0.
התלבטתי ארוכות אם לפרסם את הפוסט הזה, אם לפרסם פוסט שקשור למלחמה בכלל, ולבסוף אמרתי לעצמי, יאללה, שיהיה. ורק גילוי נאות קצר לפני שמתחילים: כמחצית מימי המלחמה בלבנון לא הייתי בישראל, ולכן כל המלחמה הזו מאד מבולבלת לי מבחינת הסדר הכרונולוגי שלה, וההד הציבורי והתקשורתי שלה. משום כך, נמנעתי מלכתוב אמירות מדויקות או נחרצות לגבי המלחמה ההיא. מי שמסכים לדברים שלי, מוזמן להביא קישורים לדוגמאות. תודה.

1.
כולם כולל כולם משווים את המבצע הצבאי בעזה למלחמת לבנון השניה. כולם, בכל תחום. אני לא יודע אם זו השוואה שנכון לעשות, אבל מתוך צפייה אינסופית בשידורים בטלוויזיה, לא יכולתי שלא לתהות לגבי ההבדלים בסיקור התקשורתי בין אז ובין היום. היום, באחד השידורים המיוחדים של ערוץ 2, צפיתי בחבר הכנסת, פרופ' יצחק בן ישראל (קדימה, אבל לא להרבה זמן), שהוא גם אלוף במיל', אומר שגם התקשורת הפיקה את הלקחים הנדרשים ממלחמת לבנון השניה, ומתנהגת בהתאם. אין לי אלא להסכים איתו.

2.
נדמה, כאילו ערוצי הטלוויזיה הישראלים (אין לי מושג מה קורה בעיתונות הכתובה) הצליחו לפתור בעיה קלאסית בתורת המשחקים, והיא בעיית הטרמפיסט החופשי, והכל הודות לצנזורה הצבאית. במה דברים אמורים? במלחמת לבנון השניה, הכתבים הצבאיים (והאחרים) הבינו את שליחותם העיתונאית כחובה לדווח על כל דבר שזז, על כל דבר שמגיע לידיעתם, רצוי באופן בלעדי, לרבות נפילות טילים, לרבות המיקום המדויק שלהם, לרבות שידורים חיים משטחי הכינוס וההיערכות של כוחות צבאיים שהיו על סף הכניסה ללבנון, וכו' וכו'. איתי אנגל, אם איני טועה, אפילו נכנס פנימה והצטרף אל כוח כלשהו, אבל באמת יכול להיות שדמיינתי את זה.

הרבה ביקורת נמתחה על ההתנהלות הזו של כלי התקשורת הישראלים, הרבה מאד ביקורת. טענו שהם מסייעים לאויב, שהם מחדירים דה-מורליזציה, שהם חוטאים לשליחות הישראלית שלהם. אבל, כל כלי תקשורת בפני עצמו לא היה יכול להפסיק עם צורת ההתנהלות הזו לבדו, משום שהוא ידע שאת הוואקום שהוא היה מפנה, היה תופס כלי התקשורת המתחרה שלו, שלא היה מרשה לעצמו לוותר על ההזדמנות להשיג כותרות טובות יותר, בלעדיות יותר, עתירות רייטינג יותר.

3.
והנה, הגיע המבצע הצבאי הנוכחי בעזה, והצנזורה הצבאית פתרה לערוצי הטלוויזיה את הבעיה. הואיל וכלי התקשורת אינם יכולים לתאם ביניהם החלטות שכאלה באופן עצמאי, שכן מדובר בתנהגות קרטליסטית שאינה תואמת את עקרונות התחרות של השוק החופשי, הצנזורה הצבאית עשתה זאת עבורם. לפחות לפי ההתרשמות שלי, מעבר לברברת חסרת מעצורים בשני הערוצים המסחריים (אני מצטער, אני מתקשה לצפות בערוץ הראשון יותר משתי דקות ברציפות), אפאחד מהם לא מצליח, ונדמה שגם לא מנסה, להביא סקופים וידיעות בלעדיות, להביא סיפורים מאחורי הקלעים, לדבר עם חיילים מדממים, להיכנס פנימה או אפילו להתקרב, וגם לא לרוץ אחרי כל נפילת רקטה.
למעשה, נדמה כי הם ממלאים את שליחותם העיתונאית בימים אלו על ידי היצמדות קפדנית למה שדובר צה"ל והצנזורה מאפשרת להם לפרסם, וזהו. ממש עיתונאות לוחמת. באמת, אני כמעט ולא רואה דברים אחרים. אגב, אתמול זה היה לי מוזר ממש. בשעה 19:30 קיבלתי אס.אמ.אס שהתקיפה הקרקעית החלה, אבל בערוצי הטלוויזיה שהיו פתוחים מולי עדיין דיווחו על ההתקפה הארטילרית בשעתיים שלאחר מכן. הסתכלתי בטלוויזיה ולא האמנתי – זה ממש כמו לחיות במדינה שבה משטר צבאי. ולמען האמת – והנה יבואו כל המתלהמים – זה לא הרגיש לי טוב בכלל.

