הרהור: תשקורת מגויסת?

0.
התלבטתי ארוכות אם לפרסם את הפוסט הזה, אם לפרסם פוסט שקשור למלחמה בכלל, ולבסוף אמרתי לעצמי, יאללה, שיהיה. ורק גילוי נאות קצר לפני שמתחילים: כמחצית מימי המלחמה בלבנון לא הייתי בישראל, ולכן כל המלחמה הזו מאד מבולבלת לי מבחינת הסדר הכרונולוגי שלה, וההד הציבורי והתקשורתי שלה. משום כך, נמנעתי מלכתוב אמירות מדויקות או נחרצות לגבי המלחמה ההיא. מי שמסכים לדברים שלי, מוזמן להביא קישורים לדוגמאות. תודה.

1.
כולם כולל כולם משווים את המבצע הצבאי בעזה למלחמת לבנון השניה. כולם, בכל תחום. אני לא יודע אם זו השוואה שנכון לעשות, אבל מתוך צפייה אינסופית בשידורים בטלוויזיה, לא יכולתי שלא לתהות לגבי ההבדלים בסיקור התקשורתי בין אז ובין היום. היום, באחד השידורים המיוחדים של ערוץ 2, צפיתי בחבר הכנסת, פרופ' יצחק בן ישראל (קדימה, אבל לא להרבה זמן), שהוא גם אלוף במיל', אומר שגם התקשורת הפיקה את הלקחים הנדרשים ממלחמת לבנון השניה, ומתנהגת בהתאם. אין לי אלא להסכים איתו.

2.
נדמה, כאילו ערוצי הטלוויזיה הישראלים (אין לי מושג מה קורה בעיתונות הכתובה) הצליחו לפתור בעיה קלאסית בתורת המשחקים, והיא בעיית הטרמפיסט החופשי, והכל הודות לצנזורה הצבאית. במה דברים אמורים? במלחמת לבנון השניה, הכתבים הצבאיים (והאחרים) הבינו את שליחותם העיתונאית כחובה לדווח על כל דבר שזז, על כל דבר שמגיע לידיעתם, רצוי באופן בלעדי, לרבות נפילות טילים, לרבות המיקום המדויק שלהם, לרבות שידורים חיים משטחי הכינוס וההיערכות של כוחות צבאיים שהיו על סף הכניסה ללבנון, וכו' וכו'. איתי אנגל, אם איני טועה, אפילו נכנס פנימה והצטרף אל כוח כלשהו, אבל באמת יכול להיות שדמיינתי את זה.

הרבה ביקורת נמתחה על ההתנהלות הזו של כלי התקשורת הישראלים, הרבה מאד ביקורת. טענו שהם מסייעים לאויב, שהם מחדירים דה-מורליזציה, שהם חוטאים לשליחות הישראלית שלהם. אבל, כל כלי תקשורת בפני עצמו לא היה יכול להפסיק עם צורת ההתנהלות הזו לבדו, משום שהוא ידע שאת הוואקום שהוא היה מפנה, היה תופס כלי התקשורת המתחרה שלו, שלא היה מרשה לעצמו לוותר על ההזדמנות להשיג כותרות טובות יותר, בלעדיות יותר, עתירות רייטינג יותר.

