לעיתים יוצא לי לקחת חלק בפרויקט שגם מעורר בי גאווה עיתונאית מסוימת. הבוקר התפרסם בעיתון שלנו פרויקט שכזה: עימות כלכלי משולש בין המתמודדים המרכזיים על ראשות הממשלה – אהוד ברק, ציפי לבני, בנימין נתניהו.

הרעיון נולד במקרה. לפני חודש, בערך, הצעתי למערכת לעשות ראיון עם סילבן שלום. הצעתי לסמן את שלום בתור מועמד אפשרי לתפקיד שר האוצר, למרות שהוא עצמו לא הסכים להציג את עצמו ככזה. לפחות לא מטעם עצמו. בכל אופן, אחרי גישוש מסוים בקרב אנשי סילבן שלום, שאלתי את העורכים שלי מה דעתם. התשובה שלהם היתה פשוטה: לא. תחת זאת, העלה העורך שלי רעיון אחר – לעמת את ראשי המפלגות הגדולות בתחומים הכלכליים.

בתשעה בנובמבר חיברנו במערכת סדרה של שאלות זהות, תשע במספר, ושאלה אישית אחת לכל מתמודד. שלחנו את השאלות לכל המתמודדים, וביקשנו לקבל את התשובות עד יום רביעי, ה-26/11. כולם הביעו באותו היום נכונות להשתתף בפרויקט. נו, בתקופה של בחירות לא מאד קשה לשכנע פוליטיקאים לקבל במה להציג בה את עמדותיהם.

כבר אז ידעתי שבשעת השי"ן יהיה לא פשוט לקבל את התשובות. ואכן כך היה. מיום ראשון בשבוע שעבר התחלתי במרתונים טלפוניים עם העוזרים של שלושת האישים. טלפון אחר טלפון, שיחה אחר שיחה. כולם אמרו שיהיה בסדר. בסופו של דבר, לא קיבלתי תשובות מאף אחד מהם ביום רביעי. כולם התחייבו להעביר את התשובות למחרת. רק אנשי אהוד ברק עמדו במילה שלהם. את תשובותיהם של לבני ושל נתניהו קיבלתי במוצאי השבת. תשובותיה של לבני התעכבו, בין היתר, בגלל מעורבותה כשרת החוץ במעקב אחר האירועים במומבאי.

לכשקיבלתי את התשובות, כאמור במוצ"ש, ישבתי אל תוך הלילה בשביל לעבוד על הפרויקט, במטרה שיתפרסם הבוקר. הזמן נהיה קצר, בייחוד מרגע שידענו שנתניהו יציג את תכניתו הכלכלית אתמול, באיזה כנס שנערך בתל אביב. התוצאה התפרסמה הבוקר בעיתון.

בחרנו בצורה הצגה לפי נושאים, ולא לפי מועמדים. רוצה לומר – לא נתנו עמוד נפרד לכל אחד מהם, אלא ריכזנו את תשובותיהם לפי הנושאים השונים שהם נשאלו עליהם. באופן זה, כך טענו עורכיי, הקורא יכול להשוות את העמדות של המועמדים השונים ביתר קלות. לטעמי, הם צודקים, העורכים. בנוסף, ריכזנו את העמדות שלהם בנושאים השונים בטבלה מסכמת (לא מופיעה באתר האינטרנט) והוספתי טקסט פרשנות משלי לדברים. פרשנות פוליטית, לא כלכלית.

אילולא הייתי כותב כאן בשמי המפורש, הייתי מספר גם מי כתב את תשובותיו של מי. זה מעניין. אבל אתם תצטרכו לסלוח לי בעניין הזה. מה שכן, אני יכול להבטיח לכם שכל אחד מהמועמדים עבר באופן אישי על התשובות, הכניס בהן שינויים, ואישר אותם לבסוף בעצמו.

אני מרוצה מהפרויקט הזה. אני מרוצה ממנו שבעתיים לנוכח העובדה שאתמול גלובס התפארו בכך שהם יערכו עימות כלכלי ראשון בין שלושת המועמדים בועידת ישראל לעסקים באמצע חודש דצמבר. נה לגלובס, הקדמנו אתכם.

קריאה נעימה. אשמח לקבל תגובות, בין אם על הפרויקט עצמו ובין אם על העמדות של המועמדים (ואם מישהו ממש מעוניין בכך, אשמח להעביר במייל את התשובות המלאות של המתמודדים, לפני עריכה. אין הבדלים משמעותיים בין הגרסאות, זה בעיקר עניין של אורך. התשובות של לבני, למשל, היו ממש ממש ארוכות).

