ברק, לבני וביבי – העימות הכלכלי המשולש

לעיתים יוצא לי לקחת חלק בפרויקט שגם מעורר בי גאווה עיתונאית מסוימת. הבוקר התפרסם בעיתון שלנו פרויקט שכזה: עימות כלכלי משולש בין המתמודדים המרכזיים על ראשות הממשלה – אהוד ברק, ציפי לבני, בנימין נתניהו.

הרעיון נולד במקרה. לפני חודש, בערך, הצעתי למערכת לעשות ראיון עם סילבן שלום. הצעתי לסמן את שלום בתור מועמד אפשרי לתפקיד שר האוצר, למרות שהוא עצמו לא הסכים להציג את עצמו ככזה. לפחות לא מטעם עצמו. בכל אופן, אחרי גישוש מסוים בקרב אנשי סילבן שלום, שאלתי את העורכים שלי מה דעתם. התשובה שלהם היתה פשוטה: לא. תחת זאת, העלה העורך שלי רעיון אחר – לעמת את ראשי המפלגות הגדולות בתחומים הכלכליים.

בתשעה בנובמבר חיברנו במערכת סדרה של שאלות זהות, תשע במספר, ושאלה אישית אחת לכל מתמודד. שלחנו את השאלות לכל המתמודדים, וביקשנו לקבל את התשובות עד יום רביעי, ה-26/11. כולם הביעו באותו היום נכונות להשתתף בפרויקט. נו, בתקופה של בחירות לא מאד קשה לשכנע פוליטיקאים לקבל במה להציג בה את עמדותיהם.

כבר אז ידעתי שבשעת השי"ן יהיה לא פשוט לקבל את התשובות. ואכן כך היה. מיום ראשון בשבוע שעבר התחלתי במרתונים טלפוניים עם העוזרים של שלושת האישים. טלפון אחר טלפון, שיחה אחר שיחה. כולם אמרו שיהיה בסדר. בסופו של דבר, לא קיבלתי תשובות מאף אחד מהם ביום רביעי. כולם התחייבו להעביר את התשובות למחרת. רק אנשי אהוד ברק עמדו במילה שלהם. את תשובותיהם של לבני ושל נתניהו קיבלתי במוצאי השבת. תשובותיה של לבני התעכבו, בין היתר, בגלל מעורבותה כשרת החוץ במעקב אחר האירועים במומבאי.

לכשקיבלתי את התשובות, כאמור במוצ"ש, ישבתי אל תוך הלילה בשביל לעבוד על הפרויקט, במטרה שיתפרסם הבוקר. הזמן נהיה קצר, בייחוד מרגע שידענו שנתניהו יציג את תכניתו הכלכלית אתמול, באיזה כנס שנערך בתל אביב. התוצאה התפרסמה הבוקר בעיתון.

בחרנו בצורה הצגה לפי נושאים, ולא לפי מועמדים. רוצה לומר – לא נתנו עמוד נפרד לכל אחד מהם, אלא ריכזנו את תשובותיהם לפי הנושאים השונים שהם נשאלו עליהם. באופן זה, כך טענו עורכיי, הקורא יכול להשוות את העמדות של המועמדים השונים ביתר קלות. לטעמי, הם צודקים, העורכים. בנוסף, ריכזנו את העמדות שלהם בנושאים השונים בטבלה מסכמת (לא מופיעה באתר האינטרנט) והוספתי טקסט פרשנות משלי לדברים. פרשנות פוליטית, לא כלכלית.

אילולא הייתי כותב כאן בשמי המפורש, הייתי מספר גם מי כתב את תשובותיו של מי. זה מעניין. אבל אתם תצטרכו לסלוח לי בעניין הזה. מה שכן, אני יכול להבטיח לכם שכל אחד מהמועמדים עבר באופן אישי על התשובות, הכניס בהן שינויים, ואישר אותם לבסוף בעצמו.

