1 קריאה מעמיקה בבקשה להקפאת הליכים שהגישה הנהלת הדסה לבית המשפט, כמו גם בפרוטוקול של הדיון שהתקיים אחר הצהריים (שני) בבית המשפט, כמו גם בפרוטוקולים של ישיבות הדירקטוריון של הדסה בין דצמבר 2011 לדצמבר 2012 חושפת עד כמה הנהלת הדסה הייתה צמאה למזומנים – לכסף ביד, כאן ועכשיו – עד כדי כך שהיא הייתה מוכנה לקחת מכל מקום שיש על הפלנטה הזו, בשביל לא להיקלע למצב שהיא לא מסוגלת לשלם כל חודש משכורות (הוצאות השכר בהדסה מהוות 80% מהתקציב שלה).
תגידו – מה הבעיה? סוף סוף הנהלה שרואה לנגד עיניה את העובדים ועושה הכל, אבל הכל, בשביל לשלם להם בזמן. אבל זהו, שיש בעיה עם התיאוריה הזו.
בשלב מסוים להנהלת הדסה נגמר הכסף. ממש ממש ממש ממש אחושילינג נגמר הכסף. אז התחילו לקחת את הכסף הזה ממקומות יצירתיים במיוחד. קודם כל, לקחו 40 מיליון שקל מתוך הלוואה של 150 מיליון שקל שניתנה לבית החולים למטרה ספציפית. הכסף הזה ניתן (כלומר, הלווה) לבית החולים לצורך בניית מגדל האשפוז החדש. אלא שמגדל לוקח הרבה זמן לבנות, ומשכורות צריך לשלם בכל חודש. מה עשתה הנהלת הדסה? לקחה 40 מיליון שקל מתוך ההלוואה הזו, לא לגמרי ברור באישור של מי – מהפרוטוקולים של הדירקטוריון עולה שהיה צורך בשתי חתימות לשם כך. מי שחתמו על כך ככל הנראה הם סמנכ"ל הכספים דאז מנחם כץ ויו"ר הדירקטוריון דאז יוסי רוזן. אלא שאלה שכחו לדווח לדירקטוריון הרחב, ושכחו לדווח לבעלים של הדסה – ארגון נשות הדסה שיושב בארה"ב. ומילא שלא דיווחו, הם שכחו להחזיר את הכסף. הם לקחו כסף מהעתיד של הדסה, והעבירו אותו להווה. העיקר לכסות את הבור הנוכחי, לא משנה שזה פוער להדסה חור בעתיד. זו, הרי, כבר תהיה בעיה של מישהו אחר.
2 לא רק משם לקחה הנהלת הדסה כסף בשביל לסתום את הנזילות התזרימיות שנוצרו לה. היא לקחה כסף ממקומות נוספים. בין היתר, מהעובדים עצמם. בבקשה להקפאת הליכים, למשל, התברר שהדסה חייבת למס הכנסה 102.9 מיליון שקל. עבור מה? לא עבור הכנסות שהיא לא שילמה עליהן מס (גם את הטריק הזה הדסה הפעילה – דחתה תשלומים למס הכנסה, אבל זה סיפור אחר). הו לא. הדסה חייבת את הסכום הזה לרשות המסים עבור מס הכנסה שהיא הורידה מהעובדים שלה, בתלושי המשכורת שלהם, והיתה אמורה להעביר לקופת המדינה, אבל לא העבירה.
רגע, צריך לחזור על זה שוב. דמיינו את עצמכם. המעסיק שלכם מוריד מתלוש השכר שלכם מדי חודש את מס ההכנסה שאתם אמורים לשלם, ומעביר את הסכום הזה לרשות המסים, נכון? יופי. אז הדסה לא עשתה את זה. 102.9 מיליון שקל לא עשתה את זה. העובדים כאילו שילמו מס, אבל בעצם הכסף הזה הלך לתקציב של הדסה, בשביל… לשלם משכורות לעובדים.
ואם זה מזכיר למישהו הונאת פונזי, אז לדעתי זה לא במקרה, אבל אני לא אגיד את זה כי נראה לי שזה לא עובר מבחינה משפטית.