השאלות והתשובות באתר "כלכליסט"
טור הפרשנות שלי באתר

בשולי הדברים, בפגישה שהתקיימה ביום חמישי בלשכתו של ראש הממשלה, נכחו ראשי סיעות הקואליציה, וכן יו"ר האופוזיציה, בנימין נתניהו. מקורותיי סיפרו לי שבפגישה הציג יו"ר הגמלאים, השר רפי איתן, את המודל שהוא מציע בתחום פרישת רשת ביטחון להגנה על החיסכון הפנסיוני. ומה ההצעה של איתן? הנה הניסוח שלה בגלובס:

ביום ראשון הקרוב יציג איתן לממשלה תוכנית משלו להתמודדות עם משבר הפנסיה. על פי תוכניתו, הממשלה תמיר את אחזקות העמיתים בקרנות הפנסיה ובקופות הגמל לאגרת-חוב ממשלתית בלתי סחירה, הנושאת ריבית צמודת מדד בתוספת 2%. ההמרה תתבצע לפי מחיר אחזקות העמית ב-30 ביוני 2008. בנוסף, זכות ההחלטה בדבר ניצול הזדמנות המרה זו תהיה בידיו של העמית.

תכנית מעניינת. חבל רק שלא כתבו את המילה המפורשת – "הלאמה" – בשביל להבין שמה שהשר איתן מציע זה הלאמה מוחלטת כמעט של כל המשק. אם קרנות הפנסיה וקופות הגמל (כלומר מרבית החיסכון ארוך הטווח במשק), שמחזיקות כזכור כמעט בכל דבר שזז – מחברת טבע, עבור באפריקה ישראל וכלה באורמת – ימירו את ההחזקות האלה באגרות חוב ממשלתיות, המשמעות היא שהמדינה פשוט תקנה את כל הנכסים הנסחרים בבורסה, כמעט. כלומר, הממשלה תהפוך לבעלים של טבע, מכתשים אגן, אפריקה ישראל, דלק, איי.די.בי, מה שאתם רוצים. מגניב, לא? ניסו את זה פעם כבר איפשהו. נו, שכחתי איפה. אני רק זוכר שזה לא עבד מי יודע מה בסוף.

ואהבתי גם את הפסקה הבאה, שאמורה להסביר את ההיגיון מאחורי התכנית המקורית של השר איתן:

לטענת איתן, התכנית אינה כרוכה בהזרמת כספים מאוצר המדינה, מכיוון והממשלה תקבל ניירות ערך סחירים בתמורה לאג"ח ממשלתי, שמועד פירעונו בתוך מספר שנים לא מועט. התכנית מיועדת לעמיתים בני 55 שנה ומעלה.

התכנית אינה כרוכה בהזרמת כספים מאוצר המדינה? מה?? אתה רציני??? איזה קסם מגניב: אתה קונה נכסים, אבל לא משלם עליהם! וואו! אה, סליחה, אתה כן משלם עליהם. אתה נותן תמורתם אג"ח ממשלתית בריבית של 2%, אין לי מושג לאיזה טווח זמן. זה לא נקרא לשלם? ומי יממן את האג"ח האלה? הלו??? השר איתן??? איזה אנשים. וזה עוד לפני שדיברנו על העלות הכרוכה בניהול כל החברות החדשות הללו שהפכו להיות בבעלותה של המדינה. זה בטח גם לא עולה כסף. סתם, גרושים. נו, באמת.
אז הנה מסר שהייתי מעוניין להעביר לשר איתן בהזדמנות זו – תן לאנשים אחרים להגן על הגמלאים, עשה לי טובה. בשביל שילדיי ונכדיי וניניי לא יצטרכו לשלם גם בעוד מאה שנה את מחיר הטעויות שלך. תודה.

כן, אני יודע, אתכם מעניינים היום רק דב חנין וניר ברקת. ובכל זאת, לי יש תסכולים אחרים, ואני צריך לפרוק אותם היכנשהו. אז הנה, אני הולך לדבר על ריביות ועיתונאות בינונית. תחנקו עם זה.

