1.

במסגרת פרויקט מכונת ההפרטה שפרסמתי בעיתון באוקטובר, ניסיתי לדלות נתונים על היקף ההפרטה שמשרדי הממשלה מבצעים לעצמם. וליתר דיוק, ניסיתי להבין איזה היקף מהשירותים שמשרדי הממשלה נותנים לציבור ניתנים באמצעות חברות פרטיות בשיטת מיקור חוץ.

זה היה ניסיון כושל להפליא.

בקצרה, משרדי הממשלה שפניתי אליהם פשוט לא יודעים מה התשובה לשאלה הזו. אין להם קטלוג כזה של "מיקור חוץ", ואף אחד לא עוקב אחרי זה, אז הם לא יודעים. זה נחמד, כי הכסף שלהם הוא הכסף של משלם המסים, אבל מבחינתם אפשר לא לדעת למה הוא משמש ובאיזה אופן.

לפחות הכישלון שלי בחברה טובה. גם פרופ' ראובן גרונאו מהאוניברסיטה העברית, אחד הכלכלנים המשפיעים בישראל וגם חבר המועצה המוניטרית בבנק ישראל, שניסה לחקור את היקף ההפרטה בשיטת מיקור חוץ, נכשל בקבלת חומרים. במאמר שפרסם במסגרת דו"ח טאוב האחרון (PDF), הראה פרופ' גרונאו שהנתונים הרשמיים שקיימים (בעיקר אצל בנק ישראל) על היקף רכישת השירותים בידי הממשלה פשוט לא משקף את מה שאנחנו יודעים על התרחבות תופעת ההפרטה, ולכן ככל הנראה יש פשוט בעיה בשיטת מדידת הנתונים (הוא הגיע לעוד מסקנות מעניינות, ובעיקר להגדרת "מס הפרטה" – העלות שהציבור צריך לשלם מכיסו לרכישת שירותים באופן פרטי לאחר נפילה באיכותם של שירותים ממשלתיים שהופרטו. הנה הכתבה שלי על המחקר שלו).

2.

לאחר פרסום הפרויקט, החלטתי להתעקש ולהמשיך לבדוק את העניין הזה. עשיתי שני דברים. פניתי דרך חוק חופש המידע לחלק ממשרדי הממשלה – לגדולים שבהם, וכן לאלה שאני יודע שפועלים בעיקר בשיטת המיקור חוץ – בבקשה לדעת מה היקף ההתקשרות שלהם עם חברות פרטיות לרכישת שירותים. המשרדים שפניתי אליהם: משרד החינוך, משרד הביטחון, המשרד לביטחון הפנים, משרד התמ"ת. למשרד הבריאות פניתי כבר בסבב הקודם, והם ענו לי תוך זמן קצר והביאו לי פירוט מדויק ומרשים של היקף ההתקשרות שלהם עם חברות פרטיות, בלי שום הפעלה של חוק חופש המידע. פשוט אחרי הגשת שאילתא פשוטה לדוברות המשרד, ועל כך הם ראויים לציון.

במקביל, הואיל והנחתי שהבקשות למידע האלה יגיעו לבסוף לקבורת חמור, פניתי גם למשרד האוצר – שרואה את תמונת המצב של כל משרדי הממשלה – בבקשה לקבל גם ממנו את הפרטים.

בסופו של דבר, הנה מה שקרה: משרד הביטחון מעולם לא ענה. כך גם המשרד לביטחון הפנים. משרד התמ"ת החליט שהוא מרים את הכפפה, ואחרי כמה שבועות טובים של עבודה מאומצת, העביר לי רשימה (שלדעתי אינה מלאה, כי אני יודע על שירותים נוספים של התמ"ת שהופרטו ואינם נמצאים ברשימה, אבל גם זו התחלה).

3.

במשרד האוצר, בשיחות עם פקידים בכירים באגף החשב הכללי, הבהירו לי שאין להם שום אפשרות מעשית לעשות דבר כזה. משרדי הממשלה הם רבים מדי, ההתקשרויות התקציביות שלהם עם חברות פרטיות הן רבות כחול אשר על שפת הים, ואין שום סיכוי בעולם שהם יוכלו להקדיש למשימה הזו כל כך הרבה משאבים ושעות עבודה רק כי ביקשתי יפה. ניסיתי להסביר להם שתצא להם תועלת מזה – כי סוף סוף הם ידעו בעצמם מה התשובה לשאלה הזו, ויוכלו לבדוק אם זה ראוי מבחינתם או לא – אבל זה לא שכנע אותם. ייאמר לזכותם שהם היו נחמדים ורצו לבוא לקראתי, אבל שום דבר מועיל לא יצא מזה בסופו של דבר.

