1 המשנה ליועץ המשפטי לממשלה אבי ליכט הוציא לפני שבועיים וקצת חוות דעת משפטית חריגה משהו (הנה מה שהיה לי להגיד על חוות דעת משפטית אחרת של ליכט, בעניין ייצוא הגז). בצעד די חריג משרד המשפטים פרסם את חוות הדעת הזו ושלח אותה לעיתונאים הרלוונטיים (העליתי את חוות הדעת המלאה לכאן). את חוות הדעת כתב ליכט לרשם ההקדשות במשרד המשפטים, גלי גרוס, על רקע כוונתה לרשום באופן חד צדדי את הקרן הקיימת לישראל (קק״ל) בתור חברה לתועלת הציבור. זאת בהנחה שקק״ל תעמוד בסירובה להירשם מיוזמתה כחברה לתועלת הציבור.
למה בכלל הממבו ג׳מבו המשפטי הזה חשוב למישהו? למה זה צריך לעניין אתכם בכלל להמשיך לקרוא את מה שכתוב פה? בדיוק בגלל הדברים שתחקיר המקור פרסם הערב. קק״ל אמנם ציינה בתגובה שלה למקור כי היא מתנהלת בשקיפות מוחלטת, אולם בפועל המצב רחוק מלהיות כזה. תקציבי קק״ל, הדוחות הכספיים של קק״ל, אינם מפוקחים בידי שום גוף ציבורי, ואינם זמינים לעיון הציבור. תגידו – נו, למי אכפת, זה לא כסף ציבורי שמתגלגל שם, זה כספי תורמים. אבל זה לא נכון. חלק לא מבוטל מהכסף שמתגלגל בקק״ל, כפי שגם הראה תחקיר המקור, הוא ועוד איך כסף ציבורי. זהו כסף שמגיע ממנהל מקרקעי ישראל ועובר לקק״ל עבור אדמות ששווקו לבנייה. ליכט כותב בסעיף 22 לחוות הדעת שלו כי ״מנתונים שבידינו עולה כי בשנים האחרונות העביר מינהל מקרקעי ישראל לקק״ל כמיליארד שקל בשנה״. אלה מיליארד שקל בשנה מכספי ציבור (על פי תחקיר המקור, בקופת קק״ל יש 4 מיליארד שקל). זו הסיבה שבגללה ליכט טוען שיש להחיל מידה מסוימת של שקיפות על קק״ל.
והדרך להפוך את קק״ל לשקופה, בהנחה שהיא בעצמה לא מוכנה לעשות זאת מיוזמתה, היא להפוך אותה בעל כורחה לחברה לתועלת הציבור, מה שיחייב אותה בפרסום דוחות כספיים וכיוצא באלה. זה הרציונל שעומד מאחורי הכוונה של רשמת ההקדשות, וזה מה שהנחה את ליכט בכתיבת חוות הדעת שלו.
חוות הדעת הזו היא חריגה מאוד. ממש חריגה, מילולית, מהקו הרגיל של חוות דעת משפטיות. המשנה ליועץ המשפטי לממשלה יוצא נגד גוף שהוא מגדיר ציבורי, תוקף את נורמות הפעולה שלו, וקורא להטיל עליו רגולציה הרבה יותר הדוקה מאשר היום. וכרגיל אצל ליכט, מרבית הסיפור נמצא בין השורות, או בהערות השוליים. אז הנה, צלילה מהירה לתוך המשמעויות הנסתרות של חוות הדעת של אבי ליכט בעניין קק״ל.
2 דבר ראשון, ליכט מגדיר את הרציונל להפוך את קק״ל לחברה לתועלת הציבור:
״מדובר בחברה שתקציבה הוא תקציב עתק המבוסס על כספי ציבור – בין מתרומות ישירות ובין מכספים שהגיעו ומגיעים מהעברת זכויות בקרקעות שבבעלות קק״ל. קק״ל מבצעת תפקידים ציבוריים ומהווה גוף דו מהותי (כלומר גוף בבעלות פרטית שנותן שירות ציבורי. כמו בנק – ש״א)… מבנה השליטה בקק״ל מבוסס, בין היתר, על שיקולים פוליטיים. כיום כמעט שאין כל פיקוח חיצוני על התנהלותה של קק״ל – לא פיקוח רגולטורי ולא פיקוח ציבורי. זאת גם בשל היעדר השקיפות של דוחות החברה. תפקידים ציבוריים, מימון שמקורו בכספי ציבור ומבנה שליטה פוליטי ומבוזר מחייבים שקיפות והסדרה״
תרגום: די נו, אתם מגלגלים שם מיליארדים, הכל זה מסחרה פוליטית, הכסף הוא כסף ציבורי, והכל בחושך. נראה לכם הגיוני?
