פיזור נפש #10

0.
קודם כל, מוזיקה:

1.

אובססיית הקפה שלי מעמיקה ואני ממש בסכנה להתדרדר להיות ״מהאנשים האלה״. מצד שני, אני מבוגר מדי והחיים קצרים מדי בשביל לעשות שיקולים כאלה, אז פאק איט, בואו נתאבסס.
אני לא שותה הרבה קפה, אבל אני שותה הרבה יותר קפה מקודם. עד לפני שנה, בערך, לא שתיתי קפה בכלל. אף פעם לא. ואז התחלתי לשתות קפה אחד בשבוע, בימי שישי בבוקר, בשוק. ואז, כשזה מצא חן בעיני, התחלתי לגנוב עוד איזה קפה פה ושם. ומפה לשם הפה ושם הזה הפך להיות – איפה אני שותה את הקפה שלי היום?
אני לא שותה קפה בכל יום, אבל שותה קפה כמה פעמים בשבוע. נגיד 3-4 פעמים. לא יותר מאחד ביום בכל מקרה. בין היתר בגלל שיותר מדי קפאין עושה לי לא טוב לגרון. אני לא מדמיין, זה הרופאה אמרה לי. זה היה אחרי שהיא דחפה לי מצלמה דרך האף לתוך הלוע בשביל לראות מה קורה שם, ופסקה שאני צורך יותר מדי קפאין וזה מגרה לי את חומצות הקיבה שבתורן עולות מעלה וחורכות לי את מיתרי הקול, או משהו כזה של זקנים.
זה היה לפני ששתיתי קפה בכלל, אבל כן שתיתי איזה 8-10 כוסות תה ביום ופשוט לא הבנתי שגם בתה יש קפאין (גם בתה ירוק). אם כי לפי נעה ברגר הוא משתחרר אחרת בגוף מאשר בקפה כי הוא עטוף בטאנינים (אם הבנתי נכון את ההסבר שלה). אבל אני סוטה מהנושא.
כך או כך, אני שותה יותר קפה מקודם. וחלק מהכיף שלי הוא לחפש אחר בית הקפה שאני הכי אוהב בירושלים. יש לי שניים מועדפים – במשך השבוע סיבריס ברחוב עזה ובשבתות קפה בארוק במרכז העיר (הבוקר גיליתי שזה בעצם אותו הקפה, בקליה קצת שונה, וזה מסביר את זה) – אבל אני מקפיד לדגום גם בתי קפה אחרים, בין היתר כי החוויה הסוציו-אנתרופולוגית מסקרנת בעיני.

כל זה היתה הקדמה ארוכה במיוחד כדי להגיד שני דברים: ראשית, אני שוקל לקנות מכונת קפה הביתה. יש כרגע שתי סיבות למה אני *לא* עושה את זה (בינתיים). א׳ – זה יקר. ב׳ – זה ימנע ממי את הכיף של לשתות קפה בחוץ. אבל ככל שנוקפים הימים אני יותר מתפתה, זו האמת. ואם אני אקנה מכונה בסופו של דבר, אני באמת אהפוך להיות ״האנשים האלה״.
הדבר השני, והמעניין יותר, הוא שהיום תהיתי ברצינות, ואפילו בקול רם עם אשתי: אולי אנחנו צריכים לפתוח בית קפה בשכונה? כי כל בתי הקפה הירושלמים האלה שאני מקפיד לדגום? אף אחד מהם הוא לא בשכונה שלי. וירושלים היא עיר גדולה. כדי לנסוע לשכונה אחרת, בין אם באופניים ובין אם ברכב, צריך להתאמץ. זה לוקח זמן, זה בעליות, לפעמים יורד גשם. היה לי הרבה יותר נחמד לשתות קפה טוב בשכונה.
עכשיו, יש לי שני בתי קפה בשכונה. אבל באף אחד מהם אני לא אוהב את הקפה עצמו. אז תהיתי – אם זה חסר לי, אולי אני אעשה את זה בעצמי? התחלתי לחשוב על לוקיישנים טובים לקפה, כאלה שיש בהם תנועת הולכי רגל טבעית בהיקף נרחב, והגעתי למסקנה שהלוקיישן הטוב ביותר כבר תפוס על ידי אחד מבתי הקפה האלה, ושאני לא מצליח לחשוב על לוקיישנים מוצלחים אחרים. והדבר השני הוא ש, מה אני רציני להיכנס לעסק הזה? זה טירוף הדעת. א׳ – מה אני מבין בזה. ב׳ – הצד העסקי של זה הוא מסוכן בטירוף. יש סיבה למה בנקים מתרחקים כמו מאש מעסקי מזון ולא ממהרים להלוות להם כסף לפעילות שלהם – זה ענף מסוכן בטירוף.
ובשלב הזה של המחשבות הגעתי הביתה (חזרתי עם אשתי מהקפה של שבת) ועברתי לחשוב על ספונג׳ה.