4.

ומה לגבי משרד החינוך? ובכן, משרד החינוך שלנו לא חזק מאוד בתחום השקיפות (בלשון המעטה של המעטה). הם שלחו לי מכתב. בזו הלשון:

"המידע המבוקש בפנייתך אינו קיים ברשותנו. מבירור שערכנו בחשבות המשרד עולה שהתקשרויות המשרד אינן מחולקות לפי סיווג של מיקור חוץ או לפי נושאים (שירותי ייעוץ, כתיבת מכרזים, הקמה ותפעול מנהלות וכד'). אין בידי המשרד ריכוז המידע שנתבקש. התקשרויות של יחידות המשרד מנוהלות על ידי היחידות עצמן.

עיבוד המידע במיוחד לצרכיך, מצריך איסוף כל התקשרויות המשרד מהיחידות השונות ומחייב מיון וטיפול ידני בהן. כדי לסות הפניות מחדש לפי נושאים המוזכרים בפנייתך, יש צורך בפנייה לכל יחידות המשרד, שבנוסף להעברת כל ההתקשרויות יצרפו הסבר על מהות כל התקשרות, לצרוך מיון החומר ויצירת מפתח נושאי התקשרויות, שלפיו יבוצע עיבוד ידני של ההתקשרויות.

לאור זאת, אין באפשרותנו למסור את המידע, שכן המידע המבוקש אינו מצוי ברשותנו באופן המבוקש ומצריך איתור ועיבוד מיוחדים לצרכיך בהשקעת משאבים בלתי סבירה.

עם זאת, אם ברצונך למקד את בקשתך למידע על התקשרויות של יחידות מסוימות במשרד, אנא ציין זאת תוך פירוט היחידות וההתקשרויות".

ואמנם, בכתבה קודמת שעבדתי עליה, על חברת מרמנת – שמשתלטת על כמעט כל חלק שמשרד החינוך מפריט – משרד החינוך נתן לי את היקף ההתקשרות של המשרד עם החברה, שהיא גם החברה שמחזיקה בהיקף ההתקשרות הכספי הגדול ביותר מול משרד החינוך – חצי מיליארד דולר (זו הכתבה על מרמנת).

ניסיון נוסף להתעקש מול משרד החינוך – בסיוע התנועה לחופש המידע – הניב את אותו מבוי סתום, רק עם מכתב מפורט יותר וארוך יותר. בשורה התחתונה, אומרים במשרד החינוך – אין לנו את המידע בצורה הזו, ואין סיכוי שנשקיע את המשאבים לאסוף ולקטלג את המידע בצורה שאתה מבקש. במלים אחרות, אין לנו מושג ירוק מה היקף ההתקשרות שלנו (מתוך תקציב של 40 מיליארד שקל) מול חברות פרטיות, אין לנו מושג עד כמה הפרטנו את עצמנו (קרי, את כספי משלם המסים), ואין לנו עניין לדעת, או שהציבור יידע. תודה.

כולי תקווה שהצוות הקטן שהוקם במשרד ראש הממשלה באמת יעשה עבודה רצינית בסופו של דבר (כפי שהומלץ במסגרת המלצות ועדת טרכטנברג) וימפה את היקף ההתקשרות בשיטת מיקור חוץ של משרדי הממשלה עם חברות פרטיות. אני מקווה בשביל אנשי משרד ראש הממשלה שזה יעלה להם בפחות כאב ראש ממה שזה עלה לי.

5.

אבל הואיל והיו משרדים שבכל זאת השיבו מידע (הבריאות והתמ"ת), חשבתי שזה יהיה חבל לבזבז אותו ולזרוק אותו לפח. אז אני מביא אותו פה, למקרה שזה מעניין מישהו, או למקרה שזה יכול לשמש מישהו. (חרף ניסיונות רבים אני לא מצליח לאמבד את זה כאן, אז אני מצרף לינקים. משרד הבריאות / משרד התמ"ת). היקף ההפרטה של משרד הבריאות, כפי שנמסר, עומד על 2.5 מיליארד שקל בשנה (שהם בערך 10% מתקציב המשרד בשנה). היקף ההפרטה של משרד התמ"ת, כפי שנמסר, עומד על 275 מיליון שקל (שהם בערך 12% מתקציב המשרד בשנה). לא יודע מה אפשר לעשות עם המידע הזה, אבל הנה הוא. תבלו.