להיכנס בהם

1.

השבוע פורסמו שני מסמכים חשובים. הראשון – חוק ההסדרים – עשה המון רעש, ואולי אפילו יוציא אנשים להפגין במוצאי שבת. השני, התפרסם בקול נפיחה רכה, כמעט היה כלא היה. וזה חבל, וזה מוזר. כי אם כבר יש מסמך שהיה צריך להוציא אנשים לרחובות הרי שזהו המסמך השני – דוח מבקר המדינה.

דוח מבקר המדינה, כמו תמיד, מקיף המון ליקויים באופן שבו הממשלה פועלת, באופן שבו היא מבזבזת את כספי המסים שאנחנו משלמים, באופן שבו פקידי ציבור נוהגים בכספי המסים שלהם כאילו היו מן משמיים ולא באו מכיסם של עובדים שעבדו קשה בשביל מטה לחמם. מתוך כל הסיפורים שבדוח מבקר המדינה, אני רוצה לספר לכם סיפור אחד. זהו סיפורה של התערבבות מערכת הבריאות הפרטית במערכת הבריאות הציבורית, והאופן שבו אנחנו – הציבור – משלמים את מחיר האינטרסים של אנשים אחרים.

2.

הסיפור הזה מתחיל בכם. מדי חודש יורד לכם כסף מהמשכורת למס בריאות – כמה מאות עד אלפי שקלים, תלוי בגובה המשכורת שלכם. מס הבריאות הזה מממן את מערכת הבריאות הישראלית. את בתי החולים הממשלתיים, את קופות החולים. הוא מממן את סל הבריאות הממלכתי. זה שמאפשר לכם להיכנס לבית חולים ציבורי ולקבל טיפול מבלי לשלם עליו (בהנחה שתקבלו הפניה מקופת החולים).

אבל פה זה לא נגמר. משום שסביר מאוד להניח שאם אתם קוראים את השורות האלה, שיש לכם ביטוח משלים בקופת החולים שלכם. ל-73% מהאוכלוסיה יש ביטוח משלים כזה, ואם בודקים רק את האוכלוסיה היהודית, קל וחומר במרכז הארץ, קל וחומר כזו שהכנסתה גבוהה מהממוצע, האחוזים האלה גבוהים בהרבה. בקיצור, אתם משלמים כל חודש כמה עשרות שקלים – ואם אתם כבר משפחה אז כמה מאות שקלים – לקופת החולים שלכם, על הביטוח המשלים. למה אתם משלמים את הכסף הנוסף הזה אם כבר ממילא אתם משלמים – והרבה – מס בריאות בכל חודש? מכל מיני סיבות. חלקכם פשוט לא יודעים, חלקכם חושבים שזה ייתן לכם שירות מועדף בקופת החולים, חלקכם חושבים שהכי טוב להיות מכוסה כמה שיותר, וחלקכם מעוניינים בביטוח הזה משום שאתם מעוניינים שתהיה לכם האפשרות להפעיל את השירות העיקרי שהביטוח הזה מציע – לבחור מי יהיה הרופא שינתח אתכם ביום שתצטרכו לעבור ניתוח. שימו לב – רק ניתוח מתוכנן, לא ניתוח חירום. ורק בבית חולים פרטי, לא בבית חולים ממשלתי. למשל, ניתוח קילה, או ניתוח כפתורים לילד, או הסרת פוליפים, או משהו כזה. אם אין לכם ביטוח משלים מקופת החולים (או ביטוח פרטי מחברת ביטוח) לא תוכלו לבחור את המנתח שלכם. תצטרכו להגיע לבית החולים, ומי שיהיה, הוא שינתח. פעם זה יהיה הרופא הבכיר, ופעם המתמחה.

3.

ועכשיו הסיפור הזה מקבל טוויסט, ועליו כותב מבקר המדינה. נניח שאתם חולים. אתם הולכים לקופת החולים שלכם, או למרפאת חוץ של אחד מבתי החולים, בשביל לראות רופא מומחה. אתם תשלמו על השירות הזה כמה עשרות שקלים השתתפות עצמית. שימו לב, מדובר בכסף נוסף על מס הבריאות ששילמתם, ועל הביטוח המשלים שאתם משלמים כל חודש.

