למה אין שום סיכוי לנהל דיון אמיתי על תקציב הביטחון

1.
שמעו קטע:

בשנה הבאה, תקציב משרד הביטחון האמריקני יעמוד על חצי טריליון דולר. מתוכם, ישקיע הצבא האמריקני 40 מיליארד דולר ברכישת או שדרוג מטוסי קרב, מסוקי קרב, וכל מה שקשור למערכות צבאיות אוויריות. מתוך הסכום הזה, 15 מיליארד דולר יושקעו ברכישת כלי טיס חדשים. מתוכם, 1.7 מיליארד דולר יושקעו בחידוש ושדרוג 16 מטוסי הרקולס מסוגים שונים. עוד 760 מיליון דולר יושקעו בשדרוגם וחידושים של 42 מסוקי אפאצ׳י, ועוד 142 מיליון דולר יושקעו בקניית 4 מסוקי אפאצ׳י חדשים מהניילונים.
בצבא האמריקני על כל זרועותיו – צבא היבשה, הצי האמריקני, חיל הנחתים וחיל האוויר – משרתים 1.35 מיליון חיילים, ועוד 791 אלף אזרחים שעובדים במשרד הביטחון האמריקני. עלות השכר של כל אלה תגיע השנה ל-136 מיליארד דולר. יחד עם הטבות נוספות כמו פנסיה, מגורים, הטבות במס וביטוח בריאות, תקציב כוח האדם של הצבא האמריקני מגיע ליותר מ-180 מיליארד דולר, שהם שליש מתקציב הביטחון האמריקני כולו.
עלות שכר הבסיס של חיילי צבא היבשה, למשל, תגיע השנה ל-14 מיליארד דולר. עוד 7.5 מיליארד דולר הם עלות שכר הבסיס של קציני צבא היבשה האמריקני. וזה רק שכר, כי יש עוד כסף שיוצא על פנסיות (6 מיליארד דולר) ועל מגורים למשפחות החיילים והקצינים ( 7 מיליארד דולר).
עלות התפעול של חיל האוויר האמריקני עומדת על 45 מיליארד דולר. מתוכם, 8.2 מיליארד דולר הוקדשו לכל מה שקשור לשינוע אווירי של כוחות צבאיים, מתוכם 5.2 מיליארד דולר למבצעים צבאיים שדרשו הטסה והצנחה של כוחות. אגב, תקציב הפרסום והשיווק של חיל האוויר לצורכי גיוס יעמוד בשנה הבאה על 120 מיליון דולר.
תקציב המחקר והפיתוח של הצבא האמריקני יסתכם בשנה הקרובה ב-63 מיליארד דולר. מתוכם, 11.5 מיליארד דולר יושקעו בפיתוח מערכות מתקדמות ובדיקתן באופן מבצעי. מתוך סכום זה, כמעט מחצית (4.5 מיליארד דולר) הם בפרויקטים של חיל האוויר האמריקני. שליש מהסכום הזה, 1.5 מיליארד דולר, יושקעו בפרויקט פגסוס, שהוא פרויקט בשיתוף חברת בואינג, לפיתוח מטוס תדלוק אווירי לשימוש מבצעי.
ובתכל׳ס, אני יכול להמשיך ככה כל היום.
(ולמי שתהה, למרות הפירוט הנרחב הזה, עדיין 12% מתקציב הביטחון האמריקני מסווגים ואינם חשופים לציבור)

כל המספרים, כל המידע, כל העניינים האלה, נמצאים בסדרת הפידיאפים שמופיעים בכולם במרוכז בהצעת התקציב של משרד הביטחון האמריקני לשנת 2015. הנה כאן

