0.
הבוקר (ראשון) התפרסם בעיתון סיפור קטן שלי על איך משרדי הממשלה לא מצליחים באמת להתאים את עצמם לעולם הדיגיטלי המתפתח במהירות, וגם כשהם כבר מנסים, יוצא להם עקום. הפואנטה בסופו של דבר היתה זו: שחררו את המידע, ספרו לנו ששחררתם אותו, ותנו כבר למוחות היצירתיים לעשות את שלהם.
בתוך הסיפור הזה, לקראת הסוף, הכנסתי בונוס. חשפתי את האתר החדש של משרד הבריאות – שטרם הושק רשמית – שמאפשר לכם להשוות בין הביטוחים המשלימים של קופות החולים בשביל לדעת איזו קופה נותנת לכם מה, וגם להשוות את זה לסל הבריאות הממלכתי, בשביל להבין סוף סוף מה מגיע לכם בחינם ואיפה גונבים אתכם. שחקו, תיהנו ושתפו עם אחרים.
הטקסט שאני מפרסם כאן הוא הגרסא הארוכה של הטקסט שהתפרסם הבוקר בעיתון. קריאה נעימה.

1.
חיסנתם את הילדים שלכם נגד פוליו? אם עוד לא הספקתם ואתם רוצים לחסן אבל לא יודעים איפה נמצאת טיפת חלב הקרובה אליכם, מה מספר הטלפון שם לבירורים ומה שעות הפעילות, כנסו עכשיו לטיפה.לי. אם תעשו זאת מהסלולרי שלכם, האתר יזהה את המיקום שלכם ויציג אוטומטית את טיפות חלב הקרובות אליכם. נחמד, יעיל ופשוט, לא?
לא הייתה סיבה להקדיש כל כך הרבה תשומת לב לעניין הזה, אילולא מאחוריו היה מסתתר סיפור על הכוונות הטובות של משרדי הממשלה שמנסים להתחבר למאה ה-21, אבל עושים זאת בצורה כל כך עקומה שיוצא שהם הולכים אחורה, ובדרך מוציאים הרבה יותר מדי מכספי משלם המסים ממה שבאמת צריך.
הכל התחיל לפני שבועיים, כשבמשרד הבריאות הרחיבו את מבצע חיסוני הפוליו לפריסה כלל ארצית, והבינו – בצדק – שצריך לאפשר להורים לאתר במהירות ובנוחות את סניפי טיפות חלב המפוזרים בישראל, בשביל שיוכלו לדעת מתי ואיפה הם יכולים לחסן את ילדיהם.
עד כאן הכל בסדר. אבל אז החליטו במשרד, באישור המנכ"ל רוני גמזו, לפנות לחברת התוכנה הישראלית מטריקס, במסגרת פטור ממכרז, על מנת שתיצור במהירות אפליקציה למכשירי סלולר שתאתר במהירות טיפות חלב. על העבודה הזו הסכימה המדינה לשלם למטריקס סכום של 118 אלף שקל.
הבעיה בסיפור הזה היא לא הפטור ממכרז. משרד הבריאות – בצדק – ביקש לעשות דברים במהירות ובלי בירוקרטיה ממשלתית מיותרת שהייתה גורמת לכך שהאפליקציה הייתה עולה לאוויר חודשים אחרי שמבצע החיסונים היה נגמר.
לא, הבעיה היתה שמשרד הבריאות הסכים לשלם לחברת מטריקס הרבה מאוד כסף מכספי משלם המסים, על עבודה שאפשר לעשות בחינם, תוך שעה. זה לפחות מה שטוענים מתנדבי הסדנא לידע ציבורי, עמותה ששמה לה למטרה להנגיש לציבור מידע ציבור, שהקימו את אתר טיפה.לי. הם עשו זאת לגמרי בחינם, מתוך רצון להעמיד כלי שימושי לרשות הציבור. לטענתם, מה שלקח להם את מירב הזמן היה לאתר את המידע על טיפות החלב, לא ליצור את האפליקציה.
הכל התחיל במקרה ביום ראשון שעבר, כשמישהו סיפר לניר יריב, המתכנת שיזם את הפרויקט, על כך שמשרד הבריאות הטיל על מטריקס ליצור אפליקציה כזו, ומוכן לשלם לה עד 118 אלף שקל. ליריב העניין הזה נראה מוזר. למה ליצור אפליקציה מסובכת לסמארטפון שכל מטרתה היא שימוש חד פעמי? תחת זאת אפשר ליצור אתר פשוט, שנותן מידע מהיר ויעיל תוך התבססות על המיקום של המשתמש.
