בשעה 11:30 בבוקר ה-29 ביולי 2008, לפני חמש וחצי שנים, קרה דבר חריג בוועדת הכלכלה. אל חדר הדיונים של הוועדה, אי שם באחד המקלטים של הכנסת, נכנס עו״ד פיני רובין, ותפס את מקומו סביב שולחן הוועדה. רובין הוא אורח נדיר למראה בכנסת. את מרבית עבודתו הוא עושה הרחק משם, כשהוא מייצג את האנשים העשירים ביותר בישראל. מבעלת השליטה בבנק הפועלים שרי אריסון ועד לבני שטיינמץ ויצחק תשובה.

רובין לא הגיע לבד. הוא בא מלווה בלוביסט ארז גלהר, כיום מנכ״ל משותף של משרד הלובינג הגדול בישראל פוליסי, בבעלות בוריס קרסני. זה לא היה מקרה. רובין הגיע מלווה בלוביסט בשביל להסתיר את הלקוחות שאת האינטרסים שלהם הוא מייצג בדיון. שהרי לוביסטים מחויבים להציג את רשימת הלקוחות שלהם בצורה שקופה.
לכן, לו רובין היה מגיע לבדו, הוא עצמו היה נחשב לוביסט והיה חייב לגלות את האנשים העשירים שהוא הגיע לייצג את האינרס שלהם. לכן, הלוביסט העדיף לקחת לוביסט בשביל להשאיר את העשירים האמיתיים בצללים. עד חשיפת כתבי ״כלכליסט״ תומר גנון וזוהר שחר לוי אתמול על כך שהמדינה ויתרה למשפחת עופר על תשלומי מס בהיקף של כמיליארד שקל, מרבית הלקוחות של רובין נותרו אנונימיים.

מה לרובין ולדיון בוועדת הקליטה? אחרי הכל, לא מדובר באחת הוועדות המרכזיות של הכנסת. ובכל זאת, לרובין היה חשוב להגיע בגופו ממש, משום שוועדת הקליטה החלה בליץ של דיונים בהצעת חוק תחת השם היבש ״תיקון פקודת מס הכנסה מס׳ 167 והוראת שעה״, אבל בתכל׳ס כונה על ידי כולם ״חוק האוליגרכים״.
מי שהגיש את החוק לוועדה היה מנכ״ל משרד הקליטה, ארז חלפון, כיום ראש המטה הכל יכול של שר האוצר משה כחלון ואחד מאנשי אמונו המרכזיים. החוק שחלפון הגיש לוועדה קבע בפשטות כי יש לתת הטבת מס גורפת לתושבים חוזרים לישראל על כל ההכנסות שלהם בחו״ל, בלי לשאול שאלות, בלי לדווח כלום למס הכנסה. כולם גזרו שם קופון, הבנקים, האוליגרכים, רק המדינה לא.
הטיעון של חלפון היה שהחוק הזה יעודד עלייה של ישראלים לחו״ל. נתוני הלמ״ס מעידים שהחוק הזה לא תרם דבר וחצי דבר לעידוד העלייה לישראל, אבל הוא בהחלט סייע לעשירי תבל היהודים להפוך את ישראל למקלט מס.
לרובין היה אינטרס די ממוקד בדיון הזה – להגן על הנאמנויות הזרות. לוודא שמדינת ישראל לא תצליח למסות את הנאמנויות הזרות שהעשירים המופלגים מקימים לילדים שלהם, כלומר שהמדינה לא תצליח למסות את ההון שעובר בירושה לדור הבא.
״אני רוצה להצטרף למחמאות מקיר לקיר שקיבלו אנשי רשות המסים ומשרד הקליטה על הצעת החוק היפה הזאת ואכן מעודדת עלייה. אחרי 60 שנים, הגיע הזמן״, פתח עורך דין פיני רובין את דבריו בפני ועדת הקליטה, ומשם עבר להסביר מדוע חייבים להניח לנאמנויות הזרות.