2.
הסיבה שייגעתי אתכם במספרים האלה היא בשביל שתקנאו. ואם לא תקנאו, אז לפחות תדעו. לפחות תדעו איפה משרד הביטחון האמריקני משקיע את כספי המסים של האמריקאים. כי זה כל מה שאתם יכולים לעשות, לדעת ולקנא. כי את כספי המסים שלכם, כאן בישראל, אין לכם שום דרך לדעת איך משרד הביטחון הישראלי מחלק. מה שאפשרי מעבר לים, במערכת הביטחון הגדולה בתבל, לא אפשרי כאן בישראל. וכאן טמון זרע הפורענות שהופך את הדיון השנתי על תקציב הביטחון למגוחך, חסר כל עיגון במציאות, ובעיקר – הצגה שמשמשת את שני הצדדים, האוצר והביטחון, להפעלת לחץ על ראש הממשלה כל אחד לטובתו שלו.
שכן היום, כל מה שאתם יכולים לדעת על תקציב הביטחון הוא שכ-70 מיליארד שקל מכספי המסים שלכם מושקעים בו (זה תקציב מערכת הביטחון הרחבה, כולל צה״ל, משרד הביטחון, המוסד והשב״כ). הפירוט הרב ביותר לגבי תקציב הביטחון מופיע בטבלת אקסל ארוכה כאורך הגלות שמפרסם אגף החשב הכללי במשרד האוצר במהלך השנה.
מהטבלה הזו אפשר ללמוד, למשל, שבשנת 2013 הוציא צה״ל 10.5 מיליארד שקל בתשלומי שכר לאנשי הקבע אבל אין שום דרך לדעת מה מתוך הסכום הזה הוא שכר בסיסי, מה תוספות שונות לפי סוגי סיכון או ותק שונים וכיוצא באלה, מה החזרי הוצאות, דמי הבראה או הטבות שכר אחרות.
או, למשל, אפשר ללמוד מהטבלה הזו שצה״ל הוציא בשנת 2013 סכום כולל של 15 מיליארד שקל לרכש מוצרים ושירותים שונים. הסכום הזה, יחד עם עוד כמה מיליארדים טובים שמגיעים במסגרת הסיוע הביטחון האמריקני, משמשים את צה״ל לביטחון ממש. בשביל לרכוש מטוסים, טנקים, לתחזק אותם, לשפץ אותם, לייצר מערכות מודיעין, להטיס מטוסים, להפציץ פצצות, וכל היוצא באלה. איך ה-15 מיליארד שקל האלה מתחלקים? אין שום סיכוי שתדעו. קופסה שחורה. ומה אם תגידו שאתם אלה שממנו את ה-15 מיליארד שקל האלה מכספי המסים שלכם? אז ממנתם, אז מה. ביטחון המדינה מעל לכל.
וכך זה ממשיך. הדוח השנתי של אגף החשב הכללי חושף מספרים כוללים, ותו לא. 1.9 מיליארד שקל הושקעו באחזקת מבנים. למה? כמה? איפה? זה מעט או הרבה? אפשר היה לחסוך בזה? אין דרך לדעת, ביטחון המדינה מעל לכל.
מי שממש ממש יתעקש, יכלה את זמנו וינבור עמוק בדוח הכספי של מדינת ישראל, יגלה בעמוד ד-21 שהצבא השקיע 51 מיליארד שקל ברכש של ציוד ביטחוני מגופים ומדינות שונות, על פני השנים הקרובות. חלק גדול מהסכום הזה – 19 מיליארד שקל – מסווג לחלוטין, והוא כולל רכש של אמצעי לחימה. יתר הסכום – 32 מיליארד דולר – אמנם מפורטים, אבל בקווים כלליים ביותר. למשל, 380 מיליון שקל הושקעו ברכישת רכבי ליסינג לאנשי הקבע, כ-600 מיליון שקל משולמים לתעשייה האווירית לצורך תחזוקה של מטוסי תובלה, 234 מיליון שקל משולמים לחברת אלביט לפיתוח סימולטור של מטוסים מסוג ברק ורעם, 1.4 מיליארד שקל מושקעים ברכישת ושדרוג מטוסי תובלה מסוגים שונים, ועוד 9.5 מיליארד שקל מושקעים ברכישת מטוסי קרב מתקדמים מסוג F-35. יש עוד סעיפים רבים, וכולם כתובים בלשון כללית, בלי פירוט של ממש, בטח לא כמו בספר התקציב האמריקני.