*
אבל גם פה זה לא נגמר. הדסה חייבת גם 26.9 מיליון שקל שהיא הייתה אמורה להפריש לקופות הגמל שלה עובדים שלה, אבל לא הכסף מעולם לא נכנס לקופות הגמל שלהם (נציג קרנות הפנסיה הוותיקות אמר היום בדיון בבית המשפט שיש 80 מיליון שקל שהיו אמורים להגיע לקרנות הפנסיה של העובדים ולא הגיעו). גם הכסף הזה שימש להוצאות השוטפות, כלומר בעיקר לתשלום משכורות.
ויש עוד. הדסה לקחה, למשל, 58 מיליון שקל ממכון שרת, על שם ראש הממשלה השני של ישראל משה שרת. את הכסף הזה קיבלה המדינה כתרומה לזכר ראש הממשלה לשעבר, והדסה הייתה אמורה לשמור אותו בנאמנות לטובת פעילות המכון האונקולוגי שלה. אבל לא, הנהלת הדסה לקחה את הכסף והשתמשה בו לצרכים השוטפים.
היא גם לקחה עוד 33 מיליון שקל מכספי תרומות שגם הם יועדו למטרות ספציפיות, והשתמשה גם בהם לצרכים השוטפים.
וגם פה זה לא עוצר. כי הנהלת הדסה לקחה עוד 377 מיליון שקל – כן כן, 377 מיליון שקל – ששכבו בקרנות מחקר, והשתמשה בהם לצרכים שוטפים. כלומר, כספים שהחוקרים של הדסה (שהרי הדסה היא בית חולים אוניברסיטאי שמתנהל בו מחקר ענף) הצליחו להשיג לטובת המחקרים שלהם למעשה "עוקל" בידי הנהלת הדסה בשביל שישמש לתזרים השוטף של בית החולים, כלומר בעיקר לתשלום משכורות.
ויש עוד, מכל טוב הארץ ופריה, אבל אלה הדוגמאות העיקריות לכסף שהנהלת הדסה פשוט לקחה ממטרות ספציפיות, והשתמשה בהם בשביל לשלם למי שצריך לשלם כאן ועכשיו. אם זה מזכיר למישהו התנהגויות שונות מסדרות טלוויזיה אמריקניות שזכו לתהילה גדולה ועסקו במתרחש באזור ניו-ג'רזי או אטלנטיק-סיטי, ובכן, שוב זה מדמיונו הפורה של מי שחושב על ההקשר הזה, כי נדמה לי שגם זה לא עובר משפטית, אז לא אגיד את זה.
3 הדסה היתה מכורה לאשראי. צריך להודות בזה. האשראי הזה הגיע בכל מיני צורות. הוא הגיע כהלוואות רשמיות מהבנקים, ממכירת נדל"ן שוב ושוב, משעבוד של נכסים – למשל, היום הודיע בבית המשפט נציג בנק איגוד שהנהלת הדסה שיעבדה לטובת הבנק את תזרים הכסף שהיא מקבלת מביטוח לאומי עבור כל לידה. זה הרבה כסף – 12 אלף שקל בערך עבור כל לידה, ואנחנו מדברים על בערך 11 אלף לידות בשנה. אבל הוא הגיע גם בדרכים עקלקלות אחרות כמו אלה שפורטו למעלה. כולם היו טלאים, סתימות זמניות שהנהלת הדסה השתמשה בהן בשביל לחסום איזו דליפת מים בצד אחד, ולא משנה אם הסתימה הזו פערה חור ענק בצד השני של הספינה, והנה כבר הכל שוקע.
העיקר שלא יראו, שלא ידעו.
ואמנם, הדירקטוריון לא ראה, ולא ידע.
עד שהתחלפה ההנהלה. עד שהתחלף סמנכ"ל הכספים, והדברים התחילו לצוף, ומשם כבר הכל ידוע.
