35 דקות

1.
אתמול, בשעה 15:39, נחת בתיבת המייל שלי הנוסח הסופי של טיוטת חוק ההסדרים, כפי שיוגש לממשלה בשבוע הבא להצבעה. מה שיאושר מתוך הטיוטא הזו (הקרויה "הצעות מחליטים") וידרוש עיגון בחקיקה או תיקוני חקיקה קיימת, ייכנס למה שבסופו של דבר יהיה הצעת חוק ההסדרים לשנים 2009-2010 (שיתווסף להצעת חוק ההסדרים לשנת 2009 שכבר אושרה בממשלה הקודמת בחודש אוגוסט 2008).

מיד לאחר שקיבלתי את הקובץ התקשרתי לעורך שלי לבשר לו שגם הפעם הצלחנו להשיג את זה ראשונים. הפעם, מה לעשות, הוא היה פחות נלהב מאשר בפעם הקודמת, בעיקר משום שבעיקרון מדובר באותו המסמך שכבר חשפנו, רק בשינויים מסוימים. עם זאת, החלטנו להקדיש לסיפור מספיק מקום ולבחון היטב מה ההבדלים בין שני הנוסחים. הנוסח הראשון, זה שחשפנו בשבוע שעבר, היה הנוסח לפני תיקוני היועץ המשפטי לממשלה. זה שקיבלתי אתמול, אחרי התיקונים. לכן מעניין היה לבדוק מה מזוז פסל, ומה משרד האוצר הוסיף.

2.
ובעוד אני עובד על הסיפור, הורה השעון כי השעה 16:14, ולפתע נחת אצלי במייל עותק נוסף של אותו הדבר. אלא שהפעם השולח היה משרד האוצר, בהודעה רשמית לעיתונות. הדבר הראשון שנפלט לי מהפה היה "ססאמק, חבורה של זונות". או משהו כזה. חבל שאני לא נוהג לקלל ברוסית. בכל אופן, התקשרתי שוב לעורך. בישרתי לו ש-35 דקות התהילה שלנו חלפו, ושאפשר להוריד את החותמת "בלעדי" מעל הסיפור. עם זאת, הוחלט להקדיש לסיפור עמוד שלם, והמשכנו – יחד עם כמה כתבים נוספים – לערוך בדיקה מקיפה של ההבדלים.

3.
הבדיקה העלתה כמה דברים מעניינים. למשל, שהפרק שדן בהעלאת קצבאות הילדים הוצא לחלוטין מהנוסח הסופי שיוגש לממשלה. הסיבה נעוצה בכך שבניגוד להסכם הקואליציוני שנחתם עם ש"ס, באוצר ביקשו להתנות את העלאת קצבאות הילדים בציות לכל מיני כללים רפואיים שנוגעים לחיסונים ולטיפות חלב. במלים אחרות, הורים שלא יעמדו בכללים האלה (ככל הנראה, אוכלוסיות ערביות וחלק מן האוכלוסיות החרדיות), פשוט לא יקבלו קצבאות מוגדלות. ככל הידוע לנו, מזוז לא אהב את התנאי הזה, מסיבות של שוויון ואפלייה. התוצאה היא שכל קצבאות הילדים בחוץ ומשרד האוצר צריך להתחיל לשבור עכשיו את הראש בשביל להבין מה עושים עכשיו מול ש"ס.

3.1
סעיף מעניין אחר שדווקא התווסף לנוסח הסופי קשור לסמכויות הוועדה לתכנון ובנייה של תשתיות לאומיות. באוצר רוצים להרחיב את סמכויותיה של הוועדה, ובנוסח הסופי מפורטים בדיוק התחומים בהם תוכל הוועדה להחליט על אישור תוכניות שונות. בין הסעיפים בולט סעיף אחד – תשתיות טעינת רכב חשמלי – שבעצם נוגע לחברה אחת ולאדם אחד. החברה היא חברת "בטר פלייס", והאיש הוא שי אגסי (למרות שראוי להזכיר את שותפיו בחברה, האחים עופר). בטר פלייס מתכננת להקים בישראל בשנים הקרובות תשתית ארצית של מתקני טעינה לכלי הרכב החשמליים שהיא רוצה להביא לפה. היא כבר מזמן הייתה צריכה למצוא פתרון חוקי לעניין הזה, כי אחרת הייתה צריכה לרדוף אחרי כל רשות מקומית בנפרד בשביל לקבל אישורים. עכשיו, באוצר פשוט עושים עבורם את העבודה ותופרים להם סעיף מיוחד. ושאף אחד לא יגיד לי שאני ציני וכל זה – ככה זה, וכל מי שמסרב להכיר בכך, סומא.

