דה מאני פיפל

1 בזמן שאתם תוהים מאיפה להביא את הכסף להחזר החודשי של המשכנתא, או בשביל לשלם למטפלת של הילד, או בשביל לשלם על ה-76% ממוצרי הצריכה שהתייקרו בשנה החולפת, יש אנשים אחרים שהדברים האלה לא כל כך מטרידים אותם. חלק מהאנשים האלה יכולים להרשות לעצמם להיות מנותקים מטרדות היום יום, בזכותכם. כן, בזכותכם. וליתר דיוק, בזכות המסים שאתם משלמים.
קחו לדוגמא את פרופ' אבי ישראלי. השם שלו אולי לא אומר הרבה למרבית הציבור, אבל ישראלי הוא מנכ"ל משרד הבריאות לשעבר (כיהן בתפקיד עד 2009), ולפני כן היה מנכ"ל בית חולים הדסה. וראו איזה פלא. גם היום ישראלי מועסק בידי שני הגופים האלה - הדסה ומשרד הבריאות. בכל אחד מהמקומות הוא מועסק בחצי משרה.
וכמה משתכר פרופ' ישראלי עבור חצי משרה במשרד הבריאות, בתפקידו כמדען הראשי של המשרד? החזיקו חזק, כי המספר הזה קשה לעיכול. 27 אלף שקל בממוצע לחודש. לחצי משרה. זה השכר ברוטו של פרופ' אבי ישראלי במשרד הבריאות בשנה החולפת (כולל כל התוספות כמו דמי הבראה וביגוד וכדומה). 27 אלף שקל בחודש, לחצי משרה, במשרד ממשלתי, מכספי המסים שלכם.
וזה עוד הג'וב הפחות מכניס שלו. שכן בבית החולים הדסה, שנמצא בגירעון מצטבר עמוק של 1.3 מיליארד שקל, עומד בפני קריסה פיננסית ומנסה בימים אלה להגיע לתוכנית הבראה עם העובדים - שתכלול קיצוצי שכר נרחבים כמו גם פיטורים - שם פרופ' ישראלי משתכר אפילו יותר. לפי מסמכים שפרסמו בשבוע שעבר עובדי הדסה, עלות השכר של ישראלי בבית החולים, לחצי משרה, בתפקיד מנהל מחלקת מדיניות מינהל וכלכלת בריאות, היא 80 אלף שקל בחודש. במלים אחרות, על שני תפקידים במערכת הציבורית, משתכר פרופ' ישראל כ-100 אלף שקל, מכספי המסים של הציבור.
מסתבר שככה זה במערכת הבריאות. כמו בצה"ל, גם שם לא משאירים פצועים בשטח. ובמקרה שלהם, אם היית פעם מנהל בכיר והכהונה שלך הסתיימה, הסר דאגה מליבך. החבר'ה ידאגו לך לאיזה תפקיד חצי ניהולי עם תואר מפוצץ, והעיקר עם שכר מתאים.

2 פרופ' ישראלי אינו היחיד שהשיטה פועלת לטובתו. קחו למשל גם את שר המדע יעקב פרי. השכר שלו כשר בממשלה הוא בערך 43 אלף שקל ברוטו לחודש. אבל זה לא השכר היחידי שלו. פרי, שחגג בשבוע שעבר יום הולדת 70, הוא גם פנסיונר גאה של מערכת הביטחון, וככזה הוא נהנה מפנסיה תקציבית חודשית נדיבה מאוד.
למעשה, כבר מאז שנת 1995, אז פרש מתפקידו כראש השב"כ, פרי מקבל מהמדינה, במימון משלם המסים, פנסיה תקציבית מדי חודש. זה לא משנה שבאותן תקופות הוא כיהן בתפקידים בכירים בסלקום, בבנק מזרחי-טפחות ובחברות נוספות, תפקידים שעליהם השתכר מיליוני שקלים, הפנסיה התקציבית המשיכה לדפוק כמו שעון. היא ממשיכה לדפוק גם היום, כשפרי הוא שר בממשלה.
השכר של ראש שב"כ צמוד לשכרם של שופטי בית המשפט העליון. עד לפני שנתיים, גם הפנסיה התקציבית של פרי (כמו גם של יתר גמלאי מערכת הביטחון) היתה צמודה אף היא לשכר של השופטים בפועל. ככל שהשכר של השופטים עלה - והוא עלה מדי שנה - גם הפנסיה התקציבית של פרי עלתה.
על פי בדיקת "כלכליסט", מדובר בפנסיה של כ-40 אלף שקל לפחות מדי חודש, ברוטו, בהערכה זהירה מאוד. אם להביא בחשבון שהפנסיה הזו נכנסת לחשבונו של פרי מאז שנת 1995 - כמעט עשרים שנה - הרי שהסכום הזה הצטבר עד עתה ליותר מ-9 מיליון שקל, רק מהפנסיה. ולפרי יש עוד שנים ארוכות של פנסיה תקציבית לפניו. בקיצור, בשורה התחתונה, שר בממשלת ישראל מקבל מכספי המסים שלכם יותר מ-80 אלף שקל ברוטו בכל חודש, בהערכה שמרנית. יוקר המחיה זה לחלשים.

