עדכוני עבודה, לא יותר

1.

בלילה של ה-30 בינואר, לפני שאלון נולד, ישבתי בסלון וסיימתי לקרוא את כל מה שהיה לי ברידר. נירית הלכה לישון, ולי משום מה לא התחשק. אז עברתי לקרוא את הפריטים המומלצים על ידי הרידר עצמו. דפדפתי עוד ועוד בין שטות לשטות, עד שנתקלתי בזה:

מבט אל העבר

התצלומים האלה עשו לי משהו – האופן שבו רגע שקפא ואבד בזמן מולבש על המציאות העכשווית, והדיסוננס בין שני המרחבים האלה. לא יודע, עשה לי משהו.
שלחתי מייל עם קישור לאמירזיו, עורך המוסף של העיתון, ואמרתי לו שצריך לעשות אחד כזה. ייאמר לזכותו שהוא התלהב, הלך לצוות שלו, והחבר'ה התחילו לעבוד על זה לכבוד גיליון יום העצמאות. אתמול, יום ה', אחרי הרבה עבודה מאומצת של הרבה אנשים טובים, הפרויקט הזה התפרסם. כאן אפשר למצוא את הגרסא האינטרנטית שלו, למרות שהגרסא המודפסת כמובן מוצלחת הרבה יותר (התמונה החביבה עלי היא לא זו ששמתי כאן, אלא התמונה של הנוטרים הבריטים בכניסה לימקא בירושלים).

מרצפים את כיכר העירייה

בינתיים, גם ה-CNN התחיל להריץ פרויקט כזה משלו, בשיתוף גולשי האתר. את התוצאות המוצלחת אפשר למצוא כאן (חביבות עלי במיוחד תמונות מס' 6 ו-14).

2.
לפני שבוע פרסמנו בעיתון פרויקט שאני גאה בו למדי, ושנהניתי להשקיע בו כל כך הרבה שעות עבודה ומחשבה – דרוש חינוך פיננסי. שבועיים וחצי מאומצים של עבודה מורכבת, עם צוות כתבים, עורכים וגרפיקאים (ובעיקר אחת מאד מוכשרת) הולידו 13 עמודים מרהיבי עין שאני מקווה שבאמת הועילו למישהו או לפחות שינו דפוס חשיבה אצל מישהו. שמחתי מאד אתמול לשמוע שאחד הבנקים הגדולים מגלה בו עניין מיוחד. ולמרות שהפרויקט הזהיעניין 99.9% מקרב קוראי הבלוג הזה, חשבתי אולי בכל זאת מישהו יתעניין. תהא אשר תהא: אפשר למצוא את הפרויקט הזה כאן. גם במקרה זה, בגלל מחלקת הגרפיקה המדהימה שלנו, הגרסא המודפסת הרבה הרבה הרבה יותר טובה מהגרסא המופיעה באתר.

3.
עד כאן. שבת שלום.

אגוזי

0.

הרשימה הבאה הולכת להיות קצת מַלאה. עם הקוראים הסליחה.

1.

היום האכלתי את אלון בעצמי בפעם הראשונה. פוזי הלכה לאיזו פגישה, ואני נשארתי איתו למשך כמה שעות. רק ברגע שהתחלתי להאכיל אותו, משימה שהתגלתה כלא פשוטה במיוחד – בעבורו ובעבורי – הפסקתי להרגיש כמו בייביסיטר, והתחלתי להרגיש קצת כמו אבא.

2.

מעט מאד דברים שקורים מעניינים אותי באמת. ליתר דיוק, מעניינים אותי יותר מרבע שעה. ענת קם? יצאה לי כבר מזמן מכל החורים. אמא של אלירז פרץ ז"ל מתבטאת כפי שהיא מתבטאת? מעניין לי ת'תחת. הדוסים מפגינים מול מקומות בלתי כשרים בירושלים? ממש מעניין לי את ת'תחת.

3.

אני לא לגמרי יודע למה זה ככה. אולי אני יכול לתלות את זה בסוג העבודה שלי. רוצה לומר, אולי החשיפה הבלתי פוסקת לאירועים חדשותיים, הצורך המתמיד לראות את המציאות בפריזמה חדשותית, או להתאים את המציאות לפורמט חדשותי, עשו אותי קהה. אולי העבודה שלי גרמה לי להפסיק להתעניין במשהו שקורה יותר משתי דקות רצופות, פשוט מפני שזה אופיה של העבודה שלי – אחרי העיתון של היום יש עוד עיתון, ועוד עיתון, ועוד עיתון, ועוד עיתון.

ועוד עיתון.

4.

ואולי לא. אולי תמיד הייתי כזה. יובל דרור קרא לי פעם (לא בפניי) ניהיליסט. אני זוכר שנעלבתי אז עד עמקי נשמתי (היום זה היה מעניין לי ת'תחת). אבל אני לא בטוח שזה נכון. אני כן מסוגל לזכור את עצמי מתכעס, מתרגש, מתגאה, מתאכזב לנוכח שלל אירועים בזירה הציבורית/פוליטית/חברתית שעוטפת את עצמי.

אבל היכולת הזו – לחוות רגש, גם אם שכלי, כלפי משהו – הלכה ונשחקה בי בשנים האחרונות. אין ספק שהעבודה רק זירזה זאת. אני לא יודע לגמרי למה התהליך הזה קרה, אבל הוא קרה. אני לא יכול להתכחש לו. היום כמעט ולא באמת אכפת לי מכלום. מרבית החברים שלי מצליחים לעורר בי רק בבואות של רגש. על אנשים אחרים בכלל אין מה לדבר.

5.

כשאלון נולד, בשנייה שהוא יצא, והפך מציפייה להתממשות, בכיתי. זה לא היה בכי ארוך, גם לא קצר. זה היה רגע אחד בדיוק של בכי. אני זוכר זאת בבירור כי הייתי בטוח שאבכה יותר.

אבל אולי הרגע ההוא, הבודד – סינגולריות של התרגשות – תהיה פתח לשיקום מנגנון הרגש.

ואולי לא.

הבטחה שקוימה

והנה, מבלי משים, אך כצפוי, בשעה 21:01 נחתה בתיבת הדוא"ל שלי ההודעה הבאה (ההדגשות במקור):

בתמונות: השר בן אליעזר בבית משפחת פרס. השימוש בתמונות חופשי, אין צורך בקרדיט.

השר בן אליעזר בחגיגות המימונה: אחדות ישראל חשובה בימים אלו מול האתגרים העומדים בפנינו

שר התעשייה, המסחר והתעסוקה, בנימין (פואד) אליעזר, פתח את חגיגות המימונה הערב (ב'), כבכל שנה, בביתו של חבר מועצת העיר בית שמש, ריצ'ארד פרס. "חג המימונה מסמל יותר מכל את קיבוץ הגלויות שיש במדינת ישראל, ואת הרב-תרבותיות בארצנו", אמר בן אליעזר. "זה מזמן כבר לא חג של עדה אחת, אלא החג של עם ישראל כולו. אאחל רק לכולנו, שנמשיך לחגוג יחד את החג גם בשנים הבאות, אאחל היום יותר מתמיד לאחדותו של העם וליכודו – אחדות שכה חשובה אל מול האתגרים הקשים העומדים בפנינו כאומה".

אסף

050-6206616

להנאתכם הצרופה והשלמה, אני מצרף כאן גם את התמונות. אני תוהה אם בהמשך הערב יגיעו גם תמונות מנתיבות…

איסרו חג שמח