ואז ליכט מתחיל להנפיק פנינים. הנה הראשונה:
״אני מודע לכך שהוגשה בנושא הצעת חוק פרטית המבקשת להחריג את קק״ל מתחולת הפרק המסדיר את פעילותן של חברות לתועלת הציבור בחוק החברות. ואולם, הצעת החוק הזו נמצאת בראשית דרכה ואפילו לא עלתה להצבעה בקריאה טרומית, ולכן היא אינה יכולה לעכב את הרישום (כחברה לתועלת הציבור – ש״א)״
תרגום: אני מודע לכך שאתם מפעילים את חברי הכנסת בכוח הפוליטי שיש לכם בשביל להגיש הצעות חוק שיטרדפו את הניסיון שלי לכפות עליכם שקיפות. אבל בתכל׳ס בשלב הזה אתם בעיקר מאיימים.
אגב, למי שמעוניין, ליכט מפנה בהערת שוליים מספר 4 ישירות להצעת החוק המדוברת. הכוונה להצעת חוק פרטית של חבר הכנסת רוברט אילטוב מטעם ישראל ביתנו. מנסיוני בכנסת בעבר, אילטוב הוא פיון פוליטי, שמגיש מדי פעם הצעות חוק שגדולות על מידתו בכמה וכמה מידות. מי שמעוניין לקרוא את הצעת החוק ימצא אותה כאן. החלק היפה ממש בהצעת החוק הזו נמצא בסוף דברי ההסבר שלה. זה מה שכתב שם ח״כ אילטוב (שיזם את הצעת החוק עם עוד שלושה ח״כים אחרים):
הפיכתם של המוסדות הלאומיים, או חלק מהם, לחברות לתועלת הציבור הוא שינוי בלתי הפיך במעמדם שיצריך שינויים מבניים ואירגוניים שיפגעו במרכיב חשוב בזהותם כמייצגים את התפוצות במדינת ישראל. לפיכך, מוצע לעגן בחקיקה את העובדה שפרק זה אינו חל על המוסדות הלאומיים.
תודו שזה חמוד. אי אפשר לרשום את קק״ל (שהיא אחד מהמוסדות הלאומיים) לחברה לתועלת הציבור משום שזה יפגע באופן בלתי הפיך במעמדה. אז רגע, אם הקרן קיימת לישראל היא אינה חברה לתועלת הציבור, אז מה היא בדיוק? חברה לתועלתו של מי?
וזה, בעצם, הנימוק העיקרי של ליכט מדוע יש חובה לרשום את קק״ל בתור חברה לתועלת הציבור. פשוט משום שהיא חברה לתועלת הציבור.
3 אחרי שתיאר את החזית הפרלמנטרית שעומדת מולו, ליכט עובר לתאר חזית פרלמנטרית נוספת. כי אם קק״ל יכולה לאגף משני כיוונים, למה להסתפק רק בכיוון אחד? הנה:
״ידוע לי כי הוגשה רוויזיה (בקשה לדיון מחדש בכנסת – ש״א) העוסקת בנושא במסגרת הצעה לתיקון חוק החברות המטפלת בנושאים אחרים… אם תקבע הרוויזיה לדיון בטווח הקרוב יש לעכב את הרישום עד לאחר הדיון״
ליכט נמנע מלכתוב זאת בחוות הדעת שלו, אבל מי שהגיש את הרוויזיה, את הבקשה לדיון מחדש, הוא לא אחר מאשר חבר סיעתו של אילטוב בישראל ביתנו, ח״כ דודו רותם, יו״ר ועדת החוקה של הכנסת, ומתוך כך פונקציונר בעל כוח בכנסת. במסגרת מה הוא בכלל הגיש את הרוויזיה? על מה בכלל הייתה הרוויזיה? רותם הגיש את הבקשה לדיון מחדש במסגרת דיונים שנערכים בוועדת החוקה בראשותו בהצעת חוק שליכט עצמו מקדם, שנועדה להסדיר את פעילותו של רשם ההקדשות. אלא שרותם ביקש את הדיון מחדש בשביל להכניס סעיף בתוק החוק של ליכט עצמו, שייקבע כי… כי… כי יוענק פטור למוסדות הלאומיים מרישום כחברות לתועלת הציבור.
מאז שליכט פרסם את חוות הדעת שלו הרוויזיה, כלומר הדיון מחדש, התקיימה כבר. הפרוטוקול של אותה ישיבה טרם פורסם, אבל בגדול מה שהוחלט שם הוא כי ועדת החוקה תדון מחדש בתיקון לחוק החברות ותשקול האם להכניס את התיקון לתיקון בשביל שקק״ל (והמוסדות הלאומיים האחרים) יוחרגו מעניינם של החברות לתועלת הציבור. בקיצור, מי שחלם שהשקיפות תגיע בקרוב לקק״ל יכול להמשיך לחלום. הח״כים של ישראל ביתנו יעצרו את הכוונה הזו. למה? בשביל זה אתם צריכים לצפות בתחקיר המקור.