*
למה הדסה היתה צריכה את הכסף כמו נרקומנית עד כדי כך שלא בחלה כמעט בשום אמצעי מאיפה להביא אותו? משום שהיא היתה במלכוד. לכודה בתוך תנועת מלקחיים. מלמטה, השכר של העובדים כל הזמן עלה. עוד הסכמים קיבוציים, עוד תוספות שכר, מה שזה לא יהיה, השכר היה במגמת עלייה. מהצד השני, ההכנסות לא עלו מספיק. יותר מזה, הגידול בהכנסות היה ברובו חסום. עיקר ההכנסות של בית החולים, בערך 1.5 מיליארד מתוך 2 מיליארד, הן מקופות החולים. אלא שההתקשרות עם קופות החולים נעשית בהסכמים לשלוש שנים, וההסכמים שנחתמו בין הדסה לבין הקופות בשנת 2011 (כלומר, לשנים 2011-2013) היו הסכמים גרועים להדסה, שגרעו מהכנסותיה מהקופות סכום של בערך 300 מיליון שקל בשנה. והחוסר הזה היה קבוע, ואי אפשר היה לשנות אותו.
ההכנסות היחידות שהדסה היתה יכולה לנסות להגדיל הן הכנסות שאין עליהן הנחות. כלומר, הכנסות מלידות (הביטוח הלאומי, כמו שאמרנו, משלם 12 אלף שקל עבור כל לידה, ישירות לקופת בית החולים בשוטף + 3 ימים, זו הכנסה דבש). אז ההנהלה ניסתה, אבל לא הצליחה. כי מחלקות הלידות צפופות מדי, כי אין מרדימים 24 שעות ביממה, ומסיבות נוספות. היולדות העדיפו את שערי צדק. הכנסות אחרות הן מתיירות רפואית – וכאן הדסה הפסידה את הקרב לבתי החולים במרכז הארץ – ומהרשות הפלסטינית, אבל שם אין המון כסף, וגם לך תסמוך על הערבים (למען הסר ספק: זה לגמרי בציניות).
4 בימים האחרונים ניסינו להבין מדוע הדסה חתמה על הסכמים כל כך גרועים מבחינתה מול קופות החולים. מה, מישהו הכריח אותם לתת הנחה של 40% למכבי? (למעשה, ההנחה הממוצעת היא 40%. בפועל, ההנחה השולית היא 90%!, אבל לא אבלבל לכם את המוח יותר מדי). הדסה היא הרי מונופול אזורי, פלוס מינוס, למה היא צריכה להתכופף מול קופות החולים.
הנה ההסבר הכי טוב שמצאתי לזה, עד כה. ההסבר הזה מבוסס על שילוב של דברים שאמרו לי שלושה אנשים ביממות האחרונות. שלושתם בכירים במערכת הבריאות הישראלית. שניים מהם מכירים את הדסה היטב, מלפני ומלפנים. אין לי יכולת לבדוק את הדברים שלהם לעומק – אני לא רופא, אחרי הכל – אז אני אשתדל לנקוט בלשון עדינה.
המשבר הכי גדול של הדסה, הם אומרים, הוא לא רק כלכלי. הוא גם משבר מקצועי. במשך שנים עשו המנהלים של הדסה – כלומר, אבי ישראלי ואחריו שלמה מור יוסף – טעויות ניהוליות. הטעויות האלה היו במינוי אנשים לתפקידים בכירים בבית החולים, במחלקות שונות. המינויים האלה, הם אמרו, גררו ירידה ברמה המקצועית של הדסה. בית החולים פשוט התחיל לרדת מגדולתו, בתהליך איטי והדרגתי של 15 שנה, מסוג התהליכים שאי אפשר לראות בעין מזוינת. רופאים נטשו, בתי החולים האחרים התעצמו, והדסה לא הכינה את עצמה לעתיד. לפחות לא מספיק. הסיפא של התהליך הזה, הם אומרים, היתה בנטישה המתוקשרת של מחלקת הגסטרו של בית החולים, ועריקתה לבית החולים המתחרה שערי צדק הירושלמי.