---

הנה תמצית דבריו של רובין. (ולמי שמעוניין, הפרוטוקול המלא של הישיבה ההיא נמצא כאן). עו״ד רובין הוא אדם שמתנסח נפלא. אני ממליץ בחום לקרוא את כל הדברים, כי הוא פשוט חזה את העתיד:

״אני רוצה להצביע בפניכם על החמצה שאנחנו עושים לפלח מסוים של יהודים שיש להם פוטנציאל קליטה חשוב מבחינתם ועוד יותר חשוב מבחינת מדינת ישראל ואלה אותם עולים פוטנציאליים שהקימו בנכר נאמנויות לטובת בני המשפחה ואחרים.
אלה מטבע הדברים אנשים אמידים יותר שמדינת ישראל חפצה להביא אותם לישראל וכל מודל החוק הזה הרי מדבר על האוכלוסיות היותר מבוססות, ודווקא את אותו פלח חשוב אנחנו מחמיצים ובעצם הייתי אומר שהיד האחת מקרבת, דהיינו, היד של החוק המוצע אכן מקרבת, אבל היד האחרת דוחה.
״אני רוצה להעיד בפניכם מניסיון אישי שלי, והסברתי אותו גם לרשות המסים. אני דחיתי ולדאבוני אצטרך לדחות ככל שהמלצתי נשמעת תושבים שרוצים להגיע לישראל ולא יכולים להגיע לישראל בגלל שהם בעלי נאמנויות שאם הם יגיעו לישראל, יש בהם סכנה למטלת מס כבדה מאוד ובלתי סבירה בעליל. אני מיד אסביר איך צריך לשפר את זה, ויש לנו הזדמנות היסטורית לנצל את זה כדי שנעשה מלאכה שלמה ולא נקיא מתוכנו את אותה אוכלוסייה שאנחנו חפצים ביקרה בעבורנו ולא בעבורה. שוו לעצמכם איזה אוכלוסיות חשובות לנו יכולות להגיע לישראל.

״הדין היום קובע שכאשר מוקמת נאמנות על ידי תושב חוץ, הנאמנויות האלה תהיינה נאמנויות שלא ממוסות בישראל, גם אם הנהנים שלהם, בני משפחה שלהם, מוסדות צדקה שלהם, מצויים בישראל. הנאמנויות האלה, ההכנסות מהנאמנויות האלה, לא תמוסנה בישראל כל עוד יוצר הנאמנות ייוותר תושב חוץ. כבר כאן אתם מבינים שיש דרבון לא להגיע לישראל. אלה שרוצים להגיע לישראל, לא יכולים להגיע לישראל.

״אלה שהצליחו לחנך את הדור הצעיר לאהבת המולדת, להגיע ולהשתקע בישראל, עכשיו, אחרי שראו כי טוב, גם הדור הצעיר שכבר השתקע וגם ההורים שרוצים להתלוות אליו, דהיינו, אותם אלה שהקימו את הנאמנויות הזרות, ורוצים, כאשר כבר הגיעו לגיל מבוגר, להצטרף – הם לא יכולים להגיע לישראל כיוון שברגע שהם מגיעים לישראל, הם מחתימים את הנאמנות שלהם בתושבות של יוצר תושב ישראל ולכן הנאמנות הזאת תהיה חייבת במס בישראל.
הפתרון שאני רוצה להציע הוא פתרון מדוד. גם לי חשובה המדינה ואני לא רוצה לבטל את מס הכנסה וגם אין תרגילים לעולים. אני ממציא התרגילים, כך שמראש אני רוצה להרגיע אתכם. אנחנו לא צריכים לשים מכשול בפני יוצר הנאמנויות. אנחנו מדינה מיוחדת במינה, אנחנו המדינה היחידה בעולם שיש לה יהודים בכל התפוצות שעורגים לישראל. אין עוד מדינה כזאת. אנחנו לא מספיק חכמים ואנחנו לא יודעים להביא אותם לישראל, את אותן אוכלוסיות, אז בואו נהיה חכמים. מה שאני אומר לכם הסברתי גם לרשות המסים.

כדי לפתות אותם אנחנו נאמר יש היום חלון של 10 שנים, תיכנסו בחלון של 10 השנים כי ממילא ב-10 השנים האלה הנאמנויות לא ממוסות, אבל אם חלילה תלכו לעולמכם בתוך 10 השנים, אתם לא תפגעו בנאמנויות והנאמנויות האלה לא תחשבנה לתמיד מכאן ואילך כאילו שהן נאמנויות ישראליות.

