתך האישית ושאין לך משהו עקרוני נגד טיפול פסיכולוגי, ובכל זאת היה לי חשוב להגיב כי כמו שהזכרתי קודם, הדעה שלך היא נחלת רבים בציבור והייתה גם נחלתי עד לא מזמן. היכולת של אדם להיות מרוצה מחייו ולהרגיש איתם טוב היא אחד הדברים הכי חשובים בעולם הזה, ובלעדיה אין לשום דבר טעם. לא כדאי לזלזל בכך.
ליאור, אני כבר המון זמן רוצה להגיב למה שכתבת על פסיכולוגיה (או פסיכותרפיה למעשה), ומשום מה התעכבתי, והנה באה מעין והזכירה לי.
חשוב לי להדגיש את הנקודה של האחריות. לטעמי, ומנסיוני, אין אקט שהוא יותר "לקיחת אחריות על החיים" במהותו מאשר ללכת לטיפול פסיכולוגי. טיפול הוא תהליך שבו אדם עושה פירוק, ניתוח וגילוי של עצמו ובעצמו, תוך הדרכה מינימלית ביותר של המטפל.
אם נדמה לך שטיפול הוא דרך מתוחכמת ומודרנית להוריד מעצמך אחריות על כל החרא שקורה לך בחיים וכתוצאה מזה להרגיש טוב עם עצמך – אתה טועה. טיפול זה תהליך קשה מאוד, שצריך להתמודד בו עם נושאים מאוד מורכבים ולא נעימים, משהו שלא כל אחד מסוגל לו, ודורש הרבה מאוד כנות וחוזק.
לגבי התייעצות עם חברים ומשפחה: בניגוד למה שטענת, דווקא לחברים ולמשפחה יש פחות כלים לעזור. הם נוטים לפטור את הבעיות שלך ב"יהיה בסדר", או במקרה הטוב לנסות להציע פתרונות מעשיים או מידיים, וזה לא כי לא אכפת להם, אלא כי הם נורא נורא רוצים לעזור לך ולא יודעים איך.
המטפל, לעומת זאת, הוא מקצועי מספיק כדי להבין שרק בתהליך ארוך של שיחה והתבוננות אפשר לטפל באופן יסודי במה שמפריע לך. וזה יכול להיות טראומה נוראית מהעבר כמו אונס או מוות, אבל זה יכול גם להיות עוד מליון דברים אחרים שמשבשים לנו את החיים, כמו חרדות, בדידות, משפחה, אהבה וכולי. הכל קביל בטיפול. אין מה לזלזל בבעיות מהסוג הזה, הן בדיוק הדברים שגורמים לנו "לא להיות מאושרים".
חוץ מזה, אם להמשיך את מה שמעין אמרה: להרגיש שאני "לא בסדר" כי קשה לי בזמן שבצד השני של הפלנטה ילדים גוועים מרעב, זה די טפשי. גם כי החיים שלנו שונים מהותית משל אחרים ובאים עם מטענים משלהם, וגם כי נראה לי חבל להפסיק את המרדף אחרי האושר רק בגלל שיש מסכנים ממני. זה מוציא את כל הטעם מהמרדף.
בקיצור, אם בדיון על רפואה אלטרנטיבית התקשיתי לבחור צד באופן מוחלט, כאן אני חייבת לשים את כל הקלפים בצד הפסיכולוגיה, מנסיון.
רז: אם לא היה לך אפילו כוח לקרוא את כל התגובות פה, אני בספק אם היה לך כוח אשכרה לשבת רגע ולבדוק את השטויות שאתה מדבר. אני יודע שזה לא תשובה מנומקת לוגית אבל באמת שאין אפילו דרך להגיב לטיעון חסר פשר כמו "יש המון מחקרים מודרנים שמראים." כבר הגבנו לזה קודם, למעשה, כאשר מישהו אחר פה השתמש פחות או יותר באותו הטיעון, ואני לא אעשה את זה שוב. מיותר לציין שהשורה התחתונה היא שאם דיקור, שיטת אלכסנדר, הומאופתיה, או כל פסאדו מדע אחר היואשכרה מוכחות כעושות משהו כלל, הן היו חודלות באותו הרגע בדיוק להיות פסאדו מדע, אבל זה מן הסתם אינו קורה. וכל העולם המופלא הזה שאנחנו חיים בו, על חוקי הטבע שמושלים בו, ועל הדרכים המדהימות להתגבר עליהם, לשלוח לוויני תקשורת לחלל, להאיר חדר עם חשמל, או לראות לתוך גופים אנושים בעזרת בדיקות דימוי, לא היה קיים אם מדענים היו עם אותם סטנדרטיים נמוכים כמו שלך להחלטה מה "עובד" ומה לא. במאמר מוסגר בהמלצת מישהו כאן רכשתי גם עותק של "ריפוי או פיתוי," ובינתיים הוא ממתין לי על המדף בעודי מסיים ספר אחר, אבל רק המבוא היה מנוסח כל כך כהלכה שאני ממליץ לך לקנות אותו גם.