אז הגעתם לרופא המומחה, והוא בדק אתכם, ואבחן אתכם, והמליץ על פעולה כירוגית פשוטה ולא מסובכת. למשל, הסרת שקדים, או ניתוח קטרקט. משהו כזה, פשוט. ומי ינתח? הרופא, במקרה, ממליץ על עצמו. הוא מוכן לנתח בשמחה. וכאן בדיוק מתחיל ניגוד העניינים. אם תרצו שהרופא ינתח אתכם בבית החולים הממשלתי – זה אסור. בבתי חולים ממשלתיים אסור לבחור את הרופא. אז מה עושים? הרופא יגיד לכם שאם אתם רוצים שהוא ינתח אתכם, הוא ולא שרף, תוכלו לעשות זאת בקלות בבית חולים פרטי. באסותא רמת החיל, למשל. תקבעו יום ושעה, תבואו, צ'יק צ'ק ניתוח, ושלום על ישראל. למה לחכות כמה חודשים לתור בבית חולים ממשלתי ועוד מבלי שאתם יודעים מראש מי ינתח אתכם? הרי בשביל מה עשיתם ביטוח משלים (או פרטי), אם לא בשביל זה?

אז אתם קובעים עם הרופא לניתוח פרטי בבית חולים פרטי. הרופא מרוויח מהסידור הזה, משום שהוא מקבל תשלום – מקופת החולים שלכם או מחברת הביטוח שלכם – גבוה יותר מאשר שהיה מקבל לו היה עושה את הפעולה הזו באופן שגרתי בבית החולים הממשלתי. ואתם הרווחתם כי קיצרתם את התור ויכולתם לבחור את הרופא. הניתוח, אגב, יעלה לכם עוד כסף. השתתפות עצמית.

אחרי הניתוח צריך לעשות מעקב. מי יעשה מעקב? הרופא שניתח כמובן. איפה הוא יעשה את המעקב? בבית החולים הממשלתי או בקופת החולים שלכם, היכן שנפגשתם מלכתחילה. והנה, המעגל הושלם.

שימו לב מה קרה כאן בדרך – שילמתם מס בריאות, שילמתם ביטוח משלים, שילמתם השתתפות עצמית על ההתייעצות עם הרופא המומחה, שילמתם השתתפות עצמית על הניתוח הפרטי בבית חולים פרטי, וחזרתם לרופא לאחר הניתוח לבית החולים הציבורי. בדרך, הרופא היה בניגוד עניינים – הוא ממליץ על ניתוח ומשתלם לו לדחוף אתכם לעשות את הניתוח באופן פרטי כי ככה הוא מרוויח יותר – והמערכת הציבורית מימנה את הרווח הזה, משום שאת האבחון הראשוני ואת הביקורת לאחר הניתוח הוא עשה בבית החולים הציבורי. כלומר, במתקן שאת הקמתו והחזקתו שילמתם מכספי המסים שלכם, בדיוק כמו שמימנתם מכספי המסים שלכם את הכשרתו של הרופא, ואת צבירת המוניטין שלו (במערכת הציבורית). כך המערכת הפרטית, נניח אסותא, מנצלת את המשאבים של המערכת הציבורית שאתם מימנתם. ואתם נדרשים לשלם פעמיים, ויותר.

אם המצב הזה נראה לכם הגיוני, סביר, ממש בסדר, מה בכלל הבעיה, תחשבו על האלטרנטיבה. תחשבו שהייתם יכולים ללכת לאותו רופא – בקופת החולים או בבית חולים ממשלתי – לקבל אבחון, לקבל הפנייה לניתוח תוך פרק זמן קצר בבית החולים הממשלתי, לעבור את הניתוח בלי לשלם שקל, מיד לאחר מכן לעבור ביקורת באותו בית חולים, ושלום על ישראל. כשאת כל הסיפור הזה מימנתם רק ממס הבריאות שלכם וזהו זה, אף לא שקל נוסף. מה רע?

3.

ומה בעצם עשה מבקר המדינה? הוא בדק כמה זה קורה. אנשי מבקר המדינה פנו לשלושה מרכזים רפואיים גדולים (לא כתוב בדוח מי אותם מרכזים, אבל אני אנחש שמדובר באיכילוב, תל השומר ואולי רמבם או בית חולים גדול אחר באזור המרכז) וביקשו לקבל את רשימת כל הביקורים שנעשו במרפאות חוץ מסוימות באותם בתי חולים במשך תקופה של שנה וחצי. אחר כך הם הצליבו את הרשימות האלה אל מול רשימות הניתוחים שמומנו באמצעות הביטוחים המשלימים של קופות החולים.

ומה גילה המבקר? אני לא יודע מה היה גודל המדגם שלו (זה לא מפורט), אבל המבקר מציין שעשרות חולים שנבדקו במרפאות חוץ של בתי החולים הממשלתיים נותחו לאחר מכן, בסמיכות זמנים, באופן פרטי על ידי אותו הרופא שבדק אותם ואבחן אותם בבית החולים הממשלתי. ולאחר מכן, כך כותב המבקר, אותם חולים הגיעו לאותם הרופא למעקב וביקורת בבתי החולים הממשלתיים.