2.

השבוע, בעת נדודיי בין בית קפה לבית קפה בירושלים פגשתי שני אנשים חדשים ומעניינים. אני אוהב לפגוש אנשים חדשים ומעניינים. הראשון הוא הבעלים של בית קפה בשם ״ליליאן״ במרכז העיר (רחוב הס, מאחורי הוולדורף אסטוריה, לכיוון קינג דיויד), השני הוא הבעלים של בית הקלייה הירושלמי קאנופי.
לקפה ליליאן הגעתי בעקבות המלצה של אילה נוי מאיר, הבעלים של בית הבד ריש לקיש בציפורי (אם טרם ביקרתם, עזבו הכל וסעו לשם). לפני כמה שבועות היא הגיעה לירושלים לביקור, וניצלתי את ההזדמנות לקנות ממנה 5 ליטר של שמן זית, והיא המליצה לי לקפוץ לליליאן. מבחינתי אני לוקח בחרדת קודש כל עצה של אילה, אז בהזדמנות הראשונה קפצתי לשם.
הגעתי לשם בשעת בוקר מוקדמת, ביום חצי חורפי. העיר עוד מתחה איבריה וכמו כלב שיוצא מבריכה התנערה מהגשם שירד בלילה. האבן הירושלמית היתה רטובה, אנשים היו עטופים במעילים אבל כבר הסירו את הכובעים שלהם. השמש היכתה בכתלים בדיוק בזווית שאני אוהב. המוזיקה באוזניות עשתה לי טוב על הלב.
הגעתי לבית הקפה כשהוא בדיוק נפתח ועדיין לא היו בו לקוחות. רק הבעלים, שהכניס כל מיני מאפים לתנור, ואחת העובדות שסידרה את הדלפק וגם הכינה והגישה לי קפה. החלפתי איתו כמה מלים (אני מצטער אבל שכחתי לשאול אותו לשמו עדכנו אותי באוזניה שקוראים לו בר לרוס). הוא היה צעיר וחמוד. אני מניח שהוא בסוף שנות ה-20 או תחילת שנות ה-30 לחייו. בחור חמוד שעיניו נדלקות כשמתחילים לדבר על קפה. סיפר לי שהוא עדיין לומד את הלוקיישן ואת הקהילה מסביב ואת הלקוחות ואת העסק. היה ניכר שזה לא קל לו. כששאלתי אותו מאיפה הוא קונה את הקפה הוא סיפר לי על ׳קאנופי׳ ואמר לי שאני מוכרח לפגוש את ירין, הבעלים, ולהגיע לסטודיו שלו, כי זה פשוט משוגע שם.


אז הדבר הראשון שעשיתי אחרי שסיימתי את הקפה והמיני-מדלן שלקחתי שילווה אותו (שניהם היו מצוינים), זה לחפש את קאנופי באינסטגרם, ולכתוב לירין. מפה לשם הוא אמר לי ׳יש לי פופ אחר מחר בבוקר, בוא לבקר׳. אז למחרת באמת קפצתי לבקר.
ישבנו בסך הכל 15 דקות כי הייתי בדרך מהעבודה ואל העבודה, אבל הוא הספיק לספר לי את הסיפור שלו על קצה המזלג. בחור צעיר, בסוודר יפה, עם תשוקה לקפה כמו שלא פגשתי. בזמן שדיבר על זמני ומידות קליה וטחינה בהתלהבות שאי אפשר לזייף חשבתי לעצמי שהוא מזכיר לי את ג׳יימס הופמן הישראלי. ועוד חשבתי לעצמי: אולי הוא יהיה האח הגדול שלי לענייני קפה ויכניס אותי פנימה לתוך העולם הזה כמו שצריך, יד ביד. לא שיתפתי אותו במחשבות האלה, מה אני פסיכי? רק אתכם.