3.
למה בכלל להציג את ההבדלים ברמות השקיפות והפירוט בין תקציב הביטחון האמריקני ותקציב הביטחון הישראלי? בגלל שהשקיפות הנמוכה בישראל היא זו שמונעת כל סיכוי לדיון אמיתי בתקציב הביטחון בישראל.
הדיון על תקציב הביטחון מתעורר כל שנה במסגרת דיוני תקציב המדינה הכלליים. או-טו-טו, כשתסתיים הלחימה בעזה, הדיון הזה יתחיל שוב. והשנה, כמו בכל שנה, כולנו יודעים מה הולך לקרות. משרד האוצר יאשים את משרד הביטחון בבזבוז, בהשקעת הכסף בכוח האדם במקום בביטחון, ושהגיע הזמן לרפורמה. מנגד, הצבא ייעמד על הרגליים האחוריות, שר הביטחון וקציניו הבכירים יגידו מעל כל במה שהם לא יתנו יד לפגיעה באנשי הקבע וכיוצא באלה. בסופו של דבר, כל זה אינו אלא הצגה בלבד. דיון אמיתי זה לא, כי אין על מה לדון. המספרים סגורים וחסויים.
בהיעדר שקיפות, בהיעדר פירוט, כל מה שהציבור יכול לדעת זה ש-7 מיליארד שקל הלכו על פנסיה, ושלביטחון נשאר פחות ופחות. כשזה כל המידע שמערכת הביטחון מוכנה לתת, שלא תתפלא שזו הביקורת שהציבור מעביר עליה. אם היא רוצה להפוך את הדיון לרציני, שתעמיד לרשות הציבור את מלוא המידע שהיא יכולה לתת. לא צריך להגיע לקצה השקיפות כמו בארה״ב. אפשר להסתפק בפחות, ועדיין, לגלות הרבה יותר ממה שמערכת הביטחון מגלה היום.
ההבדלים בין שתי מערכות הביטחון ברורים. ישראל מוקפת מדינות אויב וארגוני טרור שמאיימים עליה בכל רגע נתון, ואין שום סיבה שבשם השקיפות הם יקבלו מידע מודיעיני רב ערך על מערכת הביטחון. ובכל זאת, אין שום ספק שבתוך ה-70 מיליארד שקל שמרכיבים את התקציב של מערכת הביטחון הכוללת של ישראל, אפשר לחשוף יותר מידע ממה שנחשף היום, מבלי לפגוע בביטחון המדינה.
ואם לא, אם אי אפשר לדווח לציבור כמה כסף מושקע באימונים, כמה מושקע בפיתוח מערכות הגנה מטילים, כמה מושקע ביהודה ושומרון, כמה מושקע בשמירה על הגבולות, כמה ברכישת מטוסים, כמה בהגנה על המרחב האווירי, כמה בתשלום לחברות ייעוץ שונות ולאלפי היועצים הפרטיים של משרד הביטחון, כמה מועבר לחברות הקייטרינג, כמה עולה כל מערכת הרפואה של צה״ל, ועוד שורה ארוכה מאוד של הוצאות שונות – אם דרך לספר לציבור את כל זאת ועוד מטעמים של שמירה על ביטחון ישראל, הרי שאין שום סיכוי לקיים אי פעם דיון אמיתי על תקציב הביטחון. פשוט אין.
וזה חבל, זה כי ככה בחיים לא נגיע למצב שקיים בארה״ב. מצב שבו הבית הלבן אמר למשרד הביטחון, אחרי שנים של גידול מטורף בתקציב שלכם בלי אבחנה, עליכם לקצץ בחמש השנים הקרובות סכום כולל של 115 מיליארד דולר, בואו תראו לי איך אתם עושים את זה. ומשרד הביטחון האמריקני מראה גם מראה. את הקיצוצים בהיקף כוח האדם, את הקטנת ההצטיידות המתוכננת במטוסים מתקדמים (כמו אלה שישראל החליטה לקנות), תוך שהוא מפרט כל צעד וצעד, וכמה כל צעד התייעלות כזה חוסך. והוא לא מפחד לגעת גם בכוח אדם. אנשי משרד הביטחון האמריקני כותבים באומץ שמדובר בצעדי התייעלות כואבים, בעיקר לנוכח העובדה שהצבא האמריקני אינו צבא חובה אלא צבא שבנוי ב-100% על מתנדבים, ועל כן חייב להיות אטרקטיבי מבחינה כלכלית. אבל באותה נשימה הם כותבים שמדובר בצעדים הכרחיים, כי תקציב כוח האדם מגיע כבר ליותר משליש מכלל התקציב, וגדל בעשור האחרון ב-40%, הרבה מעבר לגידול בהצטיידות במערכות צבאיות.
בישראל, עלות כוח האדם (אם מביאים בחשבון גם את הפנסיה התקציבית ואת אגף השיקום) מגיעה כבר למחצית מתקציב הצבא ולמחצית מתקציב משרד הביטחון. ובכל זאת, בהיעדר יכולת משילות, ובהיעדר יכולת של דיון ציבורי אמיתי, בכל פעם שהצורך בקיצוץ עולה, הטורים עולים, הטונים עולים, כולם מאשימים את כולם, בפגיעה באנשי הקבע, בפופוליזם, בסיכון העם והלאום, ומה לא. סופו של הדיון הזה להתפוצץ, ומיד אחר כך להתפוגג, מבלי ששום דבר קונסטרוקטיבי הושג. תקציב כוח האדם ממשיך להתנפח ולאכול למערכת הביטחון את הכסף שמיועד לשיפור הצבא ולהעצמתו. הצבא נאלץ לגרד עוד ועוד מיליארדים על חשבון משרדי ממשלה אחרים, כלומר שהציבור הישראלי נאלץ להקריב עוד ועוד מאיכות השירותים האזרחיים שהוא מקבל מהמדינה. והמעגל הזה לא נגמר, כי אי אפשר לקיים שום דיון אמיתי לגביו.