ומה היה לאגף התקציבים במשרד האוצר להשיב למבקר המדינה על הסיפור הזה? "נושא זה טעון דיון ורגולציה. בנוסף למוניטין הנלווה למשרה בבית חולים ציבורי שמגדיל את הביקוש לפרקטיקה הפרטית של הרופא, קיים חשש כי רופאים מנצלים את עבודתם בבית החולים הציבורי לגיוס לקוחות לפרקטיקה הפרטית מקרב המטופלים במחלקה בבית החולים. כך מנוצלים תשתיות ומשאבי המערכת הציבורית ליצירת ביקושים למערכת הפרטית, תוך פגיעה בשירות הניתן במערכת הציבורית". נו, ועשיתם עם זה משהו?

4.

הסיפור הזה מכעיס אותי מכמה סיבות, ובעיני, הוא דוגמא לדברים שמתדלקים את הזעם של הציבור הישראלי, ובצדק. אנחנו משלמים מסים, פעולה שאין להקל בה ראש כשהמחירים מסביב רק עולים והמשכורות לא, ועם זאת משהו בשירותים שאנחנו מקבלים דפוק. אם אנחנו רוצים שירות רפואי נורמלי – כך אנו מרגישים – אנו צריכים לכסות את עצמנו בשכבות של ביטוחים, ולשלם עוד ועוד מכיסנו בשביל לקמבן את המערכת ולהעדיף שירות פרטי על ציבורי, על אף שמימנו כבר את השירות הציבורי, ובדרך כל בעלי האינטרס – הרופאים, בתי החולים הפרטיים, קופות החולים – מרוויחים על חשבוננו.

ומה עושה המדינה בתמורה? מה עושים שר ומשרד האוצר בחוק ההסדרים? מעלים לנו עוד מסים, מעלים לנו עוד את ההשתתפות העצמית בקופת החולים – בקרוב תשלמו 7 שקלים בכל פעם שתלכו לרופא משפחה, אפילו אם זה סתם כי לילד כואב הגרון. ועוד משהו. בחוק ההסדרים גם מסתתרת מיני רפורמה, שלפיה קופות החולים יהיו מוגבלות במכסת הניתוחים שהן יכולות לממן בבתי חולים פרטיים. הצעד הזה אולי ראוי בפני עצמו, אבל הוא לא ישפר במאומה את מערכת הבריאות הציבורית בפני עצמו. הוא אולי יסיט אותנו לרכוש ביטוחי בריאות פרטיים מחברות ביטוח, שכן אותן אי אפשר להגביל באופן דומה, וזה רק יעלה לנו עוד כסף.

5.

וזו, בעיני, תמצית הסיפור. אפשר לכעוס ששר האוצר לא נגע בוועדים החזקים, אפשר לכעוס עליו שהוא לא נכנס בבעלי ההון, במערכת הביטחון, אפשר לכעוס עליו שהוא לא ניצח את הטרור ולא הדביר את הכינמת. אפשר גם לכעוס על כך שהעלה לנו את המסים. אפשר. כשלעצמי, לא היה מפריע לי לשלם עוד קצת מס הכנסה – אבל לא מעמ, מעמ פשוט מרגיז אותי נורא – ולדעת שבתמורה למס ההכנסה שלי אני אזכה סוף סוף לשירותים ציבוריים נאותים.

אבל במקום זה, מעלים לי מסים רק בשביל לסגור את החור שהממשלה הקודמת יצרה. זהו. בלי מעוף, בלי שום מטרה אחרת. לחלוב לשם החליבה. השירותים הציבוריים ישארו כמו שהם, אני אשלם עוד ועוד מכיסי בשביל להחליף את השירותים הציבורים ככל שאני יכול בשירותים פרטיים – ובכך אשלם פעמיים, גם על הציבורי וגם על הפרטי. המחירים מסביב רק ימשיכו לעלות, הנטו ימשיך להתכווץ, המשכורות ימשיכו לדשדש, אבל העיקר שצעקנו משהו על הוועדים הגדולים והחזקים.