לפני שהלכתי, ירין סיפר לי על הלוקיישן החדש שהוא עובד על לפתוח בו את בית הקלייה המורחב שלו, יחד עם קפה. זה הולך להיות באיזה חלל חברתי מגניב בבניין לשימור במרכז ירושלים, לא רחוק מבירתנו. הבטחתי לשוב ולבקר אותו, ואולי גם ללכת לראות.
למה אני מספר לכם את כל זה? כי שני המפגשים האלה, יחד עם מפגשים רבים אחרים שהיו לי בשבועות האחרונים עם אנשים מעולם החקלאות והאוכל הצטברו למאסה קריטית משמעותית מספיק כדי שאבין משהו.
האנשים האלה מפעימים אותי. לא רק בגלל האהבה לקפה, אלא בגלל האהבה לעשייה. הם כולם יזמים, רובם המוחלט צעירים מאוד. ובמקום לחפש אחרי קיצורי דרך להביא את המכה, לקנות nft, או ביטקוין, או שיטקוין, או ללכת להייטק, או מה שזה לא יהיה שאנשים מחפשים היום, הם רוצים לעשות משהו בידיים. להכין מדלנים, וקרואסונים, ולהגיע לקליה המדויקת והמושלמת של קפה. לשרת אנשים. לפתוח מקום שיהווה מצע לגידול קהילה. לשמח. להרוות. להשביע. תקשיבו, זה פנומנלי.
לבי לא גס בכל מי שעושים דברים אחרים. אני מאוד מאמין באיש באמונתו יחיה. כל בחירה היא לגיטימית כל עוד היא במסגרת החוק ולא פוגעת באף אחד אחר. אבל אלה אנשים שאני יכול לראות ולהרגיש את הערך הממשי של מה שהם עושים. מבחינתי, זה הטופ. זה הנשגב שבנשגב. הם ממלאים אותי בשאר רוח. אני מעריץ אותם. אני מקנא בהם. אני רוצה לספר את הסיפורים שלהם, אולי כדי לתת לאחרים השראה ללכת בעקבותיהם.

3.

חוצמזה, הפרק של שיר ראובן בפודקאסט המצוין שלה ״איך לעשות דברים״ עם יאיר גרבוז היה לי הפתעה נעימה. הנושא היה ״איך להזדקן״. ומאחר שאני מרגיש זקן כבר מגיל 8, זה התאים לי. ממרום גילו (79) גרבוז נשמע שליו כל כך, על גבול הנירוונה. משהו בזה בא לי נכון מאוד ברגע הזה. מוזמנים להאזין.
אגב, ככל שאני מזדקן בעצמי, כך אני מרגיש יותר ויותר שהגיל הביולוגי שלי מתקרב יותר לגיל הנפשי שלי. לכו תדעו, אולי כשאגיע לגיל של גרבוז, אם אגיע, ארגיש בול. נדמה לי שזה, פחות או יותר, התהליך שהוא תיאר בפודקאסט הזה. אולי זה מה שכל כך דיבר אלי שם. חוץ מזה שיר ראובן חכמה בקטע מפחיד.

4.
מחר אסע ליפו. לצערי לא יהיה לי שם מספיק זמן. לצערי אין לי מספיק זמן לכלום. לא לחינם בשיעור הראשון בכלכלה, כשפרופ׳ קובי מצר האגדי נכנס לכיתה (מבוא למיקרו) ה-דבר הראשון שהוא שרטט על הלוח היה עקומת התמורה, והמשפט הראשון שלו היה ׳כלכלה היא מדע המחסור׳, ואז הוא הסביר לנו שבתור עובדים אנחנו מחלקים את הזמן שלנו בין פנאי לעבודה. אנחנו בעצם מוכרים את שעות הפנאי שלנו למעסיק שלנו, תמורת השכר שהמעסיק משלם לנו.
הזמן שלנו הוא משאב במחסור, והשאלה היא איך אנחנו מנהלים אותו.