(הגרסה הארוכה לטור שהתפרסם הבוקר בעיתון)

תגובות

  1. אחד

    חפשו בגוגל: death and taxes 2014. אני רוצה דיאגרמה מלאה ויפה כזאת לתקציב מדינת ישראל רק כדי לשים את כל התקציבים בפרופורציות הנכונות. נכון שגם היום אפשר לראות כמה מושקע בחינוך, בריאות, תשתיות, דיור וכו' לעומת "בטחון", אבל תתי הסעיפים הם החשובים באמת כדי לתת פרופורציות ותמונה אמיתית לגבי סדרי העדיפויות של מדינה.

    כמו שגילו שתקציב מיזוג האוויר של צבא ארה"ב בעירק ואפגניסטאן היה 20 מיליארד דולר וגבוה מתקציב נאסא כולו (19 מיליארד). http://www.npr.org/2011/06/25/137414737/among-the-costs-of-war-20b-in-air-conditioning

  2. שאול א.

    תודה רבה על שני הלינקים האלה. הסיפור עם המיזוג אוויר מטורף.
    ולגבי מה שביקשת – דיאגרמה כזו אני לא יכול להביא לך (אם כי עובדים עליה במקומות אחרים ומפתיעים), אבל אני מקווה להביא בקרוב משהו אחר בעניין הזה

  3. אורן - יקנעם

    האם ניתן לבדוק מה הכנסותיהם של שרי הבטחון וקצינים בכירים לדורותיהם (ובמיוחד המקושרים שביניהם) מתקציב הבטחון לאחר שפרשו ?
    אני חושש שנמצא קשר לא כשר בין השניים…

  4. Eyal Ofri

    לא חייבים לדעת את כל פרטי התקציב בשביל לדעת שיש במה לקצץ.
    תמיד ניתן להניח, בהיעדר מספרים מדוייקים, שתקציב חיל החינוך, גל"צ, הלהקות הצבאיות, המשטרה הצבאית והכליאה עולים סכומים פשוט אדירים. אם לא כך הדבר, יואילו אנשי הצבא ויעבירו נתונים מדוייקים.

    אנשי הצבא תמיד מדברים על כך שיצטרכו לקצץ בבשר החי, בימי מילואים, טייסות וכו'. אך כל עוד קיימים כל אותם הגופים הלא צבאיים בתוך הצבא אין מקום להתחיל את הדיון לגבי קיצוצים בבשר החי. רמטכ"ל/שר ביטחון שמעדיף לשמור על חיל החינוך בשם ההגנה על "צבא העם" ובתמורה מקצץ באמצעים חיוניים, לדבריו, לביטחון המדינה – צריך להיות מפוטר.

    נקודה שחשוב לזכור בקשר לצבא האמריקאי היא שאצלם אין חיילים שמקבלים שכר של 120$ לחודש, 4$ ליום.
    אצלנו, הביזיון של הפנסיות והמשכורות הגבוהות, אם קיים, עומד לצד הביזיון של שירות החובה ומשכורות הרעב.

  5. פינגבאק: הכינו את עצמכם: הקרב על התקציב מתחיל כבר בהעברות התקציביות | המשמר החברתי

  6. גיא

    למגיב אחד – דווקא התמונה הגדולה בארה"ב יכולה לבלבל כשמשווים אותה לישראל. למשל חינוך יסודי בעיקרו ממומן מתקציב המדינות ולא מהתקציב הפדרלי. מן הסתם בתקציב המדינות תקציב הביטחון הרבה יותר קטן וכן הלאה.
    לגבי אינפוגרפיקות למיניהן הסדנא לידע ציבורי עשתה בזמנו פרויקט יפה שמשווה בין סעיפי התקציב ומציג שינוי לעומת שנים קודמות. הבעיה שאופן מבנה התקציב הרשמי, על סעיפיו ותקנותיו מבלבל ולא באמת מאפשר להשוות כמו שצריך תחומי עיסוק.

להגיב זה מגניב