אולי, אולי אנחנו כועסים על הוועדים הגדולים והחזקים משום שאנחנו מקנאים בהם, ואנחנו רוצים שפעם אחת שגם הם ישלמו את המחיר. אנחנו מקנאים בהם משום שהם ניצחו את השיטה. להם יש ביטחון תעסוקתי. המעסיק שלהם הרי לא יגיע בבוקר וישלח אותם ללשכת התעסוקה רק כי הוא מצא עובד צעיר יותר בחצי מחיר שיחליף אותם. ולחלקם יש שכר מופרך שלא הולם את הכישורים שלהם או את האלטרנטיבות שלהם בשוק החופשי, וזה פשוט מעצבן אותנו כי זה לא פייר. וחלקם מייקרים לנו את החיים. הי, חלקם לא רק ניצחו אותה, חלקם ממש אנסו אותה. נניח, עובדי נמל אשדוד, שמזמן לא שמים קצוץ על אף אחד ושום דבר, בטח לא על משלם המסים. אז יאללה, בואו ניכנס בהם!
למען הסר ספק: הם ראויים לכעס הציבורי שהם סופגים, והם צריכים לשלם את המחיר. אבל אפילו אם ישלמו, אפילו אם יפוטרו כל עובדי נמל אשדוד עד האחרון שבהם ובמקומם יישכרו רק עובדי קבלן בשכר מינימום, ומיד אחריהם יוחלפו גם עובדי חברת החשמל ומקורות באופן דומה, איך כל זה ישפר את מערכת החינוך שלנו? את הכבישים? את התחבורה הציבורית? את מערכת הבריאות שלנו? גם אז אני עדיין אמשיך לשלם את מס הבריאות שלי, את הביטוח המשלים שלי, את הביטוח הרפואי הפרטי שלי, את ההשתתפות העצמית בכל ביקור רופא, עדיין אלך לניתוח פרטי ואשלם השתתפות עצמית גם שם, והמדינה תעמוד מנגד ולא תוכל לסיפור הזה.

וזה, זה מרגיז אותי הרבה יותר.

***

דוח מבקר המדינה המלא

הפרק של מערכת הבריאות (PDF) – אני דיברתי על הסיפור שבעמודים 640-642, אבל כל הפרק הזה שווה קריאה מאוד מאוד

ביבי, תחזיק אותנו

1.
מזה שלושה שבועות בערך שאני שומע חצאי דברים מאנשים שונים על מתיחות הקיימת בין הממונה על התקציבים במשרד האוצר, רמי בלינקוב, לבין מי שהיה פעם הממונה על התקציבים והיום הוא יועצו הכלכלי של בנימין נתניהו ואיש סודו, אורי יוגב. על פי מה ששמעתי שוב ושוב, לבלינקוב נמאס מההנחתות שהוא מקבל מיוגב, ובעיקר מזה שהתוכניות שיוגב מקדם תלושות בעיניו של בלינקוב ואנשיו מהאינדיקטורים הכלכליים של המשק. אתמול בבוקר, אחרי לא מעט שיחות שניהלתי עם אנשים, סוף סוף קיבלתי את ההוכחה שחיפשתי.

2.
במהלך יום האתמול, בזמן שגיבשתי את הסיפור לעיתון של היום, העסק התחיל לרתוח, לבעבע, עד שלבסוף גלש על גדותיו. באמצע היום התחילו להפציע באינטרנטים דיווחים על פיצוץ במשא ומתן בין האוצר לבין ההסתדרות (אין לי כוח לספק לינקים), עד שלבסוף לכולנו נפל האסימון. זה לא שהמשא ומתן התפוצץ, זה שאנשי האוצר הבינו שהמשא ומתן מתפוצץ להם בפנים.

3.
באוצר קיוו, כפי שכתבתי בשבוע שעבר, שיו"ר ההסתדרות, עופר עיני, ינגוס בפיתיון שהם זרקו לו. כלומר שהוא יסכים להקפאת שכר במגזר הציבורי (ועל הדרך ישכנע את אהוד ברק בעניין הקיצוץ בתקציב הביטחון), ובתמורה הם יסכימו לבטל את כל – אבל את כל – הגזירות שהם הפיצו לתקשורת, וככה עיני ייצא המלך. אלא שעיני לא רק שלא נגס בפיתיון, אלא הגדיל לעשות כשהתחיל להשתין על האוצר בקשת נחושה. עיני הבהיר להם בצורה ברורה – אתם לא תכרכו את שני הדברים זה בזה, לא כל עוד אני כאן. אתם גם תבטלו את הגזירות, וגם לא תקבלו הקפאת שכר שלמה במגזר הציבורי. על הדרך, עיני גם הצליח להוציא מחוק ההסדרים סעיף אחר סעיף, וגם לקדם הצעות חוק שונות מטעמו, שמטרתן – בתמצית – לחזק את כוחם של העובדים על פני המעסיקים, ובעיקר לחזק את כוחה של ההסתדרות. סליחה, איך שכחתי, גם לחזק את כוחו שלו בתור מנהיג ממלכתי.

4.
עיני הבין מהר מאד את מה שלאוצר לקח לא מעט זמן להבין. שביבי נמצא, בעצם, בצד שלו, ולא בצד של האוצר. באוצר קיוו למצוא גיבוי בלשכת מי שהוגדר בידי עצמו "מר כלכלה", אבל תחת זאת מצאו שם בר פלוגתא. אדם שהגדיר עצמו כשר על לאסטרטגיה כלכלית, אבל מתעקש לבצע מהלכים שכל הכלכלנים הבכירים במשק אמרו לו שאסור לבצע (למשל, ההתעקשות שלו על הפחתת מיסים כאן ועכשיו). הם פשוט לא מצליחים לשכנע אותו שהם צודקים. ולמען האמת, מדובר באחת הפעמים הלא שכיחות שבהם האוצר לא מצליח לעשות את זה. מרבית הפעמים האחרות היו תחת כהונתו של אהוד אולמרט, אבל שם היה מדובר תמיד בנושאים נקודתיים, לא בתקציב כולו, לא בהנחות היסוד הכי בסיסיות שלו.