כך נוצר מצב שבו קופות החולים הבינו שהן לא ממש צריכות להתחשב בהדסה. כי היכן שהרמה המקצועית נמצאת בירידה, גם הביקוש של החולים פוחת. החולים הרי הולכים להיכן שנמצאים הכוכבים הגדולים ביותר. ולא שאין בהדסה כאלה. יש. אבל כנראה שלא מספיק. או לכל הפחות, הדסה איבדה את ההגמוניה הכמעט מוחלטת שהייתה לה בהובלת מערכת הבריאות הישראלית עד אמצע שנות ה-90.
וכשזה המצב, ההנהלה צריכה להתכופף בפני הקופות, להסכים להנחות מרחיקות לכת, ולשחוק עד מאוד את בסיס ההכנסות שלה, ובסופו של דבר להיכנס לגירעון שאי אפשר לצאת ממנו.
5 כאמור, זו נקודת מבט שהצלחתי לגבש בימים האחרונים על בסיס שלושה מקורות. אני מניח שיהיו לא מעט אנשים מתוך הדסה שיטענו אחרת. אני אשמח לשמוע ולהביא את הטענות שלהם כנגד.
בינתיים, הסיפור של הדסה הוא בעיקר סיפור עצוב, שלא לגמרי ברור איך ייגמר. כלומר, מה שברור הוא שהמדינה תשים כסף. מה שלא ברור הוא אם זה יעזור לטווח הארוך, ואיך אפשר לשקם מחדש את מה שהיתה פעם תפארת ירושלמית בלתי ניתנת לערעור.
מה יקרה אם פשוט יסגרו את הדסה? מעבר לעניין תעסוקת העובדים? מה תרחיש האימים?
זה המאמר הטוב ביותר שלך עד כה על הדסה, מכיוון שהוא אינו כולל את המילה "שר"פ". היחסים בין קופות החולים לבתי החולים בארץ הם בעיה כללית, שקיימת לא רק בהדסה. המלחמה על השר"פ היא לא מלחמה אידיאולוגית, אלא מלחמה בין קופות החולים לבתי החולים. קופת החולים מכבי עצרה מלכתחילה את השר"פ כי הוא מתחרה בבית החולים אסותא. תפקח את העיניים, שאול, תראה עבור מי אתה נלחם את המלחמות שלך… החלקים במערכת הבריאות הישראלית שהם באחריות הקופות הם במצב טוב, והחלקים שבאחריות בתי החולים הם במצב רע. זה לא במקרה. כל בתי החולים נותנים הנחות גבוהות לקופות החולים. אין להם ברירה אחרת.
שאול תודה על המאמרים הללו. אשמח אם תוכל להסביר במאמר נוסף, או כאן בתגובה, מהן ההנחות שניתנו לקופות החולים. אני מבין ממה שהתפרסם על הדסה שמתן הנחות לקופות חולים הוא תופעה נפוצה, ושבהדסה הגזימו עם העניין, אבל על מה בעצם מדובר? איך עובד העסק הזה בין הקופות לבתי החולים ועל מה ולמה ניתנות הנחות? האם מדובר על הנחות בשר"פ בלבד? בתור אחד שלא מצוי ביחסים שבין הקופות לבתי החולים זה לא ברור ולא ראיתי שנכתב על כך משהו.
תודה.
זה עצוב, אבל אם אתה חושב שזה ביה״ח היחיד שגונב כסף מקרנות המחקר של החוקרים שלו, אז אתה טועה.