3.
והנה, הגיע המבצע הצבאי הנוכחי בעזה, והצנזורה הצבאית פתרה לערוצי הטלוויזיה את הבעיה. הואיל וכלי התקשורת אינם יכולים לתאם ביניהם החלטות שכאלה באופן עצמאי, שכן מדובר בתנהגות קרטליסטית שאינה תואמת את עקרונות התחרות של השוק החופשי, הצנזורה הצבאית עשתה זאת עבורם. לפחות לפי ההתרשמות שלי, מעבר לברברת חסרת מעצורים בשני הערוצים המסחריים (אני מצטער, אני מתקשה לצפות בערוץ הראשון יותר משתי דקות ברציפות), אפאחד מהם לא מצליח, ונדמה שגם לא מנסה, להביא סקופים וידיעות בלעדיות, להביא סיפורים מאחורי הקלעים, לדבר עם חיילים מדממים, להיכנס פנימה או אפילו להתקרב, וגם לא לרוץ אחרי כל נפילת רקטה.
למעשה, נדמה כי הם ממלאים את שליחותם העיתונאית בימים אלו על ידי היצמדות קפדנית למה שדובר צה"ל והצנזורה מאפשרת להם לפרסם, וזהו. ממש עיתונאות לוחמת. באמת, אני כמעט ולא רואה דברים אחרים. אגב, אתמול זה היה לי מוזר ממש. בשעה 19:30 קיבלתי אס.אמ.אס שהתקיפה הקרקעית החלה, אבל בערוצי הטלוויזיה שהיו פתוחים מולי עדיין דיווחו על ההתקפה הארטילרית בשעתיים שלאחר מכן. הסתכלתי בטלוויזיה ולא האמנתי – זה ממש כמו לחיות במדינה שבה משטר צבאי. ולמען האמת – והנה יבואו כל המתלהמים – זה לא הרגיש לי טוב בכלל.

3.5
ורק סייג קטן: אתמול בערב אהוד יערי עשה תרגיל מעניין. אולי משום שנמאס לו קצת מהעניין הזה של הצנזורה, הוא פשוט ציטט כלי תקשורת ערביים, וסיפר (בדיוק נמרץ) כיצד מתנהלת ההתקפה הקרקעית של צה"ל. זאת תוך שהוא מדגיש שלא הוא אומר זאת, אלא כלי התקשורת הזרים אומרים זאת. בנוסף, הוא הלשין על כתב איראני כלשהו השוהה בישראל שלא שמע להוראות הצנזורה ודיווח על תחילת ההתקפה הקרקעית כבר בשעה 18:30. הדבר הזה, נדמה לי, משקף יותר מכל את העובדה שהערוצים הישראליים נהנים מהמצב הנוכחי, בו הם פשוט לא צריכים להתחרות באמת זה בזה, וחוששים שמא אחד מהם יהיה זה שימצמץ ראשון וישבור את הסטטוס קוו בדרך זו או אחרת.

4.
ההתנהלות הזו מעניינת. אפשר למצוא לה מקבילה (שעכשיו אינה מעניינת כל כך, בגלל הלחימה) בעולם העיתונות הכלכלית. רק בקצרה: לנוכח התגברותו של המשבר הכלכלי העולמי בחודשים האחרונים, היו מי שהאשימו את העיתונות הכלכלית בכך שהיא מלבה את המשבר על ידי מרדף אחר כותרות דרמטיות יותר, שחורות יותר, נוראיות יותר. ייתכן שזה נכון. אבל בכל מקרה, זהו חלק מאותו מעגל קסמים של בעיית הטרמפיסט החופשי. כל הצדדים היו מוכנים, כנראה, לדווח באופן מתון יותר, לו רק כל הצדדים היו מסכימים על כך במשותף. אבל בהעדר אפשרות לעשות כן, ובהעדר צד שלישי נייטרלי (דוגמת הצנזורה הצבאית) שיקבל את ההחלטה בעבור כולם, התחרות אל הכותרת המדממת יותר ממשיכה. זאת למרות שליבוי המשבר וניפוחו מעבר לפרופורציות הנכונות, פוגע למעשה בעיתונות הכלכלית עצמה, משום שכוחם הכלכלי של המפרסם נחלש, והעיתונים נפגעים.

5.
אז הנה לסיום: נדמה לי שיש כאן תנועת מטוטלת באופן שבו התקשורת מכסה את המלחמות בישראל. אם בזמן מלחמת לבנון השניה הכל היה פרוץ מדי, ויש שיגידו אנטי-פטריוטי, הרי שנדמה לי שכעת הכל סגור מדי, ויש שיאמרו אובר-פטריוטי. לא יודע. אני בעיקר לא יודע מה עדיף. איכשהו, התחושה שיש מי שמקפיד לצנזר את כלי התקשורת שלי, והידיעה שלכלי התקשורת אין שום בעיה עם זה, לא עושה לי נעים במיוחד. אבל הי, מה אני יודע.