5.
בשלב הזה ניסו באוצר להבין איזה עוד קלפים נשארו להם בשרוול, אם בכלל. הרי כבר יצא החוצה שנתניהו לא רק שיהיה מוכן להתפשר על הקפאה מאד חלקית של חלק ממרכיבי השכר בחלק מהמגזר הציבורי, אלא גם שיהיה מוכן להגדיל את התקציב בהרבה הרבה יותר ממה שהאוצר מציע, וממה שהחליטה הממשלה רק לפני שבוע. מה עושים עם הביבי הזה, ומה עושים עם העיני הזה ומה עושים עם היוגב הזה?

5.5
אז החליטו באוצר, במודע או שלא במודע, במכוון או שלא במכוון – זאת איני יודע – לשבור את הכלים. או, ליתר דיוק, ליצור מראית עין של "שוברים את הכלים ולא משחקים". אין דרך אחרת להסביר את הכותרות שהתחילו להופיע באינטרנטים במהלך אתמול, ואת אלה שיהיו בעיתונים הבוקר. רוצה לומר, באוצר התחילו לשדר החוצה מסר ברור – נתק, מלחמה, סכסוך, קרע, פיצוץ (כל סופרלטיב דרמטי יתקבל בברכה) – בין האוצר לראש הממשלה ואנשיו. רוצה לומר, באוצר לא מוכנים להתפשר על האמת הכלכלית המקצועית שלהם, שיהיה זה ראש הממשלה שייקח את האחריות על הטעויות שהוא מתעקש לבצע. רוצה לומר, תחזיקו אותנו לפני שאנחנו תולים את המפתחות.

5.75
הערת אגב לסיפור הזה, ליודעי ח"ן: נניח שאתם רוצים לכתוב לעיתון סיפור על סכסוך בין בלינקוב לבין יוגב, למי תפנו בשביל לבקש תגובה? מצד אחד, יש את יוגב. יועץ התקשורת שלו הוא משה דבי. מצד שני, יש את משרד האוצר, שהחל מאתמול, יועץ התקשורת המיוחד שלהם הוא… משה דבי. תודו שזה מבריק.

6.
אני מודה שאני לא לגמרי מבין את הגישה שנקטו אתמול באוצר. האוצר לא באמת יכול לאיים על ראש ממשלה. ההיפך הוא הנכון. לכן, האיום שלהם נתפס בעיני כמצג שווא, כאיום סרק. יותר מהכל נדמה לי כאילו המהלך שלהם אתמול נבע מתוך ייאוש. אבל מה אני מבין? אני רק יודע שהיום כל העסק הזה, בדרך זו או אחרת, עם הסכמה או בלי, עם אגו פגוע או בלי, העסק הזה ייגמר. יותר מזה, יש מי שאומר לי שבלשכת ראש הממשלה אפילו מתכננים לסיים מחר את שורת ההצבעות המכרעת על התקציב ועל חוק ההסדרים מוקדם מן הצפוי. יכול להיות. כך או כך, כל השחקנים כבר ירו בתותחים הגדולים שלהם. עיני הבהיר לכולם שפראייר הוא ממש לא, באוצר הבהירו שגם הם יודעים לנופף ב***, ורק ביבי – סלחו לי שאני מעיר – יצא מכל הסיפור הזה לא פה ולא שם. לא זה שמחזק את התדמית שלו בציבור כ"מר כלכלה", אבל גם לא ככזה שמגלה חמלה לשכבות החלשות מתוך שינוי אידיאולוגי. גם מוריד מיסים, וגם מעלה מיסים. קצת זיג, וקצת זג. פרווה. יותר מהכל זה מחזק את התחושה האישית שלי, שאינה מבוססת על שום דבר אלא רק על רושם אישי מכמה מפגשים קצרים, שנתניהו מתחיל להבין, באיחור מה, שהתפקיד הזה של ראש ממשלת ישראל, ובעוד בתקופה כזו, איך נאמר בעדינות – קצת גדול עליו.

7.
ואגב, אם מישהו מצא את שר האוצר, יובל שטייניץ, הוא מוזמן להחזיר אותו לדלפק הראשי. יש מי שדואג לו.