אז יריב יצא לדרך. מפה לשם, תוך שכמה מתנדבים אחרים מצטרפים – מבלי שהם בכלל מכירים זה את זה – תוך 24 שעות גרסא ראשונית של האתר כבר הייתה זמינה, וגרסה מעוצבת שלו היתה זמינה בתוך יממה נוספת. ובכל מקרה, כפי שמספר יריב, "כמעט כל העבודה שלנו היתה לגרד את נתוני טיפות חלב מהרשת ולמצוא את המיקום שלהן. אם המידע היה זמין לציבור – אפילו בפורמט פשוט של אקסל – אני מאמין שהיו כמה יישומים כאלו באוויר עוד לפני שמשרד הבריאות היה מרים טלפון למטריקס. מדובר אולי בשעת עבודה, בהינתן המידע.
בינתיים, במקביל, חברת מטריקס השלימה את פיתוח האפליקציה הסלולרית – שזמינה להורדה למכשירי הסלולר החכמים דרך חנויות האפליקציות (חפשו "2 טיפות" או "טיפת חלב"). אתם מוזמנים להשוות ולבדוק, איזו אפליקציה עובדת טוב יותר? איזו מציגה את הנתונים בצורה מוצלחת יותר?

2.
ומה יש למשרד הבריאות להגיד על זה? "כלכליסט" פנה למשרד בשאלה מי תמחר את היקף ההתקשרות עם מטריקס, למה דווקא חברה זו נבחרה והאם נשקלה האפשרות להוציא את העבודה למישהו אחר. במשרד הבריאות הסבירו שהסכום המדובר – 118 אלף שקל – "לא שולם ולא ישולם". לטענת המשרד, מדובר בסכום מסגרת, תקרה תקציבית מקסימלית שהוקצבה לצורך הפרויקט אך לא תשולם בפועל. הסכום שכן ישולם לבסוף ייגזר משעות העבודה שהוקדשו בפרויקט בתנאי שיבוצע לשביעות רצונו של המשרד, בהתאם לתעריף מידתי שמקובל בפרויקטים כאלה.
הסיפור של אפליקציית טיפת חלב הוא רק סיפור אחד, קטן, עם מוסר השכל עקרוני. צריך להגיד הרבה דברים טובים לזכותו של משרד הבריאות בעניין מבצע חיסון הפוליו. עובדי המשרד מגויסים למטרה באופן טוטאלי, כך גם מערך האחיות, מתוך תחושת שליחות ציבורית אמיתית.
אלא שבכל מה שנוגע להפיכת המידע לזמין לרשות הציבור, בזה נכשל משרד הבריאות כישלון מטופש להפליא. לא שהאפליקציה של מטריקס לא עובדת. היא עובדת. אבל האנשים בשטח, המתנדבים של הסדנא לידע ציבורי, הוכיחו שאפשר היה לייצר אותה טוב יותר, מהר יותר וזול יותר.
משרד הבריאות לא ייחודי בעניין הזה. גם משרדי ממשלה אחרים טרם הבינו איך שחרור מידע ציבורי לחלל הציבורי היה יכול לשרת אותם – ואת הציבור – מבלי שזה היה עולה כסף למשלם המסים. רשות המסים, למשל, ממש נלחמה בשיניים בשביל לא לשחרר את נתוני הרכישות של נדל"ן בישראל, עד שבית המשפט חייב אותה לעשות כן בעקבות עתירה. והנה, זמן קצר לאחר מכן הקימו כמה יזמים מתוחכמים את אתר מדלן, ששואב את הנתונים של רשות המסים – נתונים שהם מידע ציבורי, כלומר שייכים לציבור ולא לרשות המסים – ומתרגם אותם למערכת ויזואלית מרהיבה שמאפשרת לאנשים שמתעניינים ברכישת דירה מסוימת לדעת באיזה מחיר נמכרו דירות דומות באותו מיקום, ועוד פרטים רבים נוספים. ומאז שמשרד החינוך נאלץ לפרסם לציבור את נתוני בחינות המיצב – גם כאן בגלל כפייה מצד מערכת המשפט – יכול הציבור הישראלי לדעת היכן בתי הספר הטובים ביותר בישראל ולחשוב היכן הוא רוצה לרכוש דירה.
או כפי שיריב מציין, "אנחנו צריכים להגיע למצב שבו מידע ממשלתי זמין ברשת כברירת מחדל. היום המצב הפוך למרות שזה היה משתלם לכולנו. דוגמאות טובות לכך הן יישומים כמו Moovitו-Netbus (ששניהם מאפשרים לקבל מידע בזמן אמת על האוטובוס שאתה רוצה לתפוס בשביל להגיע למקום כלשהו – איפה הוא נמצא כרגע, תוך כמה זמן יגיע וכו' – ש"א) שהתאפשרו עם שחרור נתוני התחבורה הציבורית".
