1.

כשירות לקורא בנימין נתניהו, שמזכיר מעל כל במה עד כמה תרמה מדיניות הפחתת המיסים שלו ליציאה מן המיתון בתחילת שנות ה-2000, הנה הצצה קלה לעתיד. בעוד כמה שנים, אחרי שנצא מהמיתון שאנחנו נכנסים אליו כיום, ראש מחלקת המחקר בבנק ישראל, ד"ר קרנית פלוג, תכתוב עבודת מחקר, על הגורמים שבזכותם יצא המשק הישראלי מהמשבר הגדול. אני מוכן להמר כבר עתה, שתוצאות ההעבודה העתידית הזו תהיינה לא שונות בהרבה מעבודה קודמת של ד"ר פלוג בנושא, אותה פרסמה ביולי 2007. העבודה ההיא התייחסה למיתון של תחילת שנות ה-2000. הנה ציטוט מההודעה לעיתונות של בנק ישראל עם פרסום העבודה:

המשתנים המשמעותיים ביותר המסבירים את המעבר לתקופות של צמיחה מתמשכת הם משתנים חיצוניים – עליהם אין לקובעי המדיניות השפעה ישירה דרך המדיניות הכלכלית. בין גורמים אלה יש לציין את הסחר העולמי המבטא את הביקוש העולמי ליצוא הישראלי, את המצב הבטחוני ואת גלי העלייה לארץ. […]
בבדיקה שנועדה לכמת את תרומות המשתנים השונים למעבר מהמיתון של השנים 2001-2002 לתקופת הצמיחה הנוכחית, נמצא כי שני שליש מהמעבר מוסבר על ידי משתנים חיצוניים – בעיקר הגידול בסחר העולמי והשיפור במצב הבטחוני – והשליש הנותר מוסבר על ידי משתני מדיניות – הפחתת שיעורי המס ושיפור המדיניות המאקרו-כלכלית.

(ההדגשות שלי, המחקר המלא, באנגלית, נמצא כאן)

2.

ואם כבר בנימין נתניהו, ואם כבר הפחתות מיסים, נתניהו מצהיר בימים אלה מעל כל במה כי לאחר שייבחר לראשות הממשלה, במידה שייבחר, יפעל להאצת הפחתת המיסים (מס הכנסה ומס חברות, בשיעור מקביל). הוא טוען, שהדבר יניע קדימה את הצמיחה. הוא גם אומר, שהפעם הוא ימקד את הפחתת המיסים בעיקר בשכבות הביניים הנמוכות, משום שהנטייה השולית לצרוך של חברי שכבות אלה גדולות יותר. במלים של בני אדם: האנשים האלה יבזבזו חלק גדול יותר מהגידול שלהם בנטו על צריכה, לעומת בני השכבות החזקות (שנוטים יותר להשקיע).

נתניהו מתבסס בתיאורית "הפחתת המיסים=הגדלת הצמיחה" שלו, על עקומת לאפר. עקומת לאפר, במלים כלליות, מתארת את היחס בין שיעור המס שמוטל על ידי הממשלה (למשל, מס הכנסה) לבין הכנסות המדינה ממיסים (כאחוז מהתוצר). למרות שזה נשמע לכם משעמם בצורה קיצונית, העקומה הזו תופסת מקום מרכזי במשנתו הכלכלית של נתניהו. לפני כמה שנים טובות, אחרי שנתניהו כבר עזב את משרד האוצר, ולפני שגלה לספסלי האופוזיציה, ראיתי את נתניהו בהרצאה בפני סטודנטים. הוא צייר על הלוח את עקומת לאפר, והסביר בגאון כיצד הפחתת המיסים שביצע הגדילה את הכנסות המדינה ממיסים.
בשביל לסבר את העיניים, כך נראית עקומת לאפר (לפחות בויקיפדיה, וגם בציורים של המרצים שלי לכלכלה):

הדבר שמעניין בעקומה הזו, הוא נקודת השיא שלה, ומה שקורה אחריה, בצד הימני של הגרף. העקומה מתארת קשר מעניין בין שיעור המס (על ציר ה-X) לבין היקף ההכנסות ממיסים של המדינה (על ציר ה-Y). על פי התיאוריה, שהיא רק תיאוריה, החל משיעור מס מסוים, הכנסות המדינה ממיסים דווקא תקטנה. במלים אחרות, אם להציג את הדברים מהפריזמה של נתניהו: ברמות מסוימות, אם המדינה תקטין את שיעור המס, ההכנסות ממיסים דווקא תגדלנה. אבל, ויש כאן אבל, נתניהו מתבסס על הנחת עבודה שהמשק הישראלי נמצא בחלקה הימני של העקומה. הוא רק שכח להציג לציבור את הכלים שאפשרו לו להוכיח את זה.

המרצים שלי לכלכלה נהגו לומר שאפילו אם התיאוריה של לאפר נכונה, אין שום דרך לקבוע באיזו נקודה על העקומה אנחנו נמצאים. במלים אחרות, ייתכן שאנחנו נמצאים בדיוק בנקודת השיא, ואם נתניהו יקטין את שיעורי המס (או יגדיל אותם, לצורך העניין) הכנסות המדינה ממיסים דווקא תקטנה. מה יקרה אז? האם יזנח ביבי את התיאוריה שלו? האם יידע לומר כי היינו בדיוק בנקודת השיא וכעת יש לחזור אליה? אני בספק רב.

לזכות התיאוריה עצמה ייאמר שבצמוד למגמת הפחתת המיסים בשנים האחרונות, שהחלה בתקופתו של סילבן שלום כשר אוצר, אכן גדלו הכנסות המדינה ממיסים. אבל, אין כאן משום הצגת קשר סיבתי. במלים אחרות, אין הדבר אומר שמה שנתניהו אומר הוא נכון בהכרח. בשביל להוכיח את צדקתו, אם בכלל, יש למצוא את הקשר הסיבתי, אם קיים כזה, בין שני הדברים. ומלבד זה, יש לחשב במדויק אילו משתנים תרמו, ובאיזו מידה, לגידול הכנסות המדינה ממיסים. יתרה מכך, אם להאמין לפלוג, שני שלישים מהצמיחה הגדולה שאחרי שנות המיתון מקורם במשתנים חיצוניים – קרי, שיפור במצב הכלכלה העולמית – ורק שליש מקורו בהפחתת המיסים וברפורמות המבניות בשוק. אז היי, בואו נרגיע.

3.
לקריאה נוספת (טקסטים ישנים):
יוסי לוי בפוסט מאלף על מניפולציות על עקומת לאפר
מומי דהן במאמר דעה בהארץ, על הדמגוגיה של משרד האוצר והשימוש שלו בעקומת לאפר