טור שלי שפורסם היום בעיתון:
איזה כיף להיות ניר גלעד, מנכ"ל חברה לישראל של סמי עופר. שלשום החליט דירקטוריון החברה שגלעד יקבל אופציות בשווי של 18.44 מיליון שקל בשל "מגוון התחומים הרחב בו עוסקת החברה והמורכבת הגיאוגרפית שלה". יש עוד כל מיני נימוקים, אבל זה לא באמת משנה.
סיפור האופציות של גלעד לא נגמר כאן. גלעד משמש כאמור כמנכ"ל החברה לישראל, המחזיקה בחברה-בת כיל שם משמש גלעד יו"ר וזוכה לחבילת אופציות נאה נוספת בשווי 14.8 מיליון שקל. וזה עוד לא הכל, כי גלעד מחזיק באופציות נוספות של החברה בשווי של 9 מיליון שקל שטרם מימש. בשורה התחתונה, מדובר ב-42.24 מיליון שקל.
בשביל להבין עד כמה בלתי נתפס הסכום הזה שהולך כל כולו לאדם אחד, צריך להבין תחילה כיצד עובדת החברה לישראל. החברה לישראל היא חברת אחזקות. מנוע הרווח העיקרי שלה (281 מיליון דולר במחצית הראשונה של 2010) הוא החברה הבת כימיקלים לישראל (כיל), לה נתנה המדינה את האפשרות לחלוב את ים המלח עד כלות תמורת שיעור תמלוגים מגוחך של 5% מההכנסות בשנה.
המשאב העיקרי שמפיקה החברה מים המלח הוא אשלג, המשמש לתעשיית הדשנים העולמית. ומה עשה גלעד בשנה החולפת בתחום האשלג שהצדיק את מתן האופציות השמנות שקיבל? לא הרבה. שוק האשלג העולמי הוא שוק קרטליסטי בעיקרו. במלים פשוטות זה אומר כך: הביקוש לאשלג נובע מהביקוש העולמי למזון. ככל שישנם פיות רעבים רבים יותר בהודו ובסין, יש צורך ביותר דשנים לצורך גידולים חקלאיים. מי שקובעת את המחיר העולמי של האשלג – חומר דישון מרכזי – היא חברת פוטאש הקנדית, שמווסתת את כמויות הייצור שלה בהתאם לתנאי השוק. כיל, שחקנית האשלג השישית במספר בעולם, היא רק price taker. כלומר, היא רוכבת על המחיר שקובעת פוטאש. זהו, זו פחות או יותר כל התורה כולה. כלומר, צריכת המזון בהודו ובסין עולה, פוטאש קובעת מחיר שוק גבוה יותר לאשלג, כיל ממשיכה לייבש את ים המלח, וניר גלעד מקבל 42.24 מיליון שקל באופציות. דיל נאה לכל הדעות. הייתי מוכן לקחת אותו בעצמי.
יגידו ודאי בחברה לישראל, התפקיד של ניר גלעד הוא לא רק כיל. נכון. לחברה לישראל יש אחזקות נוספות. חברת בזן למשל, המחזיקה בבתי הזיקוק בחיפה. האמת? גם בזן משמשת מקור רווח לא רע לחברה לישראל (11 מיליון דולר במחצית הראשונה של 2010). ואולי באמת יש מן הצדק הפואטי בכך שניר גלעד יקבל כל כך אופציות, שהרי אחרי ככלות הכל הוא זה שחתום על ההסכם השערורייתי במסגרתו קנתה המדינה מהאחים עופר את חלקם בבזן (26%) תמורת הרבה מאד כסף במקום לקבל אותו כדין בחינם, רק בשביל למכור בהמשך את החברה לאחים עופר בחזרה. אכן, במקרה הזה האופציות הן כמעט בגדר צדק היסטורי.
ולבסוף, אסור לשכוח חברה נוספת של החברה לישראל – ענקית הספנות צים. חברה שנאלצה להגיע להסדר חובות – קרי, לא הייתה מסוגלת להחזיר את חובותיה במועד שהתחייבה לו – רק לפני עשרה חודשים. גם על כך כנראה חושב הדירקטוריון שצריך לשבח את ניר גלעד. לכן אין ספק, כיף להיות ניר גלעד. ואולי לא. כי אם להודות על האמת, הסיבה האמיתית שבגללה מקבל ניר גלעד כל כך הרבה כסף, היא בגלל שהוא מוכן לעבוד עם משפחת עופר. ואת זה, אני לא בטוח שהייתי עושה גם תמורת 42 מיליון שקל באופציות.