בתור מעסיק אני לא ממש מבין איך אפשר בכלל לעשות כזו מניפולציה בלי שכל אגף החשבונאות ופקידי המס בצד השני יהיו שותפים לזה…
ניתוח חד ומבריק המצביע לאן הידרדרה מערכת הבריאות הציבורית והדסה בפרט
כרופא בהדסה אני בהלם בימים האחרונים (בחודשים האחרונים) ממסע השיסוי וההשמצה של עיתונאים אבל גם רופאים לצערי שעסוקים שעות רבות מידי יום בריקוד על דמה של הדסה ובהפצת שקרים מתוך חוסר ידיעה מוחלט מהו השר"פ וכיצד מתוגמל ביה"ח הדסה. בנוסף לעובדה שכל ניתוח שר"פ אמור להיות מתוגמל במלואו מה- DRG ע"י קופת החולים, ללא קשר לשר"פ מסתבר שגם המספר 15% להדסה ו-85% לרופא מהשר"פ, גם הוא לחלוטין אינו נכון. אנסה להסביר: מתוך ההכנסה ברוטו 100% שמגיעה להדסה (או 259 מיליון ש"ח בשנת 2013), הרופאים קיבלו 129 מיליון ש"ח, (52%), מתוכם הם משלמים למרדימים, לפתולוגים, למיקרוביולוגים, למזכירות, כמובן מיסים וכד'. ל-52% אלה יש להוסיף 15% קרן שר"פ ששמורה בהדסה והרופאים מנצלים רק חלק קטן ממנה – עד כה הגענו ל- 67% לרופאים. הדסה טוענת שמתוך ה- 32% הכנסה מהשר"פ שהיא מקבלת היא צריכה לשלם מס מעסיקים, אבל לזה הדסה מוסיפה גם את כל תשלומי המשמרות השניות (ססיות למיניהן, שמתבצעות כפי שכולנו יודעים גם בכל בתי החולים ואין להן כל קשר לשר"פ). כך ורק כך, הדסה מגיעה לתחשיב של 15% נקי לעצמה ו-85% כאילו לרופאים. חשוב שיובן, וזו הטעות הגדולה בציבור שהדסה בעצם מקבלת עבור כל ניתוח המבוצע בשר"פ 30% מהשר"פ של הרופאים (ולא 15%) ובנוסף את כל ה- DRG שאמור להיות משולם במצב תקין מביטוח הבריאות ללא כל קשר לשר"פ. הבעיה היא שכפי ששאול אמסטרדמסרקי הסביר, ההנחות המופקרות שהדסה נתנה לקופות החולים שחקו לחלוטין את התגמול הנורמלי של ה- DRG שהדסה הייתה אמורה לקבל וכך נשאר לה רק התמריץ לקבל עוד ועוד מחלקה בשר"פ.
הגם שאני חושב שלא מעט ממה שנאמר בגנות השר"פ של הדסה לצערי נכון, לא נאמר כמעט כלום על היתרונות של השר"פ.
אבל הבעייה לא הייתה בשר"פ עצמו אלא בעובדה שהשר"פ לחלוטין לא היה בשליטה של הנהלת הדסה כמו שהנהלת הדסה נכשלה לחלוטין בשליטתה בכל הדברים האחרים.
מה שכואב לי הוא שדורסים את הדסה, את כל מה שהשיגה עד היום כולל המחקר וההוראה ואת הרופאים בשם המלחמה בשר"פ.
יותר משהשר"פ גרם לקריסתה הכלכלית של הדסה, המלחמה בשר"פ ע"י גורמים אינטרסנטים שרוצים לחסל את השר"פ, יחסלו את הדסה
וזה מה שכואב.
כדאי שאת הכתבה הזו תעתיק ותשנה לחב' חשמל- זה יהיה אקטואלי לעוד זמן לא ארוך. 1.3 מיליארד יהיה סכום שנתגעגע אליו: 75 מיליארד חוב נכון להיום. עד שהאזרחים לא יבינו שזה נוגע לכל אחד מאיתנו , יתארגנו ויעלו פיזית על הפרלמנט אלו יהיו החדשות שלנו בשנים הקרובות
יש כשל לוגי בטענה שלך. אם הרופאים בהדסה כאלה גרועים, לכאורה, לא היה אמור בכלל להיות שר"פ בבית החולים כי אף אחד לא היה רוצה לשלם כסף על ניתוחים אצל רופאים גרועים ורמה מדורדרת. אני חושב שהתשובה היא מורכבת יותר. ההנחות קובעו מתוך ידיעה שמישהו יכסה את הבור הזה בעתיד, אם זה נשות הדסה ואם זו ממשלת ישראל. בינינו, לאזרח הישראלי לא ממש אכפת אם הוא משלם את הכסף לקופת חולים ואז קופת החולים משלמת אותו להדסה או שהוא משלם קצת פחות כסף לקופת חולים ואז הממשלה מצילה את הדסה וזה הולך על חשבון המסים שלו שמועלים בקצת אחר כך.