קח אותי עופר

1.
הלילה העביר משרד האוצר לשרי הממשלה את חוברת ההפחתות התקציביות. מדובר בחוברת דומה לטיוטא של חוק ההסדרים רק שהפעם כל כולה עוסק בקיצוצים, ולא בשינויים מבניים. בנוסף, בסוף החוברת מפורטים עיקרי תקציב המדינה (בחלוקה למשרדים ותחומי פעילות) לשנים 2009-2010. עד כאן עובדות. (כאן אפשרלמצוא את החוברת המלאה).

2.
עכשיו, נותר לשאול מדוע הפיץ האוצר את החומר לשרי הממשלה כבר אתמול בלילה? ישיבת הממשלה המכרעת שתעסוק בקיצוצים, כמו גם בטיוטת חוק ההסדרים ובתקציב עצמו, תתקיים רק ביום ג'. קצת פחות מעוד שבוע. במונחים של איומים במשברים פוליטיים ושלל מאפייני הקרנבל הזה, מדובר בנצח וחצי. מדוע שמשרד האוצר יפיץ את החומר הנפיץ למשרדי הממשלה זמן כה רב לפני הישיבה? הרי כל השרים יתחילו לזעוק לשמיים? ובכלל מדוע להעביר את החומר לכלי התקשורת (עם אמברגו לפרסום עד 06:00)? הרי כולם יעשו ממנו מטעמים וייכנסו באוצר על ימין ועל שמאל. אז למה?

3.
על פי אחד ההסברים שאפשר להציע לשאלה, הצעד נועד ללחוץ על איש אחד בעיקר בשם עופר, עופר עיני. לא לחינם מזכיר הממונה על התקציבים, רם בלינקוב, במכתב המצורף לחוברת, כי אם יושגו הבנות והסכמים עם ההסתדרות והמעסיקים עד ישיבת הממשלה, החוברת צפויה להשתנות בהתאם. במלים אחרות, באוצר רצו שבעיתונים, ברדיו ובטלוויזיה יפרטו באריכות את הקיצוצים הצפויים בקצבאות לנכים, לנרדפי הנאצים, לאלמנות והיתומים, את העלאת שכר הלימוד לסטודנטים, את הקיצוצים בתקציב הביטחון ואת הפגיעה בתנאי השירות של אנשי הקבע, ועוד ועוד ועוד.
למעשה, נדמה כי זהו מסר ברור מאד מצד בנימין נתניהו לעופר עיני, מסר שאומר בפשטות – "בוא עופר, אנחנו נותנים לך את ההזדמנות להיות המלאך המושיע של המשק. במו ידיך אתה יכול לבטל את מרבית הקיצוצים והגזירות האלה. אם רק תסכים להקפאת שכר במגזר הציבורי, ועוד כמה צעדים שאנחנו רוצים להשיג. מי יודע, אולי אפילו נסכים להגדיל קצת את תקרת ההוצאה".

4.
רוצה לומר, בהצגה הגדולה הזו שקרויה תקציב המדינה על שלוחותיו, גם אנחנו, כלי התקשורת, רק ניצבים, ממש כמו מרבית שרי הממשלה וחברי הקואליציה, שכבר הבוקר התחילו לנבוח. השחקנים הראשיים במשחק הזה הם עיני ונתניהו. וכבר בשלב זה נדמה כאילו סופה של ההצגה ידוע מראש, למרות שאנו רק במערכה הראשונה.
ואם יש מישהו שעדיין חושב שעיני לא יהיה ראש הממשלה בשנים הקרובות (או לפחות ראש המפלגה השנייה בגודלה), שיתעורר להריח את הקפה, או את המשקה החביב עליו. האיש בדרך לשם. כבר היום, הוא פחות או יותר מנכ"ל המדינה.

עדכון: הרגע שמעתי בגל"צ את מיכה פרידמן מצטט את הטור של סבר פלוצקר מהבוקר בידיעות אחרונות, שמציע פחות או יותר את אותו ההסבר.

5.
אה, ועוד משהו. המספרים בסוף החוברת חושפים דבר מעניין. מבין כל משרדי הממשלה, רק שניים תקציביהם ממש יקטנו בין השנים 2009-2010. מדובר במשרדו של השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן, ובמשרד התקשורת, בו מחזיק משה כחלון. מעניין מה זה אומר על היחס של נתניהו לשניים מן הח"כים שליוו אותו בנאמנות בשנות המדבר. ולמרות זאת, צריך לסייג את הדברים ולהזכיר שבשני המקרים מדובר בשני משרדים רגולטוריים במהותם, ולא במשרדים שעוסקים בעיקר ברכש או בהעסקת כוח אדם. אגב, גם תקציב הכנסת יקטן.

6.
בשולי הדברים, ממש ממש בשוליים, יתפרסם היום טור שלי על ח"כ דני דנון שאשמח אם תקראו. ברגע שיעלה לאתר, אתן כאן לינק. הנה, עלה.