ככל שאני מזדקן כך אני מרגיש שאני מנצל את זמני פחות ופחות ביעילות. האמת שזה פחות קשור ישירות לגיל שלי, ויותר קשור לנסיבות חיי (שבתורן קשורות לגיל שלי). הייתי רוצה מאוד מאוד מאוד לשנות את הנסיבות, גם כדי שיהיו נסיבות טובות יותר, אבל גם כדי שיהיה זמן רב יותר כדי שאוכל לעשות יותר. להגשים יותר. ליצור יותר. אולי אז אגיע לנירוונה של גרבוז.

אני לא יודע אם תזדהו עם התחושה, אבל: אחת הסיבות שאני אף פעם לא מנסה לצייר היא שיש פער ענק בין איך שאני רואה את התמונה בעיני רוחי לבין איך שהיא יוצאת לי בפועל, על הנייר. אז ככה אני לאחרונה עם הזמן. יש לי רעיונות מדהימים בראש, שאני לא מספיק להוציא מהכוח אל הפועל, והם מתנדפים ברוח. אני שונא את התחושה הזו. אין המון דברים שאני אוהב כמו להרגיש יעיל. כמו להרגיש פרודוקטיבי. כמו להרגיש שהשעה רק עשר בבוקר וכבר הספקתי לעשות ממש המון דברים.

5.
יש המון דברים מעניינים ללמוד בעולם. לאחרונה אני מרגיש שקצת התייבשו לי מקורות ההשראה. אני מרגיש אני חוזר על עצמי, ומחפש קצת מקורות חדשים. אם יש לכם רעיונות לדברים מעניינים בטירוף שאני צריך לקרוא, להקשיב להם, לצפות בהם, אנא ספרו לי. אם תצליחו לעניין נפש אחת בישראל, כאילו עניינתם עולם ומלואו.

6.
החיים קצרים ושבריריים. שתו קפה, נשמו עמוק את קרני השמש, התמתחו, צאו לריצה, עשו יוגה בשישי, לטפו איזה חתול, גדלו עציץ, הכינו פסטה. אל תבזבזו את הזמן על לריב עם אנשים באינטרנט. עדיף לריב איתם פנים אל פנים.

תגובות

  1. ליאור הוכמן

    יש לי רעיון למשהו מעניין בטירוף שאתה צריך לקרוא. את הספר שלי – 'דובים בשממה' – שאני במקרה יודעת שיש לך עותק שלו שרק מחכה.
    ממישהי שמרגישה בת שבעים מרגע שנולדה למי שמרגיש זקן כבר מגיל 8.

  2. אריאלה

    הי, ראשית, אוהבת לקרוא לראות ולשמוע אותך בכל פלטפורמה. בנוסף מסתבר שלמדת עם הבכורה שלי בבי״ס פיק״א בפ״ת. אבל באמת אני רוצה להמליץ לך על פרופ׳ גדי אלגזי. לפני כשנתיים למדתי אצלו קורס על ההסטוריה של האוכל באוניברסיטת תל אביב. קורס מרתק ביותר, שחוץ מאוכל לומדים בו על כלל התרבות האנושית לדורותיה, אומנות, דתות גיאוגרפיה אישים ומה לא. אין לי מושג האם ומתי יועבר הקורס שוב. אבל הוא במסגרת החוג להסטוריה, וסביר שניתן להנות מהפרופ׳ בכל נושא, אבל אתה נראה לי רוצה כרגע להעמיק בתחום המזון.

  3. רונן

    נהניתי לקרוא! שומר את המקומות האלה לכשנבקר בארץ.
    ואם עסקינן בעולם הקפה (וגם נגיעה בפאן העיסקי), ממליץ בחום להאזין לפודקסט של 5THWAVE:
    https://open.spotify.com/show/38XmJl4RGrA2zUl7HWklDs?si=nC6P4kB4QJ2EEbVGsSNz7g
    ואם תרצה לטעום קפה ממש טוב מחוץ לישראל, אני ממליץ בחום לבקר בקופנהגן. העיר מלאה בבתי קלייה ברמה עולמית, מהטובים באירופה (אנחנו כאן כבר שנתיים ועדיין מגלים מקומות חדשים – גן עדן לחובבי קפה).