4 מה בעצם כל כך מרתיע את קק״ל? למה הם כל כך לא מעוניינים להירשם כחברה לתועלת הציבור? ליכט מפרט בהמשך חוות הדעת שלו, בהערת שוליים נוספת (וארוכה במיוחד), את כל החובות שחלות על חברה לתועלת הציבור. למעשה, זו הרשימה המלאה של הדברים שקק״ל לא מעוניינת שיחולו עליה. הנה:
״חברה לתועלת הציבור מחויבת בהגשת דוחות כספיים שנתיים, כספיים ומילוליים לרשם ההקדשות. דוחות אלה עומדים לעיון הציבור; תשלום גמול ישיבות והחזר הוצאות לחברי דירקטוריון ולחברי ועדת הביקורת שמשלמות חברות לתועלת הציבור מוגבלים בסכומים ומגבלות שנקבעו בתקנות (דרוקר אמר בתחקיר שלו כי הדירקטורים של קק״ל אינם זכאים לתשלום. אני לא יודע לגבי היו״ר של קק״ל, שגם הוא חלק מהדירקטוריון כמובן, אבל יש לי הרגשה שהוא לא עובד בחינם – ש״א); החוק קובע הסדרים מיוחדים לאישור עסקאות עם בעלי עניין בחברה; חברה לתועלת הציבור מחויבת למנות חברי ועדת ביקורת שאינם מקרב חברי הדירקטוריון; לרשם ההקדשות ישנה סמכות למנות חוקר במקרה שבו יש יסוד סביר להאמין כי החברה לתועלת הציבור אינה מקיימת את הוראות החוק או את הוראות התקנון שלה״
או במלים אחרות ובקיצור – רגולציה. אם קק״ל תהפוך בעל כורחה לחברה לתועלת הציבור פתאום יהיה לה רגולטור. לא רגולטור רב עוצמה – בכל זאת, רק רשם ההקדשות – אבל רגולטור. ותכל׳ס, בינינו, אם אפשר בלי, אז למה להסכים להיות עם?
5 ולסיום, כי חפרתי, הנה כמה סעיפים מתוך חוות הדעת של ליכט שמדברים בעד עצמם.
ראשית, סעיף 30:
״למרות ההיבט הציבורי המהותי של פעולתה, כמעט ואין פיקוח חיצוני על התנהלותה של קק״ל ואין גוף מדינתי המפקח על התנהלותה. הציבור אינו חשוף לדוחות הכספיים ואין כל ערובה חיצונית לכך שפעילותה משרתת בצורה מיטבית את האינטרס הציבורי. לכך יש להוסיף את הקשר ההדוק בין קק״ל למערכת הפוליטית כולל בנושא מינויים בקק״ל״.
וגם סעיפים 46-47 לחוות הדעת חביבים עלי, ומזכירים משהו מהתגובה של קק״ל לתחקיר המקור נגדם. הנה הם בקיצורים קלים:
״נציגי קק״ל טענו כי מעמדה המיוחד של קק״ל מחייב לנהוג בה ברגישות רבה בשל החשש שהחלת הוראות החוק הנוגעות לחברות לתועלת הציבור עלולות לפגוע בפעילותה… אין כל כוונה לפגוע בפעילות קק״ל ולכן הסכמנו לדון עם קק״ל במנגנון הקלות שיסייע לה להתמודד עם חששות אלה. אלא שנציגי קק״ל סירבו והתעקשו על פטור גורף, למרות שהדין לא מאפשר זאת… אנו נכונים לשמוע כל טענה ולסייע לקק״ל בדיוק כפי שהצענו בעניינה של חברה אחות לקק״ל – קרן היסוד. קרן היסוד פעלה בצורה שונה לחלוטין מול רשם ההקדשות והגענו איתה להסדר מיוחד הכולל מספר הקלות. היינו נכונים להחיל הוראות דומות גם על קק״ל אך קק״ל לא חפצה בכך״.
ולסיום סיומת, הסעיף האחרון בחוות הדעת, סעיף 51:
״הפעלת כללי פרשנות אלה מעלה כי קק״ל היא חברה לתועלת הציבור. כיוון שקק״ל אינה מוכנה להירשם מיוזמתה, על רשם ההקדשות לרשום אותה ככזו בהתאם לסמכות המפורשת הנותנה לו בחוק החברות״.
אז הסיום הוא כאילו דרמטי, אבל מי שקרא בעיון את הפוסט כבר שם לב שליכט עצמו שם לעצמו את הסולם לרדת מהעץ הערכי שהוא טיפס עליו. הוא כתב במפורש כי אם הכנסת תחליט לקבל את הבקשה לדיון מחדש ולשנות את החוק כך שהוא יחריג את קק״ל מכל מה שקשור לחברות לתועלת הציבור, אזי לא יהיה טעם לרשום את קק״ל כחברה לתועלת הציבור. והנה, איזה פלא, הבקשה לדיון מחדש אכן התקבלה. הדיון החוזר טרם התקיים, ויתקיים בעתיד, אבל כבר בזה חרב השקיפות הוסרה מעל צווארם של ראשי קק״ל. הפור כבר נפל, הפוליטיקאים והלוביסטים עשו את שלהם. אנשי קק״ל יכולים להמשיך ללא הפרעה לנטוע עצים, לחלק כספים, ולעשות את כל מה שהם עושים שם בקק״ל, הרחק הרחק מעינו של הציבור.