עדכון: לקריאה נוספת – ידיעה בגלובס על יוזמה משונה של "הוט" – שידורים ישירים של המלחמה, והצצה ל"מאחורי הקלעים" שלה.

עדכון נוסף: למי מכם שממש מתעניינים בנושא, וגם יודעים קצת אנגלית, אתם מוזמנים לכנס שיתקיים ביום ג' (6.1, 16:00) בירושלים. הנה ההזמנה (באדיבות פוזי).

ועדכון אחרון: מתי גולן כתב הערב בגלובס כמה מלים על העניין. אני לא מסכים עם מה שהוא כתב, אבל הנה זה, כאן.

תגובות

  1. שאול א.

    צודק. סבבה. אני עדיין נהנה לראות בזה בעיית טרמפיסט חופשי. ולו בשל הסלידה העמוקה שלי מכל מה שקשור בדילמת האסיר, שנוצרה לאחר שבעת לימודיי טחנתי את דילמת האסיר מכל כיוון אפשרי בכל הזדמנות אפשרית.

  2. פוזי

    האם אתה באמת לא יודע מה עדיף?
    אמרת בעצמך כמה לא נוח הרגשת כשגילית שמשהו מתרחש ובטלביזיה ממשיכים לקשקש על חדשות ישנות.
    הבעיה היא לא בדיווח אינטנסיבי. הבעיה היא שהדיווח לעיתים נוטה להיות צהוב (או אדום במקרה של הכותרות הכלכליות של המשבר) ולא ענייני. דיווח שמעצים את הדרמה ללא סיבה מספקת כדי למכור יותר עיתונים. הרי לא היית רוצה שלא יספרו לך שהבורסה ירדה ובקופות הגמל יש הפסד ממוצע של כ-16%, לא?

    ולגבי אהוד יערי. אם הוא לא היה מנסה להיות פטריוט מתלהם הוא לא היה מלשין על כתב הטלביזיה האירנית (תוך אזכור שגם במלחמת לבנון הוא הפר את חוקי הצנזורה) שהוא ערבי ממזרח ירושלים לדבריו, ועל הצוות הישראלי שלו. יתכן שכפו עליו לדווח מתוך ציטוטי הטלביזיה הערבית, או שהוא סתם לא יכול היה להתאפק ולהראות שיש לו יותר גדול משל צביקה יחזקאלי.

  3. אריאל

    לי יש ערכים מסוימים. אני מודה בלי יותר מידי בעיה, שבסוף בסוף, הערכים הלו מבוססים על הנחות יסוד שרירותיות למדי (כמו הנחות היסוד של כולם, בין אם הם מודים בכל או לא).
    מבין הערכים הלו ישנן גם את הקלישאות הרגילות, הקובעות כי ישנם "ערכים עליונים" כגון חיי אדם. "ערכי הדמוקרטיה" הם ללא ספק ערכים שאני מחזיק בהם, אבל הם לא ערכים עליונים עבורי. זהו מקרה קלאסי בו אני לא רואה בדמקרטיה ערך "גובר". לפעמים הדמוקרטיה צריכה להתכופף כדי שיוכלו לירות מעל הראש שלה בלי שתיפגע.

  4. שאול א.

    אריאל – מה שאתה אומר בסוף הוא לא מדויק. זו לא הדמוקרטיה שצריכה להתכופף כדי שיוכלו לירות מעל הראש שלה בלי שתיפגע – משום שזו לא הדמוקרטיה שנמצאת בסכנה. הסכנה, אם בכלל (וזו הנחה מאד מרחיקת לכת), קיימת עבור המדינה. ואתה יודע כמוני שהמדינה והדמוקרטיה הן לא אותו הדבר.

    לכן, מה שאני מבין שאתה מתכוון להגיד הוא – הדמוקרטיה צריכה להתכופף, עדי שיוכלו לירות מעל לראש של המדינה מבלי שתיפגע. ועם אמירה כזו יש לי בעיה מסוימת. היום זה זה, מחר זה משהו אחר. מי אמור לקבוע מהם הכללים? יש איזה דיון ציבורי על זה?

