כאן, כך חשבתי, יהיה פוסט ובו סיכום מחשבותיי אחרי שבוע בדרום אפריקה. אבל, בניגוד למה שטענו חבריי למסע, אני דווקא לא מצליח לאחרונה לבטא את עצמי כל כך טוב, בין אם בכתב ובין אם על פה.

לפיכך, ולמען לא ייצאו הקוראים בתחושת החמצה, אני מביא כאן פוסטאורח חדשני מסוגו. מדובר בפוסטאורח רב משתתפים, שהתקיים בכלל במנגנון התגובות של הרידר שלי.

קריאה נעימה

להמשך קריאה ←

פוסטורח של אשתי האהובה:

אחד הדברים היותר נחמדים בהורות הוא היכולת לחוות מחדש מעט מחוויות הילדות היותר נחמדות שלך.

אתה קורא לילד שלך סיפור שאהבת או שר לו שיר שמזכיר לך ילדות ומתמלא בעונג.

אתמול נתקלתי בשיר הזה שאהבתי בתור ילדה, שתמיד חשבתי שהוא בכלל סיפור ולא ידעתי שהולחן ע"י שלמה גרוניך ושרה אותו חווה אלברשטיין:

אישה באבטיח / נורית זרחי

אישה אחת, גרה בתוך אבטיח גדול נורא
היו לה שני שרפרפים וכסא ומנורה
היא חתכה לה חלון וחצבה לה סלון
ותלתה שם תמונה והכניסה ארון
וחתול שיצוד עכברים היא גידלה בפינה
ופתאום הסתיימה העונה

הלכה לה אותה האישה
לחפש לה דירה חדשה
היא חקרה שאלה
לא מצאה שום דבר
רק חדרון בתוך גזר
ארוך, ארוך אבל צר

מעכשיו לא היה לה מקום לסלון
ולכן היא חתכה מחצית הארון
והכניסה רק רבע כסא וחתול ושרפרף
מעצמה היא בקושי הצליחה לדחוק את האף

משום מה אני זוכרת שזה היה הרבה יותר ארוך ועם עוד כמה בתים שהיא ניסתה בדרך, אבל אולי זה התארך לי בזיכרון ממרחק השנים.

דרך אגב, אם מישהו מכיר ספר שירים שנדמה לי שקראו לו "שירים שילדים אוהבים במיוחד", ספרון דק כמעט בצורת ריבוע. אני זוכרת שהכריכה היתה בצבע ורוד עם ריבוע לבן באמצע, אבל ההורים שלי זוכרים משהו ירוק. היו בו את השירים: מה עושות האילות, מקהלה עליזה, יש לי אחות שקוראים לה ליבי, חמש שנים למיכאל, האישה באבטיח ועוד כמה שאני לא זוכרת. השיר האחרון בוודאות היה עייפה בובה זהבה. אם מישהו זוכר, תכתבו לי בבקשה.

פוסטאורח מיוחד מאת מיכל פ"פ לרגל פתיחת משחקי גביע העולם בכדורגל הבאים עלינו לטובה:

הייתי בת 13 או 14, גיל כזה שמאיזה זווית שלא תסתכלי על עצמך תרגישי מכוערת ושמנה – ותהיי צודקת במאה אחוז. גרתי עם משפחתי במקסיקו סיטי, ברובע בשם פולנקו, ולמדתי בבית ספר אנגלי שנקרא גריינגייטס. האופנה השלטת של תחילת שנות התשעים לא עזרה במיוחד לדימוי העצמי שלי. נדמה לי שלבשתי מכנסיים קצרים בוורוד פוקסיה באותו יום, אבל יכול להיות שזה היה דווקא ירוק תפוח. החולצה היתה חולצת אביב גפן שסחבתי מהארץ, והשיער שלי היה נפוח כמו תמיד, מעין ג'ופרו שאיבד שליטה. וכך יצאנו לרחוב, משפחה ישראלית בלב עיר של 24 מיליון איש, שהיתה בדרך כלל סואנת, מלוכלכת ומלאת הפתעות.

אבל זה לא היה יום רגיל. את ההמולה השכיחה ברחובות החליף שקט של יום כיפור מינוס האנשים שבדרך כלל ממלאים את המדרכות. העיר נראתה כמו אחרי הפצצה. כלב לא הסתובב ברחוב, שלא לדבר על מכוניות. בגלל שזה היה סתם יום חול, עד מהרה הרגשנו שמשהו לא בסדר. היתה תחושה לא נוחה באוויר. ואז הגיעה הצעקה.

היא עלתה בבת אחת מכל הבניינים שסביב. אנשים צורחים, בתחילה לא הבנו אם מפחד או משמחה. מעולם לא שמעתי כזה דבר, כמות כזו של אנשים צועקת בבת אחת. מבט חטוף אל תוך אחד הבתים הבהיר את העניין: משפחות שלמות נאספו סביב מסך הטלוויזיה. אנשים פסקו מעבודתם, כולם היו מרותקים למסך. נבחרת מקסיקו שיחקה במונדיאל, והבקיעה גול.