מעיין ואדר: קודם כל אתחיל בזה שאת ההסתייגות האישית שלי מפסיכולוגיה הבעתי בהרחבה רק כאשר נופנף בפני העובדה שפסיכולוגיה היא יעילה ואף אחד לא מפקפק בה. לכן טרחתי לציין שאני בהחלט מפקפק בה, אבל הוספתי את הסתייגותי וציינתי שאני מעדיף לא לדון בה כי אין לי מספיק ידע בנושא. אני נשאר בהסתייגותי גם כעת… פשוט כי אני משתדל לכל הפחות להביע דעה נחרצת או לנהל דיון אינטליגנטי רק כאשר אני מסוגל לעמוד מאחורי הדברים שאני אומר, ובמקרה הזה פשוט אין לי מספיק ידע כדי לגבש דעה על העניין.
מאחר ושתיכן עברתם את הטרחה ופירטתן בהרחבה את מחשבותיכן בנושא, כן אשתדל להתייחס למה שאמרתן, אך אבקש ממכן בתמורה לא לתפוס אותי במילה, כי היא רק דעתי האישית, ותו לא.
אדר: קודם כל תודה על התגובה הארוכה והמנומקת. אבקש בכל זאת להתייחס רק לכמה נקודות:
רשמת שחבר עלול לפתור בעיה ב"יהיה בסדר," אבל חברי ובני המשפחה שלי לא נוטים לפטור את הבעיות שלי במשפט זה. אמא שלי, לצערי, לעולם לא מאמינה שיהיה בסדר, גם כשהכול למעשה על מי מנוחות, וחברי הטובים משתדלים לתמוך בי ולא לפטור אותי בהינף יד… אני מסכים איתך שהם "לא הפסיכולוג שלי," משמע הם לא יכולים לתפקד 24/7 על מנת להוציא אותי מאיזה הלך רוח נוראי במידה ונפלתי לאחד. אך הם יכולים לעודד, להעניק משענת חמה, ויותר מהכול, להגיד לי "יהיה בסדר," שבמצבים הקשים באמת כל כך צריך לשמוע ממישהו שאיכפת לו ממך, יותר מכל עצה פרקטית, וזה המון.
את השאר, לפחות, אני משתדל לעשות בעצמי, וכל עוד אינני מתמודד עם איזו מחלת נפש, גם אם יהיה מדובר ב"חוסר אושר," ברמה הכללית של החיים, הרשי לי לחלוק עליך ולציין שאני לפחות עדיין העדיף לטפל זאת בעצמי. לא בגלל שאני מפחד להושיט יד לעזרה, אלה בגלל שאני כבר מושיט לעזרה לאנשים הקרובים לי, ואני לא מרגיש שלאדם זר יש איזשהי יכולת לעזור. נימקת יפה למה את חושבת אחרת, אז לכן אני מצטער שכל מה שיש לי להגיד הוא שאני מעדיף פשוט דרך אחרת, ושאני באמת לא מרגיש שפסיכולוג יש איזה תועלת לפחות בעבורי.
רק דבר אחד שכן רציתי בכל זאת להעיר עליו: את כותבת שרק בתהליך ארוך של שיחה והתבוננת אפשר לטפל באופן יסודי במה שמפריע לך. אני לא בטוח כלל. למעשה, את מנמקת פסיכולוגיה, בלתאר מה הפסיכולוגיה עושה. למה רק בתהליך ארוך של שיחה אפשר לטפל? האם אין דרך אחרת? למה את קוראת לטפל? להיות מאושר? לתפקד בחברה? אני חושב שלכל המצבים האלה יש אלטרנטיבה די טובה לפסיכולוגיה.
בכל מקרה, אני מסכים איתך שחשוב שאדם יהיה מרוצה מחיו, אבל אני לא חושב שהיא אחד הדברים החשובים בעולם. יחד עם זאת, אני חושב שזה "חטא" נוראי לא להיות מרוצה מחייך, בסטטוס שרוב קוראי הבלוג הזה נמצאים בו עכשיו, ובכללם אני. לא צריך להסתובב עם חיוך מורוני על הפנים כל הזמן ולהודות לאלוהי המזל העיוור, ומותר להיות מדוכדכים מדברים יום יומיים, למעשה זה כיף לא רגיל להיות מדוכדך ממצבים יומיים ואם אתה לא עושה את זה משהו ללא ספק לא בסדר בך, אבל לא צריך ליפול לדכאונות לאורך זמן. ואם נופלים, כל אחד יבחר בגישתו להתמודד עם זה.
מעיין: העובדה שאני לא הולך להיטרף על ידי טיגריס דווקא כן עושה אותי מאושר יותר. רק השבוע הלכתי לבדיקה שדיכאה אותי מעט. כאשר הגעתי למכון המיפוי, יכולתי לבחור או במדרגות, או במעלית הנכים. באותו הרגע התעודדתי מאוד, בכך שהכרתי שלפחות בינתיים, כל עוד אני יכול ללכת, אני צריך לשמוח בחלקי. מלבד זאת אני מעריך את התגובה שלך, וכפי שאמרת אין לי שום דבר עקרוני נגד טיפול פסיכולוגי.