  5. אריאל

    המדינה והדמוקרטיה הן מעין אובייקט זהה, במובן צר: הדמוקריות של מדינה, של כל מדינה, באה מלמטה. היציבות שלה נקבעת על פי כמה עמוק נטועים ערכיה באזרחיה. מסורת דמוקרטית מעמיקה את הדמוקרטיה, וגם ההיפך נכון. מה שאני מתכוון זה שבמדינה דמוקטרטית אמורה להיות חפיפה, גם אם לא מושלמת, בין "דמוקרטים" -"אזרחי המדינה". האירועים האלה הם ללא ספק מבחן למידת ההטמעה של הדמוקרטיה בציבור. אבל הם נחוצים בעיני. אולי עדיין תהיה מדינה בלי דמוקרטיה, אבל בלי מדינה, אין לי איפה להיות דמוקרטי (בבקשה, שאף אחד לא יענה שבחו"ל / מדינת כל אזרחיה / מדינה פלסטינית וכדומה. זה "non-starter"). לסיכום, אני מבין אותך, אבל לי אין כל כך בעיה שהדמוקרטיה תתכופף בשביל המדינה. כפי שאמרתי, דמוקרטיה זה נורא חשוב, אבל זה לא הדבר היחיד שחשוב.

  6. שאול א.

    לא, זה בהחלט לא הדבר היחיד שחשוב, אבל זה דבר די חשוב.
    עכשיו, בגלל שאני לא לגמרי סגור על מה דעתי בנושא, אני לא יכול להגיד שאני לגמרי לא מסכים איתך. כל מה שאני יכול הוא להעביר תחושת בטן שיש לי כשאני צופה בטלוויזיה ויודע שכתבי החדשות מסתירים מהציבור את מה שהם כבר יודעים (שנכנסו לעזה קרקעית). זה מעיק עלי, אבל אולי אין ברירה.
    ואולי, וזו סתם השערה, אולי לך קל עם זה יותר בגלל שבאת מעולם המודיעין, ואתה רגיל יותר ממני לדברים שקורים מתחת לשולחן אבל לא מקבלים ביטוי תקשורתי, או אפילו מקבלים ביטוי תקשורתי אחר. אולי זו הדרך היחידה שבה אפשר לפעול.
    בכל מקרה, קשה לי גם עם העובדה שנראה כאילו לעיתונאים שלנו לא ממש אכפת שזה ככה, ושאולי אפילו יותר נוח להם שזה ככה.

  7. הילה

    לא שאני בעד מה שהיה בטלויזיה בלבנון, אבל מה שקרה עכשיו הוא רע שבעתיים. כי מצד אחד, אסור לחדשות לומר שום דבר. מצד שני, אם הם ירדו לשנייה מהאוויר, הם יאבדו את כל הרייטינג. אז למעט העובדה שתצטרך ליפול פצצה של טון בלב תל אביב בשביל שערוץ 10 ישקלו להוריד את השרדות באמצע או בכלל, כל הטלויזיה הוחרמה לטובת סרטונים בלופ של אמבולנסים נוסעים בחושך מאיפשהו לאיפשהו ושוטים של איפה שנפל גראד בבית ספר לפני ארבעה ימים.

    רביב דרוקר זרק איזה שלוש מילים על זה שתפקיד התקשורת הוא מורל, לא העצמת הבהלה והפיקסציה. ואז רץ לפרשן במבזק חדשות המתפרץ הבא של ערוץ 10. קירשנבאום הציג את איכקוראימלו שמכתב בשטח ומפליא שעוד נשאר לו קול בתור זה שכל הזמן מפריע לכם לראות טלויזיה, וירד עליו מספיק שאיכקוראימלו התנצל במשך איזה דקה וחצי מהשבעים ושמונה שעות שהוא היה אחר כך באוויר.

    בכל אופן, לא אידיאלי.

  8. פינגבאק: קטעים מוערים מיומנו של עכברוש מסומם»ארכיון הבלוג » צה”ל הרג שמונה חברי חוליית קסאם; עדות מסגר מהרצועה טוענת שאלו היו בנו וחבריו, שעז

  9. פינגבאק: כולם רוצים קצת שקט - TheMarker Cafe

סגור לתגובות.