3.5
ורק סייג קטן: אתמול בערב אהוד יערי עשה תרגיל מעניין. אולי משום שנמאס לו קצת מהעניין הזה של הצנזורה, הוא פשוט ציטט כלי תקשורת ערביים, וסיפר (בדיוק נמרץ) כיצד מתנהלת ההתקפה הקרקעית של צה"ל. זאת תוך שהוא מדגיש שלא הוא אומר זאת, אלא כלי התקשורת הזרים אומרים זאת. בנוסף, הוא הלשין על כתב איראני כלשהו השוהה בישראל שלא שמע להוראות הצנזורה ודיווח על תחילת ההתקפה הקרקעית כבר בשעה 18:30. הדבר הזה, נדמה לי, משקף יותר מכל את העובדה שהערוצים הישראליים נהנים מהמצב הנוכחי, בו הם פשוט לא צריכים להתחרות באמת זה בזה, וחוששים שמא אחד מהם יהיה זה שימצמץ ראשון וישבור את הסטטוס קוו בדרך זו או אחרת.

4.
ההתנהלות הזו מעניינת. אפשר למצוא לה מקבילה (שעכשיו אינה מעניינת כל כך, בגלל הלחימה) בעולם העיתונות הכלכלית. רק בקצרה: לנוכח התגברותו של המשבר הכלכלי העולמי בחודשים האחרונים, היו מי שהאשימו את העיתונות הכלכלית בכך שהיא מלבה את המשבר על ידי מרדף אחר כותרות דרמטיות יותר, שחורות יותר, נוראיות יותר. ייתכן שזה נכון. אבל בכל מקרה, זהו חלק מאותו מעגל קסמים של בעיית הטרמפיסט החופשי. כל הצדדים היו מוכנים, כנראה, לדווח באופן מתון יותר, לו רק כל הצדדים היו מסכימים על כך במשותף. אבל בהעדר אפשרות לעשות כן, ובהעדר צד שלישי נייטרלי (דוגמת הצנזורה הצבאית) שיקבל את ההחלטה בעבור כולם, התחרות אל הכותרת המדממת יותר ממשיכה. זאת למרות שליבוי המשבר וניפוחו מעבר לפרופורציות הנכונות, פוגע למעשה בעיתונות הכלכלית עצמה, משום שכוחם הכלכלי של המפרסם נחלש, והעיתונים נפגעים.

5.
אז הנה לסיום: נדמה לי שיש כאן תנועת מטוטלת באופן שבו התקשורת מכסה את המלחמות בישראל. אם בזמן מלחמת לבנון השניה הכל היה פרוץ מדי, ויש שיגידו אנטי-פטריוטי, הרי שנדמה לי שכעת הכל סגור מדי, ויש שיאמרו אובר-פטריוטי. לא יודע. אני בעיקר לא יודע מה עדיף. איכשהו, התחושה שיש מי שמקפיד לצנזר את כלי התקשורת שלי, והידיעה שלכלי התקשורת אין שום בעיה עם זה, לא עושה לי נעים במיוחד. אבל הי, מה אני יודע.

עדכון: לקריאה נוספת – ידיעה בגלובס על יוזמה משונה של "הוט" – שידורים ישירים של המלחמה, והצצה ל"מאחורי הקלעים" שלה.

עדכון נוסף: למי מכם שממש מתעניינים בנושא, וגם יודעים קצת אנגלית, אתם מוזמנים לכנס שיתקיים ביום ג' (6.1, 16:00) בירושלים. הנה ההזמנה (באדיבות פוזי).

ועדכון אחרון: מתי גולן כתב הערב בגלובס כמה מלים על העניין. אני לא מסכים עם מה שהוא כתב, אבל הנה זה, כאן.