ליאור, כיוון שאני לא פסיכולוגית ולא למדתי מעולם פסיכולוגיה, אין לי יכולת להמציא נימוקים מקצועיים לקביעה שהתייחסת אליה. נכון, המילה "רק" אינה במקומה. כמובן שיש עוד דרכים לטפל בתסמינים רגשיים, למשל תרופות או שינוי התנהגותי וכולי. אני לא פוסלת כלום. אבל מצד שני, זה שיש דרכים אחרות שעוזרות לא שולל את הפסיכותרפיה כמענה נוסף, משלים, ולעיתים קרובות מקיף ועמוק יותר. כמו שאקמול עוזר לכאבי ברכיים אבל ניתוח עוזר יותר.
מה שכן, אני יכולה לדבר מנסיון אישי על תהליך של תרפיה בדיבור. כשאני מדברת על "טיפול" אני מתכוונת לסיוע בהתמודדות עם גורמים רגשיים ונפשיים שמפריעים לי בתפקוד היומיומי. למשל, חרדות לא רציונליות שגורמות ל"תקיעות" והמנעות מדברים שאני רוצה לעשות, תופעות בריאותיות פסיכוסומטיות, אי שקט, ביטחון עצמי ירוד, בעיות בקשרים בין משפחתיים ובין אישיים וכדומה. בעצם, כל מה שאנחנו חשים שמפריע לנו, והגורם לו הוא רגשי.
הרעיון של תרפיה בדיבור (שוב, רק מנסיון אישי ולחלוטין לא בשפה מקצועית) הוא שאפשר לפתור את התסמינים הרגשיים באמצעות שחרור של מוטיבים וסוגיות שחבויים אצלנו בתת מודע או לפחות כאלו שלא מדברים עליהם ביום יום. אלו דברים שלא קיבלו "מילים", שלא עובדו כראוי בתודעה שלנו, שלא קיבלו עדיין את המקום הנכון, וכתוצאה מזה מקשים עלינו. והקושי הוא אמיתי ומוחשי.
היופי בפסיכותרפיה לדעתי הוא בדיוק עניין האחריות האישית. ככל שהמטופל יותר "לוקח" על עצמו את האחריות להצלחת הטיפול, נכון להפתח יותר, להיות כנה יותר עם עצמו ועם המטפל, להעמיד את עצמו מול אמיתות לא נעימות ולא נוחות, ולנסות באמת ובתמים לעבד אותן, כך הטיפול יצליח יותר (כמובן שיש מקום עצום לאיכות הקשר עם המטפל). זה דורש לא מעט, אבל התגמול הוא גדול מאוד.
עוד נקודה לגבי ה"זר": תאמין לי שבתור מישהי שיש לה משפחה וחברים מאוד חכמים ורגישים, חוויתי לא מעט את נסיונות הסיוע שלהם. הם נהדרים ועזרו במידת מה, אבל לא מספיק. היתרון ב"זר" הוא שהוא לא מכיר אותך, לא יודע כלום עליך, וכל תפקידו הוא להכיל את הסיפור הפנימי שלך ולהבין מתוכו (ורק מתוכו) מי ומה אתה. כל כולו מוקדש לך, זה לא דיאלוג. זה מונולוג שמסופר לאיזו דמות שמדי פעם מכוונת אותך.
אני אהיה טיפה דרמטית: הפסיכולוגיה היא פלא בעיני. כי בניגוד לתרופה או ניתוח היא משלבת את המטופל ואת העולם הפנימי היחודי שלו בתהליך הריפוי באופן טוטאלי, והיא אשכרה מצליחה (וכאן אני מניחה שזה בדוק באופן מדעי) לשפר את איכות החיים שלו. לא כאב בברך ולא לחץ בחזה, אלא שלוות נפש ויכולת להתמודד עם, ואפילו להנות, מהדבר הנוראי הזה שנקרא חיים.
ובכן, כל מה שיש לי להגיד זה שאם התהליך טוב לך, אז שיגעון, אין בזה שום פסול. אני עדיין, ברשותך, אעדיף דברים אחרים.
ולגבי המשפט האחרון שרשמת, אני באמת ובתמים מאמין שהחיים הם דבר מטמטם ומדליק רצח, מלא בעובדות מעניינות שאפשר ללמוד, באומנות, ביופי, ובחומרים כימיים ברוכים שמופרשים ומסיבים לי הנאה בכל פעם שאני אוכל, שותה, או נוגע. אני מאוד נהנה להיות בעל מודעות כל עוד הגוף שלי פחות או יותר לא מפריע לזה, וכל עוד אנחנו בצד הנכון של הפלאנטה.
ובסוף חוזרים להרגיש כמו שהרגשנו בשנות ה70. כלום. פשוט לא להיות קיים. וזה על הפנים אבל אין מה לעשות עם זה. חבל שאי אפשר לשמור את המוח שלי בתוך איזה צנצנת ולחבר אותו לרובוט. אולי עוד כמה שנים.