היום, בערב, במפתיע, החליט בנק ישראל להודיע על הפחתת ריבית בשיעור של חצי אחוז. חצי אחוז. ועוד במפתיע. ועוד לרמתה הנמוכה ביותר אי פעם. זה לא משהו שקורה כל היום. אז נכון שזה קרה כבר לפני חודש, אבל הי – אלה זמנים מוזרים מבחינה כלכלית.

בקיצור, הורידו את הריבית. עכשיו, ידיעה על כך שהנגיד החליט להוריד את הריבית, זה לא משהו שעיתונאים מסוגלים לגלות לבד, על ידי שימוש במקורות שלהם, ולהחזיק בזה באופן בלעדי בשביל העיתון. זה לא קורה. זה לא יכול לקרות. מהסיבה הפשוטה שבבנק ישראל לא מחלקים את המידע הזה בצורה כזו.

אז איך זה עובד? איך תמיד העיתונאים מפרסמים באותו הזמן את ההחלטה של הנגיד על גובה הריבית?
בימים כתיקונם, הנגיד מפרסם את החלטת הריבית בסוף החודש. ליתר דיוק, ביום שני האחרון בכל חודש. ההודעה הרשמית מתפרסמת בדיוק בשעה 18:30, מתוך ניסיון שלא להשפיע על המסחר בבורסה באותו היום. בשביל שהעיתונאים ידווחו על כך באותו הזמן בדיוק, בנק ישראל משחרר להם הודעה לעיתונות, חמש עד חמש עשרה דקות לפני כן. על ההודעה לעיתונות מופיע אמברגו – לא לפרסום עד השעה 18:30. כלומר, כל העיתונאים מדווחים על כך בדיוק באותה השעה, כי הם כולם מקבלים את זה ביחד ואסור להם לפרסם לפני הזמן.

אבל היום, כשהנגיד הוריד את הריבית במפתיע – מבלי שמערכות העיתונים בנו על זה מראש – משהו נשבר. דובר בנק ישראל, יוסי סעדון, עשה סבב טלפונים באזור השעה 18:15. הודיע להם אחד אחד ונתן אמברגו – לא לפרסום לפני 18:30. אדריאן פילוט, הכתב של גלובס, שהוא עדיין חבר שלי למרות העריקה שלו, החליט שעל הזין שלו האמברגו. אחרת אין לי שום הסבר למה באתר של גלובס הידיעה הופיעה בשעה 18:26. ולא סתם הופיעה. הגדילו גלובס לעשות ושמו את התווית המפוצצת "לפני כולם", יעני, בלעדי.

עכשיו תגידו לי, אנשי גלובס היקרים, אתם השתגעתם? מילא כשאתם שמים "לפני כולם" על ידיעות שיש לכולם אבל אתם הראשונים שהספקתם ללחוץ על כפתור ה-send, מילא כשאתם "לפני כולם" על ידיעות שכבר פורסמו במקומות אחרים. אבל לשבור אמברגו ולכתוב על זה "לפני כולם", זה כבר גובל בפיגור מוחין מצד אחד, בהזניית המקצוע מצד שני, ובפלילים מצד שלישי.

וזה בעיקר מאד מאד מרגיז אותי. לא יודע למה, אבל זה מרגיז. זה מרגיז אותי לחשוב שהתחרות האכזרית בין העיתונים, מדרדרת את המקצוע לתהומות של רדידות, חוסר מקצועיות, חוסר דקדקנות, וכו' וכו'. פשוט מרגיז.

זהו. בהצלחה למועמדים האופנתיים שלכם.

עדכון: עוד בטרם הספקתי לסיים את כתיבת הפוסט, התקשרתי ליוסי סעדון, דובר בנק ישראל, ותהיתי איך זה לעזאזל הם נותנים לגלובס לשבור אמברגו בצורה מעליבה כל כך? מאז ועד סיום כתיבת הפוסט, גלובס שינו כמה דברים – הם שינו באופן מלאכותי את זמן פרסום הידיעה, ועכשיו הוא מופיע 18:30. וגם הכתובית "לפני כולם" נעלמה.

עכשיו זה כבר ממש טיפשי.

עדכון 2: ויש גם את הידיעה המגוחכת הזו. גם היא "לפני כולם". הזוי לחלוטין. כאילו כל העורכים כבר הלכו הביתה. העיקר שעבדו עליה שני אנשים. מה "לפני כולם" בה? ומה לעזאזל היא אומרת? ולמה צריך את הידיעה הזו, למה? ואדריאן, אם אתה קורא כאן במקרה, זה לא אישי נגדך. זה נגד העיתון שלך.