תודה.

ֿביום ראשון השבוע, רגע לפני שיצאתי מהבית, פתאום הטלפון צלצל. מעברו השני של הקו הזדהתה מישהי כרויטל מעיריית תל אביב, שהעבירה אותי לפרופ' זהר שביט,שבישרה לי את אחת הבשורות המרגשות ביותר שקיבלתי מעודי. זה הזמן, מבחינתי, להגיד תודה.

כשם שמערכות חדשות לא היו יכולות להתקיים ללא העיתונאים שעובדים בהן (בהנחה שהן רוצות לעשות עיתונות אמיתית), כך לעיתונאים אין זכות קיום, בעיני, בלי המערכת שמאחוריהם. בלי העורכים שלהם. אז תודה רבה לעורכים שלי. לגלית, ליואל, לנעמה, לאמירזיו ולגולן. תודה אינסופית על המקום המדהים שהם נותנים לי בעיתון ועל ההשראה, על גירוי בלוטות המחשבה. תודה גדולה על כל פעם שעיקמו את האף על משהו שהצעתי, שפסלו איזה רעיון, ורק עשו לי חשק ללכת ולהביא שוב את אותו הסיפור, רק הפעם טוב יותר, קולע יותר, מנומק יותר. תודה גדולה על כך שכשהבאתי משהו טוב, הם ידעו לזהות שהוא טוב, גם אם הוא לא הדבר המעניין ביותר או הדחוף ביותר על גבי הפלנטה, וידעו למצוא לו את המקום המתאים, ולתת לו את החשיפה המתאימה. תודה גם לגרינבאום, שביום שמינו אותי לראש מערכת החדשות הסתכל עלי ואמר "שתדע שאני הצבעתי נגד", וגם "נראה לך שאתה יכול לעשות את התפקיד הזה עכשיו?". תודה רבה גם לשתי עורכות, כל אחת מהן עורכת בחסד ובדרך כל כך שונה זו מזו, שהטעינו אותי שתיהן במטען רב כל כך: למיכל פ"פ ולאדוה (עם ו"ו אחת). תודה רבה גם לרוני, שהאורך של רשימת הדברים שקיבלתי ממנה יכול להתחרות רק באורך הטקסטים של גילעד נס.

תודה גדולה להרבה מאוד אנשים שדרכיהם השתלבו בדרכי בשש השנים האחרונות, גם אם לרגע, גם אם לשניים. רובם השאירו בי משהו, גרמו לי לחשוב, גרמו לי להסתכל על דברים אחרת, להתעניין במה שאני מתעניין, איך שאני מתעניין. תודה רבה לעמיק, ללירון, לזלצר, לאלוןרייס. תודה רבה לאבנר, לבאסל, לענתבי, להדסה הסופר-ציונית וגם לנועם תמרי. תודה רבה לואלריה, לגרטי, לאלקין. תודה רבה לגנון, למיקי, לקרן צוריאל, לפסובסקי, לפופובסקי ולעוד אשכנזים מתנשאים אחרים מהשבט הלבן (גנון, זו הפעם הראשונה והאחרונה שמישהו יכלול אותך בשבט הזה). תודה רבה לשעל, לאוראל, לגיא אסיאג, למיקי אלון. תודה רבה לכל האנשים שידעו לקבל בסבלנות את כל אותן הפעמים שצעקתי עליהם (הי גוטמן), תודה רבה לכל אותם האנשים שידעו להגיד לי לא, וגם לאנשים שידעו להגיד לי כן. תודה רבה לקרנויבך, ולכל האנשים הטובים האחרים שאני מתארח אצלם, על הפרגון הנדיר ועל הבמה.

תודה לאנשים בוועדת הפרס על הכבוד הגדול שהם בחרו להעניק לי. תודה רבה להרבה מאוד אנשים שנקרו בדרכי בשש השנים האחרונות, חלק מהם אנשים יוצאי דופן, מעוררי השראה נדירה. חלק גדול מהם מקורות שלא אוכל להסגיר את שמם. חלק קטן מהם מקורות שבחרו לתת בי אמון גדול מאוד ולחשוף בפני מידע רגיש מאוד (עד כמה שמידע בתחומים שאני כותב עליהם יכול להיות רגיש), רק בשביל התקווה שתצא מזה עיתונות קצת טובה יותר.

תודה לשני הבנים האהובים שלי - ילדוש וילדושון - שהעניקו לי את החרדות, ואת הסיבות לכתוב.
תודה עד בלי גבול לאהובתי, על הסלחנות, על ההבנה, על האכפתיות, על היכולת לנהל שיחות אל תוך הלילה על דמי ניהול או על החסרונות שבערבות הדדית בלי שזה יראה מוזר, על זה שהיא חושבת שאני טועה, ומגזים, על האהבה הבלתי תלויה שלה, על הפרצופים הכועסים ועל הפרצופים המצחיקים (על מי אני עובד, יש רק אחד כזה). על מי שהיא, על מה שהיא, על מי שהיא בשבילי, ועל מי שהיא נותנת לי להיות.

תודה רבה לקוראים. לכל מי שמגיב, לכל מי שמעיר, לכל מי שנותן רעיון, לכל מי שמרטווט, לכל מי שמלייקק, לכל מי שמשתף, לכל מי שמהדהד ולכל מי שמתנגד.

תודה רבה רבה.