אני מרוצה מהפרויקט הזה. אני מרוצה ממנו שבעתיים לנוכח העובדה שאתמול גלובס התפארו בכך שהם יערכו עימות כלכלי ראשון בין שלושת המועמדים בועידת ישראל לעסקים באמצע חודש דצמבר. נה לגלובס, הקדמנו אתכם.

קריאה נעימה. אשמח לקבל תגובות, בין אם על הפרויקט עצמו ובין אם על העמדות של המועמדים (ואם מישהו ממש מעוניין בכך, אשמח להעביר במייל את התשובות המלאות של המתמודדים, לפני עריכה. אין הבדלים משמעותיים בין הגרסאות, זה בעיקר עניין של אורך. התשובות של לבני, למשל, היו ממש ממש ארוכות).

השאלות והתשובות באתר "כלכליסט"
טור הפרשנות שלי באתר

ועכשיו, מילה מהשר רפי איתן

בשולי הדברים, בפגישה שהתקיימה ביום חמישי בלשכתו של ראש הממשלה, נכחו ראשי סיעות הקואליציה, וכן יו"ר האופוזיציה, בנימין נתניהו. מקורותיי סיפרו לי שבפגישה הציג יו"ר הגמלאים, השר רפי איתן, את המודל שהוא מציע בתחום פרישת רשת ביטחון להגנה על החיסכון הפנסיוני. ומה ההצעה של איתן? הנה הניסוח שלה בגלובס:

ביום ראשון הקרוב יציג איתן לממשלה תוכנית משלו להתמודדות עם משבר הפנסיה. על פי תוכניתו, הממשלה תמיר את אחזקות העמיתים בקרנות הפנסיה ובקופות הגמל לאגרת-חוב ממשלתית בלתי סחירה, הנושאת ריבית צמודת מדד בתוספת 2%. ההמרה תתבצע לפי מחיר אחזקות העמית ב-30 ביוני 2008. בנוסף, זכות ההחלטה בדבר ניצול הזדמנות המרה זו תהיה בידיו של העמית.

תכנית מעניינת. חבל רק שלא כתבו את המילה המפורשת – "הלאמה" – בשביל להבין שמה שהשר איתן מציע זה הלאמה מוחלטת כמעט של כל המשק. אם קרנות הפנסיה וקופות הגמל (כלומר מרבית החיסכון ארוך הטווח במשק), שמחזיקות כזכור כמעט בכל דבר שזז – מחברת טבע, עבור באפריקה ישראל וכלה באורמת – ימירו את ההחזקות האלה באגרות חוב ממשלתיות, המשמעות היא שהמדינה פשוט תקנה את כל הנכסים הנסחרים בבורסה, כמעט. כלומר, הממשלה תהפוך לבעלים של טבע, מכתשים אגן, אפריקה ישראל, דלק, איי.די.בי, מה שאתם רוצים. מגניב, לא? ניסו את זה פעם כבר איפשהו. נו, שכחתי איפה. אני רק זוכר שזה לא עבד מי יודע מה בסוף.

ואהבתי גם את הפסקה הבאה, שאמורה להסביר את ההיגיון מאחורי התכנית המקורית של השר איתן:

לטענת איתן, התכנית אינה כרוכה בהזרמת כספים מאוצר המדינה, מכיוון והממשלה תקבל ניירות ערך סחירים בתמורה לאג"ח ממשלתי, שמועד פירעונו בתוך מספר שנים לא מועט. התכנית מיועדת לעמיתים בני 55 שנה ומעלה.