  4. עדי

    הסיפור שלך עם הקפה מהדהד הרבה את הסיפור של בעלי עם קפה. גרים בבית הכרם בירושלים, אין פה באמת קפה טעים, וצריך לנסוע לעיר בשביל זה. מצאתי מכונה יד שניה שלא עבדה כמו שצריך אז קיבלתי אותה בחינם ובעלי שיפץ אותה, קנה מטחנה ביתית והתחיל לקנות פולים מארגו קפה שבאזור בית שמש. נכון שמצד אחד זה מכניס את האובססיה יותר לבית, אבל כמו כל תחביב יש עקומה שמתייצבת בסוף ואז גם שותים בחוץ (אצלינו זה שבתות בקפה בצלאל) וגם שותים בבית. ועם כל הכיף שבדבר, אני תמיד אחטא עם נס קפה מגורען ❤️
    תודה שכתבת, כיף לקרוא ולהכיר אותך.

  5. נירית

    שאול אתה עושה המון! "תחבק" את עצמך.תאחל לעצמך בריאות ושמחה.תהיייה נדיב עם עצמך.

  6. ענת

    מחשבות על מחשבות
    1. קפה, אתה לא חייב לקנות מכונת קפה כדי להנות מהקפה הטעים שאתה אוהב בבית, אפשר להתחיל עם קפה פילטר/ מכונת פרנץ פרס. זה פשוט כמו להכין תה. אפשר גם לקנות מקציף חלב קטן אם זה מה שמשמח אותך בקפה בחוץ, אבל אז אתה כן מתחיל להיות האנשים האלה… ראה הוזהרת
    2. השראה
    לקרוא את 'הסיפור הבלתי סביר והלא מספיק זכור על עלייתה ונפילתה של מזרח אירופה היהודית' שלום בוגוסלבסקי. גלוי נאות, אני לא קראתי אבל בעלי כן והוא העיף לו את התחת.
    והשיר הזה שהוא ממש כייפי:

    https://youtu.be/p6Cnazi_Fi0?si=LxUTu8_UoZvE5-Zb

  7. יעל

    קיוסק קפה באחד מגני השעשועים בשכונה עם מאפים של דוד לאור זה בדיוק מה שבית הכרם צריכה.

  8. Moshe

    אתה מכיר את הספר "עם הספל" של שחר פינסקר על בתי קפה יהודיים גדולים והשזירה שלהם בתרבות?
    זה מראה כמה חשוב התפקיד של בתי קפה בעיר.

  9. אלה

    אתה גר בירושלים? אני ממליצה לך לצלול לתוך המגוון של הארגונים והעמותות החברתיות. דבר עם מתן ירושלמי מארגון מוסללה ולשמוע על הדברים שקורים על גגות ירושלים ועל גינון קהילתי על גגות ובכלל. ואם לא ביקרת בגג של המרפסת של מוסללה בבניין כלל- לך לבקר. לא אפרט יותר כדי שתהיה לך הפתעה. וגם במתחם החברתי במלון הנשיא לשעבר. ובכלל- יש הרבה קהילות מהממות בירושלים, בייחוד אלו שמתעסקות עם גינון וקיימות.

  10. סנורק

    אל תפתח בית קפה, אתה איש של סיפורים. אולי תעשה הסכת/הצפת שכולל את שניהם. בסגנון קומיקאים במכוניות שותים קפה של סיינפלד, אבל יותר מעניין ויותר מקומי.

  11. שאול א.

    כולכם נורא חמודים. לא יודע איך עונים פרטנית, אז:

    ליאור – הספר שלך עדיין ליד המיטה שלי, לצערי עוד לא הצלחתי לסיים את הספר שמעליו. אני נוראי.

    משה – בדיוק הזמנתי את הספר הזה!

    אפרת – קרעת אותי מצחוק ממש.