35 דקות

1.
אתמול, בשעה 15:39, נחת בתיבת המייל שלי הנוסח הסופי של טיוטת חוק ההסדרים, כפי שיוגש לממשלה בשבוע הבא להצבעה. מה שיאושר מתוך הטיוטא הזו (הקרויה "הצעות מחליטים") וידרוש עיגון בחקיקה או תיקוני חקיקה קיימת, ייכנס למה שבסופו של דבר יהיה הצעת חוק ההסדרים לשנים 2009-2010 (שיתווסף להצעת חוק ההסדרים לשנת 2009 שכבר אושרה בממשלה הקודמת בחודש אוגוסט 2008).

מיד לאחר שקיבלתי את הקובץ התקשרתי לעורך שלי לבשר לו שגם הפעם הצלחנו להשיג את זה ראשונים. הפעם, מה לעשות, הוא היה פחות נלהב מאשר בפעם הקודמת, בעיקר משום שבעיקרון מדובר באותו המסמך שכבר חשפנו, רק בשינויים מסוימים. עם זאת, החלטנו להקדיש לסיפור מספיק מקום ולבחון היטב מה ההבדלים בין שני הנוסחים. הנוסח הראשון, זה שחשפנו בשבוע שעבר, היה הנוסח לפני תיקוני היועץ המשפטי לממשלה. זה שקיבלתי אתמול, אחרי התיקונים. לכן מעניין היה לבדוק מה מזוז פסל, ומה משרד האוצר הוסיף.

2.
ובעוד אני עובד על הסיפור, הורה השעון כי השעה 16:14, ולפתע נחת אצלי במייל עותק נוסף של אותו הדבר. אלא שהפעם השולח היה משרד האוצר, בהודעה רשמית לעיתונות. הדבר הראשון שנפלט לי מהפה היה "ססאמק, חבורה של זונות". או משהו כזה. חבל שאני לא נוהג לקלל ברוסית. בכל אופן, התקשרתי שוב לעורך. בישרתי לו ש-35 דקות התהילה שלנו חלפו, ושאפשר להוריד את החותמת "בלעדי" מעל הסיפור. עם זאת, הוחלט להקדיש לסיפור עמוד שלם, והמשכנו – יחד עם כמה כתבים נוספים – לערוך בדיקה מקיפה של ההבדלים.

3.
הבדיקה העלתה כמה דברים מעניינים. למשל, שהפרק שדן בהעלאת קצבאות הילדים הוצא לחלוטין מהנוסח הסופי שיוגש לממשלה. הסיבה נעוצה בכך שבניגוד להסכם הקואליציוני שנחתם עם ש"ס, באוצר ביקשו להתנות את העלאת קצבאות הילדים בציות לכל מיני כללים רפואיים שנוגעים לחיסונים ולטיפות חלב. במלים אחרות, הורים שלא יעמדו בכללים האלה (ככל הנראה, אוכלוסיות ערביות וחלק מן האוכלוסיות החרדיות), פשוט לא יקבלו קצבאות מוגדלות. ככל הידוע לנו, מזוז לא אהב את התנאי הזה, מסיבות של שוויון ואפלייה. התוצאה היא שכל קצבאות הילדים בחוץ ומשרד האוצר צריך להתחיל לשבור עכשיו את הראש בשביל להבין מה עושים עכשיו מול ש"ס.

3.1
סעיף מעניין אחר שדווקא התווסף לנוסח הסופי קשור לסמכויות הוועדה לתכנון ובנייה של תשתיות לאומיות. באוצר רוצים להרחיב את סמכויותיה של הוועדה, ובנוסח הסופי מפורטים בדיוק התחומים בהם תוכל הוועדה להחליט על אישור תוכניות שונות. בין הסעיפים בולט סעיף אחד – תשתיות טעינת רכב חשמלי – שבעצם נוגע לחברה אחת ולאדם אחד. החברה היא חברת "בטר פלייס", והאיש הוא שי אגסי (למרות שראוי להזכיר את שותפיו בחברה, האחים עופר). בטר פלייס מתכננת להקים בישראל בשנים הקרובות תשתית ארצית של מתקני טעינה לכלי הרכב החשמליים שהיא רוצה להביא לפה. היא כבר מזמן הייתה צריכה למצוא פתרון חוקי לעניין הזה, כי אחרת הייתה צריכה לרדוף אחרי כל רשות מקומית בנפרד בשביל לקבל אישורים. עכשיו, באוצר פשוט עושים עבורם את העבודה ותופרים להם סעיף מיוחד. ושאף אחד לא יגיד לי שאני ציני וכל זה – ככה זה, וכל מי שמסרב להכיר בכך, סומא.