נוצר מצב בעייתי כרגע שבו נשות הדסה לא רוצות לממן את ההנחות לקופות החולים, ובצדק, וזה גם לא הוגן שהמדינה תלאים את בית החולים בגלל גירעון של 1.3 מיליארד שקל כשרק מאז שנת 2000 נשות הדסה השקיעו בו 900 מיליון דולר (!!!). המדינה לא יכולה לקחת עכשיו ב-600 מיליון שקל שהיא תזרים שליטה על בית חולים שעלות הקמתו והתפעול שלו לאורך עשרות שנים נפלה על נשות הדסה. היא כן יכולה לבקש יותר שקיפות או חלק קטן מהבעלות (משהו כמו 10%-20%), ממש כמו בתספורת בשוק ההון.
קודם כל שאפו על הניתוח המצוין.
כמי שראה את התהליך מבפנים, בנוסף לכל הרעות החולות בהדסה התפתחה גם תפיסה ארוגנטית שנשענה על תהילת העבר.
השיטה בהדסה הפלתה לרעה רופאים צעירים לעומת בכירים, הן בחלוקת העבודה והן בתגמול, כאילו עצם הזכות השמיימית לעבוד בהדסה צריכה לפצות על התנאים הנחותים. במקביל חלק מהרופאים הבכירים ראו את עצמם כמתת האלים לאנושות (לא כולם כמובן, אבל כמה תפוחים רקובים וכו').
הדבר הזה גרם לכך שמזה תקופה ארוכה הרופאים הצעירים (צעירים זה בני 40 אחרי שתי התמחויות) עוזבים את הדסה, ורמת הרפואה בפועל ירדה מאוד. דבר שהגיע לשיא בעזיבה של הגסטרו לבית החולים השכן – מאורע שהיה צריך לייצר זעזוע קולוסלי אך נתקל באדישות מצד הדסה הרשמית.
דבר נוסף: לא אדם אחד גרם למשבר בהדסה, אולם תופעת מור יוסף היא מרתקת.
אדם שתחת ניהולו המוסד הדרדר ללא גבול, מסדר לעצמו מענק פנסיה נדיר ובמקביל ממונה למנכ"ל הביטוח הלאומי ודואג לשכר גבוה משכר המנכ"לית הקודמת (שגם לא היה שכר מינימום) – הוא הרי מנהל דגול כל כך.
אותו אדם שדאג לעצמו לעשרות רבות של אלפים בחודש מהקופה הציבורית, מתראיין בתפקידו החדש ומילל על ערלי הלב מהאוצר שדוחפים את השכבות הנמוכות לעוני.
ההכחשה העצמית פה היא מדהימה, דר' מור ומיסטר יוסף. אני בטוח שבתפיסתו העצמית הוא בכלל רואה את עצמו כמי שכל חייו נתן למען הציבור.
אני חושב שהבנת תופעת המור יוספיזם (מצד אחד טייקון שכר בכסף ציבורי ומצד שני "חברתי") היא מפתח להעלאת הדיון החברתי כלכלי לרמה יותר גבוהה מהקלישאות שהוא נמצא בהן היום ("ציבורי" מול "כלכלי", "חברתי" מול "עסקי" וכן הלאה).
כשהשכר של הבכירים במגזר הציבורי לא יהיה לא יותר מפי 10 משכר הנמוך ביותר, רק אז תופעות כאלה ואחרות יעלמו מהעולם. וכן, בכירים אלה צריכים לשלם על הטעויות שלהם.
לעניין הרופאים המדהימים שכולם נוהרים אליהם – מדובר שוב בהונאה מביכה. שר"פ מציע שני יתרונות בולטים. ראשית, קיצור דרמטי של הטיפול הרפואי. שנית, בחירת רופא. הנהירה היא לקיצור תורים. כל אחד מבין שניתוח תוך שבוע עדיף על ניתוח מתוכנן לחמישה חודשים קדימה. מיעוט שבמיעוט מתעקש על רופא ספציפי וגם זה רק מחוסר מידע ולא ממידע עודף. וההונאה היא שאותם רופאים מקצרים את התורים הפרטיים ויוצרים במכוון תורים ציבוריים בלתי נסבלים.