התכנית אינה כרוכה בהזרמת כספים מאוצר המדינה? מה?? אתה רציני??? איזה קסם מגניב: אתה קונה נכסים, אבל לא משלם עליהם! וואו! אה, סליחה, אתה כן משלם עליהם. אתה נותן תמורתם אג"ח ממשלתית בריבית של 2%, אין לי מושג לאיזה טווח זמן. זה לא נקרא לשלם? ומי יממן את האג"ח האלה? הלו??? השר איתן??? איזה אנשים. וזה עוד לפני שדיברנו על העלות הכרוכה בניהול כל החברות החדשות הללו שהפכו להיות בבעלותה של המדינה. זה בטח גם לא עולה כסף. סתם, גרושים. נו, באמת.
אז הנה מסר שהייתי מעוניין להעביר לשר איתן בהזדמנות זו – תן לאנשים אחרים להגן על הגמלאים, עשה לי טובה. בשביל שילדיי ונכדיי וניניי לא יצטרכו לשלם גם בעוד מאה שנה את מחיר הטעויות שלך. תודה.

"מה עם הכסף?!"

היום בדרך חזרה מ"עיר רפאים" (עוד הזדמנות לחזות בריקי ג'רביס הגאון, גם אם הפעם לא לקח חלק פעיל בכתיבה), השיר הזה התנגן ברדיו. 

מעבר לזה שזה ההיפ הופ/ראפ/מה שזה לא יהיה הראשון שאני שומע שאשכרה נשמע כמו משהו ישראלי מקורי, ולא איזה חיקוי גרוע לגנגסטה-ראפ אמריקאי, הוא ממש קליט, וגם הקליפ די מצחיק.

אז נכון, אני יודע שזה חורג מהטון האסטמתי הרגיל של הפוסטים המעטים שרשמתי, שברובם נסובו סביב וויכוחים נוקבים על אתיאזם, הפניות לספרים של וונגוט, או לינקוקים לקטעי וידיאו של החמישיה. 

אבל מצד שני, מניח שזה יכול לההפך בקלות להמנון הפרילנסרים באשר הם.

(ורק לצורך האיזון, ביצוע לFalling Down של טום וויטס מתוך הופעה חיה. הידד לכרישגרוב! )

אמנון כהן – חסום לי את ערוץ הקבלה!

1.
יום אחד התעוררתי בבוקר, וגיליתי שהתפרץ ליס מקס שלי ערוץ הקבלה. ממוקם אי שם באפיק 66, התנחל באין מפריע. הנה, יש לו גם אתר אינטרנט, תוכלו לצפות בו גם ללא חיבור ללווין. אני אהמר שהוא לא משדר בשבת.

2.
בהתחלה הדבר חלף לי על יד האוזן. הצצתי קצת בלוח השידורים של ערוץ הקבלה, נדהמתי מהדברים שיש שם, קצת התרעמתי ביני לביני על זה שבכלל יש ערוץ קבלה, אבל אחר כך הבנתי שיש מספיק אנשים בעולם שצריכים דברים כאלה, והמשכתי הלאה לעסוק בענייניי.

3.
ואז, הבוקר, קיבלתי בחילה קשה מהעניין הזה. ראשית, תהיתי מדוע הערוץ הזה פתוח בטלביזיה שלי כברירת מחדל. זאת אומרת, נניח שהיו לי ילדים קטנים. ילדים זכים, מסוג הילדים שחבר הכנסת אמנון כהן חרד לגורלם ולשלומם. כאלה ילדים. ונניח שאני רוצה לשמור על נפשם הרכה של ילדיי, ולא לחשוף אותם לתכנים שאני מגדיר אותם כתכנים פסולים, או תכנים לא רצויים, או אפילו תכני תועבה. ונניח שאני סבור שהתכנים המשודרים בערוץ הקבלה הם תכנים כאלה, כלומר תכנים בלתי רצויים לילדיי. ממש כשם שאם היה ערוץ מיסיונרי של אוונגליסטים שפונים בעברית לילדים, או ערוץ של יהודים משיחיים שמנסים להפיץ את תורתם, וכיוצא באלה, לא הייתי מעוניין שילדיי יצפו בו. אתם יודעים מה, לא הייתי מעוניין שילדיי יצפו בו כברירת מחדל, כלומר שהוא לא יהיה פתוח כברירת מחדל בפניי ובפני ילדיי, מבלי שביקשנו אותו במפורש.