אחר כך קרה דבר מופלא: מאות אלפי אנשים זרמו לרחובות. עניים ועשירים, צעירים וזקנים, מילאו את הכבישים ובמיוחד את מרכז העיר, שם ניצב פסלה של האנחל, מגינת מקסיקו. היתה תחושת חג באוויר, תחושת שמחה מתפרצת. כל האנשים האלה, חלקם קשיי יום להחריד, היו פתאום עם אחד, שמח ומסביר פנים.

וזו הסיבה שהימרתי על מקסיקו במונדיאל הנוכחי. כל כך מגיע להם.

בשבוע שעבר כתבתי כאן על כך שאני מעוניין שוועדת השרים לענייני חקיקה תהפוך לשקופה יותר, בין היתר על ידי עריכת פרוטוקול ופרסומו לציבור, לטובת שתי מטרות: (1) שקיפות – שיידע הציבור כיצד ומדוע מחליטה הממשלה הנבחרת לתמוך או להתנגד להצעות חוק (2) בשביל לחשוף עוד טפח מפעילות הלוביסטים אל מול הממשלה.
ציינתי בסוף אותו פוסט שיש לי ידיד באחד ממשרדי הממשלה שמתנגד נחרצות לעמדה שלי, והבעתי תקווה שהוא יעלה את עמדתו על הכתב. אז הוא עשה את זה, ועל כך אני מודה לו. הנה עמדתו, בלי עריכה:

***

לצערי עורבבו כאן ביחד, טיעונים מטיעונים שונים יחד עם אי דיוקים.
החלטות ועדת השרים מפורסמות. וכן רשימת השרים שהשתתפו בישיבה.
הכותב מבקש לדעת מה הנימוקים של שר מאן דהוא להצביע באופן כזו או אחר. האם נימוקי ועדת הכלכלה מפורסמים- האם כל חבר כנסת בטרם מרים את ידו מפרסם במקום כלשהוא את הנימוקים לאופן בו הצביע? האם עושה כן יחד עם הצבעתו במליאת הכנסת?
מה בדיוק הכותב מבקש? אין "הנמקה" לשרים שמצביעים, כל שר ונימוקיו.
באופן דומה הסיבות להורדת נושאים מסדר היום, הן רבות ומגוונות, אבל זה בדרך כלל קורה לבקשת חבר הכנסת או מתואם עימו, בדומה להסרת נושאים מסדר יומה של הכנסת. גם הסיבות לאלו לא מפורסמות.
אבל הטיעון המהותי והחשוב שעולה כאן הוא שיש לפתוח את ועדת השרים לחקיקה על מנת לחשוף את עבודת הלובסטים. אלא שלא ברור הקשר בין השניים. עבודת הלובסטים היא הרי סמויה מן העין, גם בכנסת, וגם בממשלה, ולא ברור כיצד פתיחת ועדת השרים, והפרוטוקולים שלה "יחשפו" את פעולת הלוביסטים. אם כבר, פתיחת הוועדה רק תגביר את הלחצים ותאפשר דריסת רגל (שגם ככה קיימת) לאותם ציבורים מתוחכמים, בעלי ממון, מאורגנים, שיכולים להרשות לעצמם לשלוח את אותם לובסטים לשכנע את הנבחרים. ועכשיו גם יוכלו לעקוב ביתר קלות, ולברר האם פעלו כפי שהתבקשו.
ועדת השרים לחקיקה, במתכונת הקיימת, בכל זאת, עדיין מאפשרת דיונים מקצועים (באופן מוגבל, בכל זאת מדובר בשרים, שהם פוליטיקאים ולכן ההחלטות שלהם בסופו של דבר פוליטיות, זו השיטה). אגב, לפעמים, למרבה ההפתעה זה נכון ששר הבריאות יצביע נגד הצעה שעניינה שיפור בריאות הציבור. מטעמים עניינים! כי ההצעה לא טובה, לא נכונה מבחינה מקצועית (גם אם רוח ההצעה טובה וזה קורה לא פעם), לא תואמת את השיטה, כי יש לה עלות רבה. כן, גם עלות זה שיקול. לגיטימי. בעולם של תקציב מוגבל. ויש מקום גם להתנגד להצעות שעניינן פטור ממע"מ על תרופות, כי אגב, לא לכך נועד מכשיר המע"מ. אם רוצים לעזור לחולים, יש דרכים אחרות, ישירות, מתאימות יותר.
נראה בסופו של דבר שהנזק שייגרם עולה על התועלת המבוקשת. וחבל. כדאי להשקיע מאמצים בחשיפת פעולת הלובסטים. חשיפה כזו היא חיונית וחשובה. וטוב שתעשה יותר.
אך לא מפתיחת פרוטוקולים של ועדת השרים תבוא הישועה. למעשה מה שהכותב מבקש הוא דבר פשוט: גישה ישירה למוחם של השרים. לדעת מי השפיע עליהם ואיך. זה היה יכול להיות נחמד אם היה אפשרי…
ואם בענייני שקיפות עסקינן, אולי כדאי לחשוף מהם האינטרסים לפרסום ויותר מכך אי פרסום של אייטמים העוסקים בכנסת, בחבריה ובענייני חקיקה בעיתונים מסויימים? אם העורך יוכל לצרף את נימוקיו, לדעתי, זה יהיה לא פחות מעניין.

***

כעת, אם יש מישהו מכם שמעוניין לכתוב פוסט אורח בנושא הזה ולהביע עמדה נוספת, אשמח אם יכתוב לי, ואפרסם.