אנחנו גרים בגבעה הצרפתית. שש שנים אנחנו גרים כאן, בערך, ועד עכשיו הכל היה שפיר. נו, סוג של, אבל לפחות נסבל.
כמה ימים אחרי שאלון נולד, לפני שלושה חודשים, הדייר מעלינו עזב ובמקומו נכנסה לדירה אישה חרדית מבוגרת.
אין לי כוח להרבה במלל על העניין. אגיד רק זאת: השעה עכשיו חמש דקות לאחת עשרה בלילה, הילד סוף כל סוף נרדם, והם יושבים למעלה ודופקים ברצפה. ושרים. ודופקים. ומתפללים וסוגדים. ובעיקר גוררים את הרהיטים בכל הדירה. וככה זה כל הזמן. הם רק באים ובאים, לבושי שחורים, כמו בבדיחה ההיא על כמה פילים אפשר להכניס לחיפושית, רק בלי הפאנץ' ליין.
קיביניצ'ורט.
אותו דבר בדיוק (כמעט) קרה לי בתל-אביב, לפני שנתיים וחצי, כשנולד הילד.
אולי זו לא החסידה שמביאה את הילדים אלא הילדים שמביאים את החרדים?
פעם היו לי שכנים כאלו
לא חרדים הם היו סתם ש"סניקים "מסורתיים"
מהסוג שאוהבים לתלות כל מני חומר פרסומי דתי על הצד הלא נכון של הדלת
הם אהבו גם להפריע מסיבות דתיות וסתם משעמום
בכל שישי הם היו מרעידים את הבניין
ובימי חול שולכים את הילדים לשחק כדורגל בצד הלא נכון של הדלת[איפה שהפרסום] כשהדלת שלי משמשת להם כשער
כל השיחות והתחנונים בעולם לא עזרו
למזלי מדובר היה בבניין ישן יחסית שלוח החשמל של הדירות בו חיצוני
כל יום שישי במשך חודש פשוט ניתקתי להם את החשמל בבית
בסוף הם הבינו את הרמז
ונרגעו קצת
גם אני. גם אני. גם אני.
זה כמו קן נמלים. אף פעם אין נמלה בודדת.
זה הולך טוב גם עם צרעות.
איכשהו יוצאים לי כל הדימויים של הג'וקים.
וחוץ מזה, אתה רואה?? אתם רואים כולם?? גם בתל אביב זה קורה. גם אתם לא חסינים מהפלישה הגדולה.
לפי מה שאתה מתאר, השכנים מהדירה הישנה שלי בגבעה הצרפתית פשוט עברו שני בתים ליד – אליכם!!
הא הא.
ניסית תקשורת ישירה?
בואו בנים
http://www.youtube.com/watch?v=QOUQ3ks678A
כן, ניסיתי תקשורת ישירה.
עליתי אליהם. זה היה מאד מאד מאד מוזר. הם ישבו (בשולחנות נפרדים של גברים ונשים) ושרו/התפללו בקולי קולות. אחרי שחבורה של ילדים חובשי כיפות לא הבינו מי אני, מה אני, למה אני עומד בדלת וכו' (בזמן שכולם הסתכלו עלי והמשיכו לשיר/להתפלל) ניגשה אלי אישה אחת ושאלה מה אני רוצה. אמרתי שאני גר בדירה למטה ושהילד רק עכשיו נרדם, אז אם אפשר, בכל זאת, קצת התחשבות. היא הסבירה לי שהם עושים חנוכת בית. אמרתי שזה נחמד, וביקשתי שאם אפשר רק להפסיק לדפוק על הרצפה, כי אני לא בטוח שזה חלק הכרחי מהחגיגות.
אחר כך הגיחה אישה מבוגרת והפצירה בי להצטרף ומלמלה מלמולים משונים בזמן שאני התרחקתי משם.
מיותר לציין שהדפיקות ברצפה (התקרה שלי) לא פסקו.
כמה משונה.
דווקא השכנים שלי לא היו חרדים. מה שכן, הם היו שני הורים, ארבעה ילדים, שני כלבים, חתול ותוכי, וכולם גרו בדירה של שני חדרי שינה מעלינו = ילדים ישנים בסלון = גרירת מיטות מתקפלות בחצות ובשש בבוקר כל יום. בנוסף הטינאייג'ר שלהם היה מנגן גיטרה בס, ולכן הבייסליין של another one bites the dust היה הפסקול של חיי במשך שנתיים. ויעידו על כך החבורה מהגבעה הצרפתית שאולי קוראים פה לפעמים.
למה אתה לא עומד על הזכות הפשוטה שלך על פי חוק ?
http://www.police.gov.il/meida_laezrach/meida_clali/sviva/Pages/rahsh.aspx
לא מבין למה היה חשוב לך להדגיש שהם חרדים. גם לי היו, ויש, שכנים לא מתחשבים. שיוכם הדתי לא רלוונטי – הם משתייכים לקבוצה חוצת מגזרים של אנשים לא מתחשבים.
זה דווקא היה חשוב מאוד להדגיש את זה.
באופיים, כנראה שהשכנים האלה אינם לא מתחשבים במיוחד, לא יותר מהאדם הממוצע.
העניין הוא שמה שמטריד בהם הוא דווקא אורח החיים החרדי שלהם. הוא שגורם להם להתכנס בדירת 3 חדרים בכל ערב שבת, מוצאי שבת וחג במספרים דו-ספרתיים. הוא שגורם לנכדים של הגברת שגרה שם באופן רשמי לרוץ שוב ושוב בחדר המדרגות ולצעוק מהגינה שיפתחו להם את הדלת של הבניין בשבת. הוא שגורם להם להשאיר את דלת הכניסה לבניין פתוחה בשבת למרות שהמטרה של הדלת הזו למנוע מזרים להיכנס סתם כך לבנין ולעשות נזקים.
אני נחרדת לחשוב מה יקרה איתם בסוכות למשל…
ואם ממש להרחיק לכת במחשבה, אורח החיים החרדי שלהם הוא שיגרום כעת לחרדים נוספים להגיע ולרכוש/לשכור דירות נוספות בבניין. ולא ירחק היום שבו הם יהיו כמעט רוב וידרשו לעשות שינויים בבניין (מעלית שומרת שבת, להימנע מנעילת דלת הבנין בשבת וכו') וגם היום שבו הם יהיו רוב יגיע ודאי זמן קצר אחר כך. התהליך הזה גם חורג מהבניין שלנו בלבד ומשפיע על התנהלות השכונה כולה ואופיה, מוסדות החינוך והשירותים האחרים המוצעים בה ילכו ויותאמו לאוכלוסיה הזו ורק יגבירו את הלחץ על התושבים שאינם חרדים למצוא לעצמם מקום מגורים חדש.
ואם מישהו חושב שהתגובה של אשתי היקרה הייתה מוגזמת – שיבוא לגור קצת בירושלים. ברמות אשכול, למשל.
נראה לך?
מי יבוא לגור שם?
הכל מלא דוייסים
אני זוכרת את הסיפורים של אבא שלי על רמת אשכול. לפני עשרים וחמש שנה הוא היה נוסע כל יום מהמרכז לירושלים לעבוד בחברה שממוקמת בשכונה. הוא אמר שזה היה אחד המקומות הכי מגניבים בירושלים, שכל הבוהמה היתה יושבת שם בבתי קפה. כשיצא לו להגיע לשם לפני שלוש שנים הוא הזדעזע.
ורמת אשכול היא רק אבטיפוס למה שקורה לרוב השכונות בירושלים.