4.
במלים אחרות, אם אנשים במדינת ישראל החליטו כי את ערוצי הפורנו יש לחסום כברירת מחדל, וחוקקו חוק מדינה בשביל זה, איני רואה שום סיבה בעולם שלא לחסום כברירת מחדל את שידורי ערוץ הקבלה. מי שרוצה, שיצפה בו. שיתקשר למוקד שירות הלקוחות ויזמין את הערוץ. אין סיבה שאני אצטרך לעשות את זה בשביל לחסום את הערוץ.

5.
בשלב הזה הצגתי בפני פוזי, אשתי היקרה, את דעתי בנושא. היא אמרה שהיא מתפלאת עלי. שבתור אדם ליברלי, לא יכול להיות שאני בעד חסימת תכנים. נו, היא צודקת. אני לא בעד חסימת תכנים. אני בעד פתיחת תכנים, בעד שיתוף מידע, בעד פלורליזציה של דעות. כן, אני בעד. אבל יש אנשים במדינה הזו, אנשים שכוחם עולה על שלי, מסתבר, שמתנגדים לדברים האלה. הם בעד לצנזר, הם בעד לסמא, הם בעד להסתיר את המציאות מעינינו, לכפות עלינו מטריקס שחורה. עכשיו, אם הם בעד צנזורה, וכוחי שלי מוגבל לעומתם, אצטרף אליהם בגל השחור שלהם. ולכן, אני שב ואומר, אם ערוצי הפורנו סגורים כברירת מחדל, גם ערוץ הקבלה צריך להיות סגור כברירת מחדל. הנימוקים הם אותם הנימוקים. לפחות מבחינתי. אם לא צדק, אם לא פתיחות דעת, אני דורש לפחות סימטריה. זה הכל. שהרי לא ייתכן שאפילו בוועידת הצנזורה העליונה ישבו רק יראי שמיים חשוכי מוחין, ולא תהיה נציגות לאנשים שדעתם בהירה עליהם קצת יותר.

6.
ולסיום: הפוסט הזה לא יצא רהוט ואלגנטי כפי שרציתי שיצא. אולי בגלל שאני יותר מדי כועס. אני מניח שלחלקכם זה ישמע קטנוני, מתנשא, אנטי-דתי, ושאר סופרלטיבים מאותה המשפחה. נו, שיהיה. רק ניסיתי להבהיר עד כמה האיוולת הזו שקרויה מדינת ישראל מרגיזה אותי לפעמים, ועוד על הבוקר. זה הכל. לכשעצמי, התקשרתי למוקד השירות של יס וביקשתי לחסום את הערוץ. נציגת השירות האדיבה להפליא, שירה, הסבירה לי כיצד אני יכול לחסום את הערוץ באופן ידני דרך השלט שלי. עשיתי זאת. עשיתי זאת כי אני מאמין שאם אנחנו רוצים לחיות בשלווה יחסית במדינה הזו, אזי זו הדרך – אדם יכול לבחור לעצמו במה לצפות ובמה לא. וכך זה צריך להיות, גם עם ערוצי הפורנו. אין שום נימוק רציונלי לצורה המעוותת שבה הדברים מתנהלים כיום. כששאלתי את שירה האם הערוץ הזה מתוכנן להיות ערוץ בתשלום בשלב כלשהו, היא אמרה שנדמה לה שלא, משום שהמטרה שלהם היא להפיץ את הערוץ הזה לכמה שיותר אנשים. המממ. לו הייתי תחקירן, הייתי הולך ובודק את קשריו של מנהל ערוץ הקבלה (ראו בפסקה הבאה), עם מנכ"ל יס, או במקומות אחרים הקשורים לעולם התקשורת. ולא, דווקא במקרה הזה אני לא מתכוון לשר (החרדי) אריאל אטיאס. יש לי הרגשה שהוא לא מת על הערוץ הזה, בגלל מי שעומד בראשו.