3 חגיגת השכר הזו כמובן לא שמורה רק למגזר הציבורי. נהפוך הוא. גם במגזר הפרטי יודעים להפוך את הכסף שלכם לזהב שלהם. והפעם, אלה לא כספי המסים שלכם, אלא כספי הפנסיה שלכם.
קחו למשל את מנכ"ל חברת הביטוח הפניקס, אייל לפידות.
בימים אלה מנסה לפידות להביא את חוזה ההעסקה שלו - שיהיה בתוקף עד 2017 - לאישור בעלי המניות של הפניקס. החוזה של לפידות טומן בחובו חבילת שכר מפנקת במיוחד, אפילו על רקע חבילות השכר המפנקות של היתר המנכ"לים בענף הביטוח ובמערכת הפיננסית כולה.
חבילת השכר שלפידות מבקש שיאשרו לו כוללת שכר בסיס של 5 מיליון שקל בשנה, ועוד בונוס מקסימלי של 4 מיליון שקל, ועוד אופציות בשווי של 3.7 מיליון שקל. ובסך הכל, חבילת שכר של 12.7 מיליון שקל. זה כלום. כי חבילת השכר הבסיסית שלפידות ביקש לעצמו בתחילה הייתה בשווי של 14.6 מיליון שקל. רק אחרי שהוא הבין שכולם מתנגדים לשכר שלו הוא הסכים לגלח שם איזה שני מיליון שקל.
הסיפור הזה לא נגמר פה. הרגולטור - הממונה על שוק ההון - מתנגד לשכר של לפידות. גם חברת הייעוץ שתפקידה להמליץ לאנשים שמנהלים לכם את הפנסיה האם לתמוך או להתנגד לחבילת השכר של לפידות, גם היא מתנגדת לחבילת השכר שלו.
ועכשיו הכדור מגיע לאנשים שמנהלים לכם את הפנסיה. מדוע? משום שענף הפנסיה עובד בצורה כזו שכל גוף פנסיה מחזיק במניות של כל גוף פנסיה אחר. הם כולם מושקעים בכולם. על פי חוק שכר הבכירים, בשביל לאשר חבילת שכר לאחד המנהלים הבכירים יש צורך ברוב מבין בעלי מניות המיעוט בחברה. ובמקרה הזה, בגלל שכל גופי הפנסיה מושקעים זה בזה, נוצר מצב מוזר שבו כל המנכ"לים של כל גופי הפנסיה בעצם צריכים לאשר אחד לשני את חבילות השכר. והואיל והכסף הזה לא יוצא להם מהכיס, אלא יוצא מהכיס שלנו - מדמי הניהול שאנחנו משלמים - למנכ"לים של חברות הפנסיה נוצר תמריץ קורץ להפליא לאשר זה לזה חבילות שכר מפנקות. אשר לי ואשר לך. זה מה שקרה במקרה של חבילת השכר של יו"ר כלל ביטוח דני נווה, זה מה שקרה במקרה של חבילת השכר של יו"ר מגדל הפורש אהרון פוגל, וזה גם מה שעלול לקרות במקרה של חבילת השכר של מנכ"ל הפניקס לפידות, למרות התנגדות הרגולטור.
ככה זה. גם בשוק ההון לא משאירים פצועים בשטח.

(התפרסם הערב במהדורת האייפד)