דוגמא אחרת היא אתר תבע פתוחה. מידע ששוחרר לציבור על תוכניות בניין עיר הפך, בעזרת כמה מתנדבים חרוצים וכשרוניים, לאתר מרהיב שמאפשר לכל אחד לנבור לתוך התוכניות בשביל לדעת מה הולך לקרות באזור שלו – אם מתכננים להקים לו בית כנסת ממול לבית, ואיפה אמורים להיות גני הילדים – ולפעול בהתאם במידת הצורך. כרגע הפרויקט הזה זמין רק לאזור ירושלים, אבל השורה התחתונה ברורה: כשמידע ציבורי משוחרר לחלל, אנשים בעלי יכולת או חזון עסקי יכולים להפוך אותו לכלי איכותי בידי הציבור, במקום שהמידע יירקב במגירות פקידי השלטון.

3.
משרדי הממשלה הם גופים איטיים, מאובני מחשבה, מסורבלים וכבדים. מידע הוא דבר דינמי שאוהב לזרום, לנוע במהירות ממקום למקום, לעבור עיבוד ולהפוך למשהו חדש. השילוב של שני אלה – משרדי ממשלה ומידע ציבורי – הוא מתכון לכישלון ידוע מראש אם לא משנים את הנוסחה הבסיסית הזו.
במשרדי הממשלה יודעים את זה. גם במשרד הבריאות. למעשה, הפנייה לחברת מטריקס ללא מכרז על מנת ליצור אפליקציה פשוטה במהירות למכשירי הסלולר החכמים היא יוזמה שמעידה על חשיבה מודרנית ומתקדמת. אלא שנדרש ממשרד הבריאות, ומיתר משרדי הממשלה, לעשות עוד צעד אחד קדימה.
הצעד הזה הוא להבין שהדרך הטובה ביותר, ככל הנראה, להנגיש מידע ציבורי לציבור היא פשוט לשחרר אותו, במקום לצאת למכרזים, או להיפטר ממכרזים, מול החברות הגדולות. וגם אם לא תמיד מתנדבים נחמדים ירצו לשבת ולהנגיש מידע ציבורי, לכל הפחות אפשר לנסות את האפשרות הזו לרגע לפני שפונים לחברה מסחרית. למשל, לפרסם בפייסבוק תחרות למפתחים – מי שמפתח אפליקציית טיפות חלב שעומדת בדרישות תוך 48 שעות זוכה ב-10,000 שקל. אני מבטיח לכם שאם משרד הבריאות היה יוצא ביוזמה כזו – ומשחרר ביוזמתו את הנתונים במקום שהמתכנתים ייאלצו לאסוף אותם בעצמם – היו עומדות לרשותו לפחות 3 אפליקציות כאלה בפרק זמן קצר בהרבה.
בשביל לנסות להוכיח את הטענה הזו, הנה ניסיון. משרד הבריאות עמל כבר הרבה מאוד חודשים על פרויקט מבורך אחר. מה שמנסים לעשות במשרד הוא להקים מעין מנוע להשוואת ביטוחים משלימים, שיאפשר לציבור לדעת בקלות איזה טיפולים רפואיים נמצאים בסל הבריאות הממלכתי – כלומר לא אמורים לעלות דבר – ואיזה נמצאים בביטוחים המשלימים של איזו קופה. הרעיון הוא להראות לציבור שיש המון שירותים שנמצאים בסל הבריאות הממלכתי (שממומן מכספי המסים שלנו) כך שאין סיבה למהר ולרכוש ביטוחים.
אחרי חודשים רבים של עבודה האתר הזה זמין כבר לציבור, אם כי משרד הבריאות טרם השיק אותו רשמית. אם תכנסו אליו כעת תבינו למה (הוא זמין כאן). היוזמה של משרד הבריאות מבורכת וחשובה, אבל הביצוע לוקה בחסר. ראשית, זה נראה כמו הצרות שלי. שנית, קשה להבין מי נגד ומי ולחפש מידע במהירות.
אז הנה אתגר לציבור: כל המידע הדרוש כבר נמצא באתר הזה. כל המידע שמתאר איזה טיפולים רפואיים נמצאים בסל הבריאות ואיזה נמצאים בביטוחים המשלימים של איזה קופת חולים. בואו נראה אם הציבור מסוגל להנגיש את המידע הזה לציבור בצורה טובה ויעילה יותר. אם כן, תהיה זו הדגמה למשרד הבריאות, וליתר משרדי הממשלה, שאולי בפרויקט הבא לא צריך למהר ולרוץ להתקשר עם חברה מסחרית, אלא אולי כדאי לעצור רגע ולשאול – האם לא יהיה טוב יותר פשוט לשחרר את הנתונים ולקרוא לציבור להפוך אותם לדברים שאנחנו אפילו לא מסוגלים לחשוב עליהם.