*
לקריאה נוספת (ומומלצת): לאיש הזה שמנהל את ערוץ הקבלה, או משווק אותו, או השד יודע מה, קוראים מיכאל לייטמן. מהאתר של ערוץ הקבלה יש הפניה לבלוג שלו. כנסו, לא תתחרטו. נסו למשל את העמוד הזה, שעוסק במשבר הכלכלי העולמי. יש שם כמה פנינות של ממש. בין היתר, רק בשביל לגרות את סקרנותכם, לייטמן צופה כי בשנים הקרובות המשבר הנוכחי יתגלגל בסופו של דבר למשבר צבאי-נאצי. ויש גם תופינים על שרי אריסון. בקיצור, קריאה נעימה.

עדכון חשוב: ליאור שלח לי את הידיעה הבאה מנענע10. בגדול, הם מציגים שם את ה"בני ברוך" האלה, החבר'ה שמנהלים את ערוץ הקבלה, בתור עוד כת של משוגעים. הנה ציטוט מתוך הידיעה (התגובה של מיכאל לייטמן):

לשאלה לגבי תקנון הקבוצה והאיסור לדבר עם אנשים מבחוץ על בני ברוך או הציווי לבלות עם האשה רבע שעה ביום בלבד עונים סופר ולייטמן: "זהו אורח חיינו. הוא בא להגשים את המצווה 'והגית בו יומם ולילה'. כפי שאנחנו לא מבקרים אתכם החילונים, אל תבקרו אותנו. אנחנו באמת מאחלים לזוג הזה את כל הטוב, וגם לכם".

זה מה שיושב לכם בטלביזיה.

עוד אחד לסטטיסטיקה

היום, לפנות ערב, נכנס לביתי נציג של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

הוא היה בחור בעל מראה ממשוקף למדי, למרות שלא חבש בפועל משקפיים, וקמטים של זקנה בצידי פניו העידו עליו את מספר שנותיו. כבר שבועיים שהם מתקשרים מהלשכה ומנסים לתאם ראיון, ועברי כסוקר במפעל ניצול פתח תקוואי הקשה עלי לסרב להם. 

לאלה מכם שתוהים מה לובש סוקר בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אציין שלבש חולצה מכופתרת שאמורה הייתה לשוות לו מראה רשמי, למרות שנראתה כאילו נרכשה באחת מרשתות השיווק הגדולות, במבצע של שתיים ב99.99. על דש החולצה חבש סימן מזהה של הלשכה, מעין תג קל לזיוף שהיה אמור לנסוך בי תחושת ביטחון שלא מדובר במתחזה המנסה לדלות ממני פרטים אישיים למטרת איזו הונאה מתוחכמת. הצעתי לו כוס מים,  והוא סירב בנימוס. הפצרתי בו כמארח רוסי טוב לקבל  כוס תה, או לפחות קולה, אבל הוא לא רצה שום דבר. במקום זאת הניח את המחשב על השולחן, התיישב, ופתח בסדרת שאלות מנוסחות בקפידה בלי שום הכנה מוקדמת. זו תחושה קצת מוזרה, כאשר אדם זר נכנס אליך הבייתה ובלי להרים את ראשו מצג המחשב מייד מתחיל לשאול שאלות. 

מאחר וכולנו חווינו סקרים ארוכים ומשעממים בצורה כזו או אחרת לא אטריח אתכם בלתאר את כל החוויה, למעט מספר אירועים קטנים שתפסו את תשומת ליבי. 