הסיבה שהדסה נתנה מלכתחילה הנחה מופלגת לקופ"ח היא בניסיון "לגנוב" מטופלים חזרה משער"צ ולהכריח אותם לסגור שירותים כך שהדסה תחזור להיות מונופול ואז תעלה את התעריף כרצונה. אבל זה לא הצליח ושער"צ רק המשיכו לגדול, והממשלה הכריחה את הדסה להשאר עם התעריפים הנמוכים כך שהיא "נדפקה" פעמיים..
כתבה מרתקת, לדעתי יש לבדוק לאן הלכו עוד כספים של המוסד האם כספים שנכנסו להנהלת הדסה הועברו לטובת בניית מגדל האשפוז.
כמו כן אני מבקש לחזק את רופאי ועובדי הדסה שמועלים על המוקד כבר יותר משבוע על ידי שרת הבריאות ושר האוצר
תודה.
בתור רופא צעיר בשירות בית חולים ממשלתי, כל פעם עולה לי ולעמיתי הצעירים למקצוע המחשבה, למה לא לעבור לחו"ל? השכר מתגמל, התנאים טובים יותר והשעות נוחות. אבל יש דבר כזה מוזר ותמוה והכי לא ברור לי וזה "אהבה למדינה שגדלתי". אז תנאים לא תנאים והתורים הארוכים ורק אתמול התפרץ לחדר הטיפולים מטופל שצריכים להוציא לו תפרים מלחי וסיכות מהגולגולת, בזמן שאני עוסק בפרוצדורה כירורגית מינורית מול מטופל אחר. אבל עדיין, ולמרות הכל זה שווה. אבל… ופה אבל גדול. שרואים את התנהלות המקצועית והפיננסית של מנהלים הגדולים ואנשי הכספים של בית החולים הדסה וכמויות הכסף האדירות שנשפכות על משכורות עתק למנהלים בכירים, קשה לי לחשוב בהיגיון. זה יכול להיות בכל בית חולים ציבורי או פרטי אחר. וזה קרה בהדסה וזה קורה עכשיו בביתי חולים אחרים בארץ. פערים אדירים בין ברמות השכר וברמת השירות והזמינות של הרופאים הבכירים ומבינים שרפואה בשבילם זה לא שליחות, אלא עסק כלכלי. הטריקים של הדסה והמיניפולציות הפיננסיות שעשתה הם חמורות ולדעתי, ייתכן, שגובלות בפלילים. אבל יעשו משהו? הכלבים נובחים והשיירה עוברת ובינתיים הציבור סובל, הרופאים והסגל הרפואי סובל. מערכת הבריאות הציבורית וכנראה גם הפרטית למחצה סובלת ורק הבכירים מתעשרים.
שתיקת הדירקטורים
בימים האחרונים אני מנסה להבין דבר אחד. מדוע שתקו הדירקטורים?
הרי לא מדובר בחבורה של טומטומים.
ביליתי אין ספור שעות בדירקטוריונים.
איך יכול להיות, שכפי שתיארת בכלכליסט, אחד הדירקטורים מציין שהגרעון הוא 170 מיליון לשנה במקום כמעט אפס כפי שמציגה ההנהלה, וממשיכים בדיון כאילו לא נאמר דבר.
לכך יכולות להיות שתי אפשרויות:
1. כן מדובר בחבורה של טומטומים.
2. גמול הדירקטורים כה גדול, שכולם שותקים במקום להסתכן בהחלפה.
אני מאוד ממליץ לכם העיתונאים, לבדוק מה היה גמול הדירקטורים בהדסה.
נ.ב.
מזכיר במעט את הכתבה המצוינת השבוע במוסף כלכליסט השבוע על הקשר ( שלא קיים אמפירית) בין תגמולי גבוהים למנהלים לתוצאות טובות.