1.
דץ הוא שתלטן לא קטן.

 
2.
למתעניינים – מאו החתול החמוד חזר הביתה והשתפר לא מעט מאז. הוא חזר לאכול, ולעשות את כל שאר הדברים שחתולים עושים. אפילו רוצה לצאת החוצה. תודה לכל מי שהחזיק אצבעות.

3.
בהיעדר משהו אחר לכתוב עליו, אני מצרף כאן ראיון קצר שניהלתי עם חתן פרס נובל לכלכלה לשנת 2005, המתמטיקאי פרופ' ישראל אומן, מהאוניברסיטה העברית בירושלים. הראיון הקצר התפרסם הבוקר (ב') בעיתון (מצד שמאל למעלה). הנה הטקסט המלא לפני עריכה. תבלו:

"בהתפתחויות האחרונות במשבר הפיננסי בארה"ב ובשאר העולם אנחנו רואים כיצד באה לידי ביטוי השורה התחתונה של תורת המשחקים מאז ומתמיד – ללא מערכת תמריצים מתאימה הכלכלה לא יכולה לעבוד", כך אמר אתמול חתן פרס נובל לכלכלה לשנת 2005, המתמטיקאי ואיש תורת המשחקים, פרופ' ישראל אומן.
בשיחה עם "כלכליסט" הוסיף פרופ' אומן כי "הבעיה העיקרית שיצרה את המשבר הנוכחי הוא שמערכת התמריצים שניתנה למנהלי בנקי ההשקעות הגדולים, היתה לא נכונה, ויש לשנותה." לדברי אומן, "משבר הסאב פריים נגרם בראש ובראשונה על ידי כך שהגופים הפיננסיים לקחו על עצמם סיכונים יתר על המידה. בשביל להגדיל את שורת הרווח, הם התחילו להעניק הלוואות ללווים בעייתיים, שלא היו מלווים להם בעבר. הם ניסו לפצות על הסיכון באמצעות ריביות גבוהות יותר. אבל מה שקורה הוא שלמרות שבשנים הראשונות הכסף זרם בחזרה לבנקי ההשקעות, הרי שבשלב כלשהו הלווים לא יכלו יותר לעמוד בתשלומים, וכל העסק התחיל לקרוס."
וכאן טמונה הבעיה, לדברי אומן, ששימוש נבון בתורת המשחקים היה יכול אולי לחזות מראש. "התמריצים של המנהלים הם מבוססים על תוצאות הניהול שלהם בטווח הקצר, ולא בטווח הארוך. ואמנם, בטווח הקצר הלווים הצליחו להחזיר את התשלומים, והמנהלים גרפו בונוסים שמנים בהתאם. אחר כך, כשהעסק התחיל לקרוס, המנהלים כבר לא היו שם. התמריצים של המנהלים לא היו מומרצים לעשות מה שטוב לבעלי המניות, אלא מה שטוב להם", הוא מסביר.
עם זאת הדגיש אומן כי מקור הבעיה אינו בגובה השכר שניתן למנהלים. "זה לא שהם מקבלים יותר מדי כסף", אומר אומן. "אני אף פעם לא קניתי את הסיפורים האלה על שכר גבוה מדי. מנהל טוב צריך לקבל את התגמול המגיע לו, על פי האופן שבו השוק מתמחר את השווי המקצועי שלו. לא זו הבעיה. הבעיה היא שיש להתאים את התמריץ למטרות וליעדים הנכונים שיש להציב בפני המנהלים. כלומר, בעבור מה הם מקבלים את התגמול הגבוה המגיע להם. והמטרות והיעדים האלה צריכים להיות מותאמים לטווח הארוך ולא רק לטווח הקצר. אי ההתאמה הזו היא המקור למשבר", אומר אומן.
בתשובה לשאלה מדוע בעלי המניות לא התאימו את מערכת התמריצים למנהלים למערכת יעדים המבוססת על הטווח הארוך, עונה אומן כי "בעלי המניות הסתכלו רק על שורת הרווח, וממילא היו עסוקים בעניינים שחשובים להם יותר. לכן מי שניהל בפועל את מערכת התמריצים למנהלים היו המנהלים עצמם. את המצב הזה צריך לתקן."
גם בהתייחס לפעולות ההצלה שהפעיל הממשל האמריקאי בשבוע האחרון, ממשיך אומן לדבוק בעקרונות תורת המשחקים. "באופן עקרוני ותיאורטי, התמריצים שנוצרים לשוק על ידי התערבות הממשל הם לא טובים. אנשים וגופים שלוקחים על עצמם סיכון צריכים לדעת שהם יצטרכו לשאת בתוצאות השליליות של הסיכונים האלה אם הם יתממשו. ולכן, בשביל ליצור מערכת תמריצים נכונה לשוק, לא טוב להיכנס להצלות שכאלה. אלא שלממשל האמריקאי יש גם אחריות למנוע פאניקה, אז אפשר להבין אותו. בעיקר כשמדובר בהצלת גופים פיננסיים שקריסתם תהווה פגיעה גם בגופים ובשווקים אחרים. לכן טוב שהממשל לא הציל את ליהמן ברדרס. לגבי AIG זה כבר סיפור אחר", הוא אומר.
בשורה התחתונה, פרופ' אומן דווקא שומר על אופטימיות. "משברים שכאלה מתרחשים כל כמה עשרות שנים. אני דווקא מסכים עם אמירתו של ג'ון מקיין וחושב שבאופן יסודי הכלכלה האמריקאית היא כלכלה בריאה. הבעיה היא בשוק הנדל"ן האמריקאי, וזה רק חלק אחד בכלכלה, ובטח לא חלק מכריע. לא מדובר באסון טבע. התחומים האחרים הם בריאים", אומר אומן. לדבריו, "צריך לזכור ששוק המניות האמריקאי הכללי לא נפל בהרבה. באוקטובר 87, ביום שני השחור, שוק המניות נפל ביום אחד בעשרים ושניים אחוזים, לא בשלושה אחוזים. זה מראה על ההבדל. לכן, למרות שאני לא איש של נבואות כלכליות, אני מצפה שנראה התאוששות מהירה יחסית."