אחרת אנחנו מונעים בעד היוצרים הזרים לבוא לישראל גם לתקופת 10 השנים, כי הם לא יכולים להרשות לעצמם לקחת את הסיכון הזה. אני מציע לכם את הדבר הבא. אם אתם לא רוצים לפתוח את הפתח או את הסכר הרחב יותר, תתחילו בצורה מדודה ותאמרו שיוצרי נאמנות זרים ואמידים שמגיעים לישראל בגיל מבוגר ומתחילים את 10 השנים שלהם נניח החל מגיל פרישה, מגיל 67, החל מגיל 70, זה בכלל לא משנה, אם הם ילכו לעולמם בתוך 10 השנים וייקברו עם אבותיהם בישראל, לא יקרה שום אסון אם הנאמנויות האלה לא תיפגמנה.
גם לזקנים אתם לא נותנים להגיע לישראל? גם לזקנים אתם לא נותנים להיקבר בישראל? ויש תוצאות הרסניות כדי שלא יגיעו לישראל. יש לנו הזדמנות, יש לנו פלטפורמה לפתור את זה, אז תנו לפחות לאותם יהודים, מטבע הדברים יהודים – לא רק יהודים אבל אחרים לא יגיעו לישראל – לנצל את 10 השנים ואם תהיה פטירה בתוך 10 השנים שלא תיפגמנה הנאמנויות לעולם ועד״.

---

עד כאן הנאום המרגש של עו״ד פיני רובין. ועדת הקליטה המשיכה לדון בהצעת החוק במשך עוד שני דיונים בלבד, ואישרה אותה, יחד עם תיקון דומה מאוד לזה שהציע עו״ד רובין. ליתר דיוק, כתוצאה מהלובי (הלגיטימי, כמובן) שעו״ד פיני רובין עשה בוועדת הקליטה, הח״כים אישרו שיהודים עשירים מופלגים שמגיעים לישראל במסגרת הצעת החוק ומקבלים פטור נרחב ממס הכנסה, אם הם ימותו בתוך עשר שנים מחזרתם לישראל, הנאמנות הזרה שהם הקימו לילדים שלהם בחו״ל לא תמוסה על ידי מס הכנסה למשך 10 שנים (הוא ביקש לצמיתות).
והנה, ב-2009, אחרי כניסת החוק לתוקף, סמי עופר הפך לתושב חוזר וחשב להשתקע בחזרה בישראל, ונהנה משנת הסתגלות שסידר לו החוק, במסגרתה לא היה מחויב בדיווח למס הכנסה על הכנסותיו בחו״ל. לטענת פרקליטיו והמשפחה, בתום השנה הזו הוא החליט שלא להשתקע בישראל.
בין אם השתקע או לא (זה בדיוק הדיון שנערך בבית המשפט מול רשות המסים), ביוני 2011 סמי עופר מת ונקבר בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב, בדומה מאוד לנבואה של עו״ד פיני רובין. כתוצאה מהתיקון של רובין עצמו, שני בניו – עידן ואייל עופר – נהנים מפטור ממס הכנסה על הנאמנות הזרה שעופר האב הקים להם בחו״ל.
כעת, הקרב הגדול עובר על הנאמנויות. המדינה רוצה להטיל עליהן מס, שאולי היא ויתרה על תשלום מס חד פעמי של מיליארד שקל, ובתמורה מנסה לחייב במס את התשלומים העתידיים של עידן ואייל עופר עד סוף חייהם מהנאמנויות הזרות שהקים להם אביהם.
כעת, פלא פלאים, רובין מייצג את עזבון סמי עופר. בדיונים בבית המשפט, כפי שנחשף אתמול ב״כלכליסט", השתמש בהצעת החוק ההיא, שהוא עצמו עזר לעצב אותה, בשביל לטעון כי בשנת 2009 סמי עופר היה תושב חוזר ולכן לא היה חייב בדיווח למס הכנסה, וכי שני בניו לא צריכים לשלם מס על הנאמנויות הזרות שלהם, ולכן גם נמנע מלהגיש לבית המשפט כל פירוט על הנאמנויות הזרות שלהם. המעגל הושלם, והסיפור תם, אבל ממש לא נשלם.

---

פורסם הבוקר בעיתון בגרסה מעט קצרה יותר ובנויה מעט אחרת. תודה לאורי תובל על העריכה, הסבלנות וההתלהבות