  12. לילי

    אני חושבת שאתה עסוק ביותר מדי אינטרוספקציה והתכנסות ושהתרופה לכך היא פשוט לתת לסקרנות ולתפוס פיקוד ולשים את השיפוטיות העצמית הנוקבת בצד.
    פחות לשבת בבתי קפה עם לפטופ.
    יותר להתהלך ולהתבונן ולהפגש עם מציאות תלת מימדית.
    חוץ מזה – אתה נשמע שאתה במשבר גיל העמידה אז הרבה מהשאלות בראשך טבעיות לשלב הזה בחיים.
    דעתי האישית, אני חושבת שבכללי אתה פרשנת את הכלכלה מספיק כעיתונאי ואין חדש תחת השמש. בכללי, יותר מעניין אותי לשמוע רעיונות מקוריים שלך לתחקירים וסיפורים גם אם הכי תמוהים.
    אני אישית חושבת שהנושאים שהכי מעניין לחקור או לספר עליהם היום זה-
    מים – באילו טכנולוגיות מדינות ועסקים היום מושקעים ביצירת ושמירת המשאב הזה. זה דפנטלי רלוונטי לישראל
    בקטע מקומי – סיפורי הצלחה אישיים בעסקים קטנים בארץ – ואולי למצוא מה משותף בהם
    פנאי – נראה שנושא ניצול הזמן הפנוי כמשאב מעסיק אותך. אגב- לא רק שכירים מוכרים את הזמן שלהם. זו גישה מיושנת. כל נותן שירות מוכר את הזמן שלו כמשאב. גם כל בעל מלאכה ומשלח יד. גם צייר שמוכר לך ציור ב10000 שח מוכר לך למעשה תןצר של המון שעות מחקר,אימון, וניסיון. לא רק חומרים ורגעי העיבוד שלהם.
    ובעניין, זה
    ממליצה לך ליצור קשר עם אלעד ירון, אוצר צעיר אך חשוב, שחוקר זמן רב את השאלה האם אמנות כעסק יכול להצליח ואיך, וכמובן איך בישראל. אלעד חלק מקבוצת בית ריק אשר התגלגלו להיות מקימי "המפעל" בירושלים. גם שם בית קפה אגב.
    ובלי ועם קשר – בקטע הכי אינטואטיבי – לעיתים יותר קרובות לדעתי כדאי לך להתאמן בקרוספיט פדאנטי או פילאטיס קלאסי קשוח. העצימות וקשיחות שיש בדרישות לאימון כזה מכריח את המוח להתנתק מאנאליטיות לשעה ולתת לגוף ותפקודו נוכחות מלאה ללא הפרעה. האפקט עושה פלאות למצב רוח ופוקוס מנטאלי.
    שנה אזרחית טובה!
    לילי

  13. Hallel palmor

    ואללה נתקלתי התחלתי לעקוב אחריך במקרה, ובמקרה נכנסתי לקרוא את הקישור למרות שעוד לא מכירה אותך,
    ואיך התחברתי למה שכתבת ולתגובות באותן מחשבות שלי אחד לאחד.
    הסיבריס הבית השני, וממליצה לך ממש לטעום את הקפה של ברק בשוקפה בשוק

  14. כנרת

    תתחיל בקפה טחון ומקינטה בבית. זה ממש מצוין. אהבתי במיוחד את העצה של לריב עם אנשים פנים מול פנים ולא באינטרנט

  15. נגה

    תודה על הפוסט הזה. מרגש ממש. לדעת שבתוך הסחי והמאוס יש אנשים יפים וטובים כמוך וכמו אלו שהצגת.
    והקפה: המרדף אחר הקפה המעולה הוא הכי שווה.
    ואם תגיע לחיפה, קפה נעימה וקפה טלק מתחרים על מקום ראשון לא רק בארץ אלא בעולם.
    ושוב תודה

  16. נורית

    התחלתי לשתות קפה רק אחרי גיל 40. ישר להארד קור. מאז רכשתי מכונה, מטחנה וקולה קפה. שותה רק ספל אחד ביום. אבל זה הספל המושלם. לאף אחד בעולם אין קפה טעים כמו הקפה שלי. לפעמים צריך פרה בשביל כוס חלב אבל לא את כל הרפת

  17. יניב

    היי שאול,
    כמו תמיד ממש כיף לקרוא אותך.

    לגבי משהו מעניין, אם הנושא של "כיצד משתנות דעות פוליטיות" מעניין אותך,
    David McCraney כתב ספר מצוין בנושא,how minds change, וגם יש כל מיני פודקאסטים מעניינים בהשתתפותו.

  18. ערבה

    מעניין, כי מה שכתבת על הקפה ועל אנשי העשיה, זה בדיוק מה שאני מרגישה מכל מה שאתה עושה וממה שאתה, שיש לך תשוקה למשהו, וגם אם יש רגעים שהיא אובדת, אתה מוצא אחת חדשה.
    זה תמיד מדגדג לי בידיים לפגוש אנשים כאלה, כי זה מעורר את התשוקה הפנימית או לפחות את הזיכרון, שהיה בי פעם משהו כזה.

סגור לתגובות.