4.
הבוקר, שמחתי לראות שהעורך שלי צדק אתמול. למרות שהחומר הופץ בידי משרד האוצר לכל העיתונאים, הרי שבדה מארקר לא הופיע הבוקר פרויקט כזה של השוואת הגרסאות. אני לא בטוח מה ההסבר לכך ולא בא לי להפריח הסברים ספקולטיביים. אני פשוט שמח שאנחנו כן עשינו את זה והם לא. אחרי ככלות הכל, ולרי היקרה צדקה, לפעמים הסיפורים הטובים ביותר נמצאים לעיתים במה שלא בלעדי, במה שגלוי לעיני כל.

מי שמעוניין לקרוא על הבדלים מעניינים אחרים שמצאנו, מוזמן לקרוא את הכתבה המלאה בעיתון או באתר: "מה נוסף ומה יצא מחוק ההסדרים?"

לקריאה נוספת: הנוסח הסופי של טיוטת חוק ההסדרים, באתר משרד האוצר
ולמעמיקים: ויקי חוק ההסדרים 2009-2010

18:22

1.
ביום ראשון השבוע, בשעה 18:22, נחתה אצלי במייל הטיוטא המלאה של חוק ההסדרים לשנת 2009-2010, כפי שהוגשה בידי משרד האוצר ליועץ המשפטי לממשלה. דקה לאחר מכן כבר שלחתי אותו לעורך שלי ולמערכת, וחצי דקה לאחר מכן כבר הייתי איתו בטלפון, אומר לו שכל החוק בידינו, ושומע אותו קורא לכולם שצריך להפוך את כל העיתון. אולי זה עצוב להודות בזה, אבל בשביל רגעים כאלה שווה לקום בבוקר.

2.
מבחוץ זה יכול להישמע – נו, קיבלו את כל החוק, צריכים להפוך את העיתון, למי אכפת. מבפנים, זה נראה לגמרי אחרת. להפוך את כל העיתון בשעה כל כך מאוחרת (קרוב מאד לדד ליין), אחרי שכל העיתון כבר מוכן, זה אומר לתפוס את כל העורכים והמשכתבים הפנויים, להושיב גרפיקאים להכין טבלאות ואיורים, להתחיל לעמד את כל העמודים מחדש, וכמובן לחלק את כל החומרים בין הכתבים הרלוונטיים בשביל שיכתבו על החלק שלהם בחוק. זה לא קורה כל יום, לפחות לא בקנה מידה כזה. ולמען האמת, אנשים שם פשוט עשו עבודה מדהימה. כולם. כאילו מדובר בעניין של מה בכך.

3.
הייתי מבסוט על ההישג – הצלחתי להשיג את הגרסא המלאה של החוק לפני שהמתחרים הצליחו. זה באמת לא משהו שקורה כל יום. ביום שני פרסמנו חלק גדול מהדברים שבחוק, וביום שלישי פרסמנו את היתר. נשארו עוד הרבה דברים שלא פרסמנו, מהסיבה שהם היו ידועים מראש בשל ההסכמים הקואליציוניים. אני לא רוצה להיות ממש נבזי, ולכן לא אציין את שמות האנשים שהייתי נותן הרבה בשביל לראות את פרצופם בבוקר יום שני, כשהם ראו את העיתון שלנו ונפל להם האסימון שיש לנו את כל החוק. אין ספק שהעבודה הזו הופכת אותי לבנאדם חרא, עוד יותר ממה שהייתי קודם.

4.
בכל אופן, אני מספר את כל זה לא (רק) בשביל השוויץ. ביום ראשון בערב, אחרי שהעיתון כבר היה סגור ואפשר היה להתיישב ולהוריד בחזרה למטה את רמות האדרנלין, שאלתי את פוזי אם לדעתה מותר לי להעלות את כל החוק, כמו שקיבלתי אותו, לבלוג, למען יוכלו כולם לקרוא ולקיים דיון בחוק עצמו. פוזי אמרה שלדעתה לא. אני לא לגמרי הסכמתי. בסופו של דבר לא העליתי את הקבצים, מסיבה אחת – לא רציתי שהמתחרים שלי יקבלו ממני את כל החוק. ובכל מקרה, ידעתי שאנחנו צריכים לשמור עוד כמה דברים לעיתון של המחרת.

5.
הלילה שלי יחימוביץ' העלתה את כל החוק לאתר שלה (אוסיף בנבזיות רק שלאחר שהיא העלתה אותו, המארקר כתבו על זה ידיעה. עכשיו גם להם יש את החוק כולו). מי שמעוניין לקרוא בו, פרק אחר פרק, מוזמן לעבור לשם. יש שם דברים מרתקים. רפורמות מרחיקות לכת בצד הפסקה שרירותית של העלאת בני הפלשמורה, קיצור זמן ההתיישנות על עברות של רשלנות רפואית, ועוד מרעין ובישין. קריאה נעימה.

*
לקריאה נוספתטור שלי על חוק ההסדרים (התפרסם בעיתון ביום שלישי).