  1. אחת השאלות הראשונות הייתה האם אני יהודי. שאלתי אותו למה הוא מתכוון, לדת או ללאום, והוא אמר שהאופציות הם "יהודי, נוצרי, מוסלמי, ודרוזי." הערתי שאני ישראלי, לא יהודי, אבל לאחר שתיקתק כמה רגעים התנצל ואמר שהמחשב לא מאפשר לו להזין את זה. חשבתי לעצמי, שהעניין מעט סימבולי. 
  2. במסגרת סדרת שאלות שנושאן היה "עד כמה הנתון הבא משפיע בישראל על מעמדו הכלכלי חברתי של אדם" נשאלתי עד כמה משנים לאומו, כישרונותיו, קשריו, וכו' של אזרח במסעו לצבור הון וכוח. השאלה על מידת הקשר בין כשרונותיו של אדם, לבין הונו ומעמדו, הרגישה קצת כמו שאלה מכשילה. אחרי שהרהרתי בה מעט בחרתי ב"בכלל בכלל לא."
  3. מיד לאחר מכן נשאלתי עד כמה השגחה עליונה משפיעה על מעמדו הכלכלי חברתי של אדם בישראל. ציינתי באוזניו שזה שווה ערך ללשאול "עד כמה משפיע יוגורט על מעמדו של אדם בישראל." זה פשוט ביטוי חסר משמעות. 
  4. אני לא יודע מה מלמדים אותם שם בקורס סוקרים, אבל הבנאדם לא הסכים לשום דבר שהצעתי לו. לא לכוס מים, לא לפרוסת עוגה, נאדה. אולי פחד שאדחוף לו משהו למשקה שיוציא אותו מאיזון וימנע ממנו למלא את תפקידו כראוי. אולי קוד הנימוס שלהם מחייב אותם לא לקבל דבר. אולי סתם לא היה רעב. 
  5. לאורך כל הראיון הטרידה אותי המחשבה שמה הוא עובד בתפקיד המשונה הזה במשרה מלאה. לא היה לי נעים לשאול אותו את הדבר באופן ישיר, כך שבמקום זה שאלתי אם הסקרים האלה נערכים רק פעם בשנה, והוא העיר בתגובה שזה משהו שמתרחש כל הזמן. בכלל, עשה רושם שהבחור היה מעט מיואש ובפרט כאשר חקר אותי אודות ההטבות שמציע לי מקום עבודתי. סדרה של שאלות נועדו לבדוק האם אני מקבל רכב, קרן השתלמות, השתתפות בפלאפון, ושאר ירקות שהחברה שלי מעניקה, (וכנראה שהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לא), ובכל פעם שעניתי "כן," הוא הלך ונהיה מדוכדך יותר. לא יודע מה מציעים לו שם, אבל אני מניח שבשרשרת המזון של הלשכה המרכזית הסוקרים נמצאים מעט אחרי הפלנקטון. 
  6. בכל מה שנוגע לשאלות רדופות פחדים וחששות, קל יותר לנפנף אמא, מאשר סוקר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. סדרת השאלות האחרונה נעה מסביב לקושיות כגון "מה הסיכויים שתאבד את מקום עבודתך? על אילו חסכונות אתה מתכנן להישען משתגע לגיל זקנה?" וכו'. בכלל, עניין משונה משהו להגיע לביתו של אדם ולשאול אותו באופן ישיר: "עד כמה אתה מרוצה מחייך?" מניח שהמלנכוליה קצת עברה לו כאשר שאל אותי "עד כמה אתה חושב שאיכות חייך תשתפר בעתיד?"
  7. כשסיים לתקתק את המילים האחרונות, אמר "סיימנו," סגר את המחשב הנייד, והלך. בלי לחיצת יד, בלי לשתות כוס מים, בלי להגיד לי את שמו. הסטטיסטיקה נכנסה, בלי שום הצגה מוקדמת, וצירפה אותי למשפחתה המורחבת. 

וזו כבר הסטטיסטיקה השנייה שנוהגת בי בחוסר נימוס שכזה.