4.
הבוקר, שמחתי לראות שהעורך שלי צדק אתמול. למרות שהחומר הופץ בידי משרד האוצר לכל העיתונאים, הרי שבדה מארקר לא הופיע הבוקר פרויקט כזה של השוואת הגרסאות. אני לא בטוח מה ההסבר לכך ולא בא לי להפריח הסברים ספקולטיביים. אני פשוט שמח שאנחנו כן עשינו את זה והם לא. אחרי ככלות הכל, ולרי היקרה צדקה, לפעמים הסיפורים הטובים ביותר נמצאים לעיתים במה שלא בלעדי, במה שגלוי לעיני כל.

מי שמעוניין לקרוא על הבדלים מעניינים אחרים שמצאנו, מוזמן לקרוא את הכתבה המלאה בעיתון או באתר: "מה נוסף ומה יצא מחוק ההסדרים?"

לקריאה נוספת: הנוסח הסופי של טיוטת חוק ההסדרים, באתר משרד האוצר
ולמעמיקים: ויקי חוק ההסדרים 2009-2010

הכל עד לכאן

כל כך הרבה מלים נזלו ממני במהלך השבוע, עד שכעת כבר לא נשאר דבר. ולכן, הפעם רק מוסיקה.

שבת שלום.

[audio:https://amsterdamski.com/wp-content/uploads/2009/05/05-track-5.mp3]
(הכל עד לכאן / עמיר בניון)

18:22

1.
ביום ראשון השבוע, בשעה 18:22, נחתה אצלי במייל הטיוטא המלאה של חוק ההסדרים לשנת 2009-2010, כפי שהוגשה בידי משרד האוצר ליועץ המשפטי לממשלה. דקה לאחר מכן כבר שלחתי אותו לעורך שלי ולמערכת, וחצי דקה לאחר מכן כבר הייתי איתו בטלפון, אומר לו שכל החוק בידינו, ושומע אותו קורא לכולם שצריך להפוך את כל העיתון. אולי זה עצוב להודות בזה, אבל בשביל רגעים כאלה שווה לקום בבוקר.

2.
מבחוץ זה יכול להישמע – נו, קיבלו את כל החוק, צריכים להפוך את העיתון, למי אכפת. מבפנים, זה נראה לגמרי אחרת. להפוך את כל העיתון בשעה כל כך מאוחרת (קרוב מאד לדד ליין), אחרי שכל העיתון כבר מוכן, זה אומר לתפוס את כל העורכים והמשכתבים הפנויים, להושיב גרפיקאים להכין טבלאות ואיורים, להתחיל לעמד את כל העמודים מחדש, וכמובן לחלק את כל החומרים בין הכתבים הרלוונטיים בשביל שיכתבו על החלק שלהם בחוק. זה לא קורה כל יום, לפחות לא בקנה מידה כזה. ולמען האמת, אנשים שם פשוט עשו עבודה מדהימה. כולם. כאילו מדובר בעניין של מה בכך.

3.
הייתי מבסוט על ההישג – הצלחתי להשיג את הגרסא המלאה של החוק לפני שהמתחרים הצליחו. זה באמת לא משהו שקורה כל יום. ביום שני פרסמנו חלק גדול מהדברים שבחוק, וביום שלישי פרסמנו את היתר. נשארו עוד הרבה דברים שלא פרסמנו, מהסיבה שהם היו ידועים מראש בשל ההסכמים הקואליציוניים. אני לא רוצה להיות ממש נבזי, ולכן לא אציין את שמות האנשים שהייתי נותן הרבה בשביל לראות את פרצופם בבוקר יום שני, כשהם ראו את העיתון שלנו ונפל להם האסימון שיש לנו את כל החוק. אין ספק שהעבודה הזו הופכת אותי לבנאדם חרא, עוד יותר ממה שהייתי קודם.

4.
בכל אופן, אני מספר את כל זה לא (רק) בשביל השוויץ. ביום ראשון בערב, אחרי שהעיתון כבר היה סגור ואפשר היה להתיישב ולהוריד בחזרה למטה את רמות האדרנלין, שאלתי את פוזי אם לדעתה מותר לי להעלות את כל החוק, כמו שקיבלתי אותו, לבלוג, למען יוכלו כולם לקרוא ולקיים דיון בחוק עצמו. פוזי אמרה שלדעתה לא. אני לא לגמרי הסכמתי. בסופו של דבר לא העליתי את הקבצים, מסיבה אחת – לא רציתי שהמתחרים שלי יקבלו ממני את כל החוק. ובכל מקרה, ידעתי שאנחנו צריכים לשמור עוד כמה דברים לעיתון של המחרת.

5.
הלילה שלי יחימוביץ' העלתה את כל החוק לאתר שלה (אוסיף בנבזיות רק שלאחר שהיא העלתה אותו, המארקר כתבו על זה ידיעה. עכשיו גם להם יש את החוק כולו). מי שמעוניין לקרוא בו, פרק אחר פרק, מוזמן לעבור לשם. יש שם דברים מרתקים. רפורמות מרחיקות לכת בצד הפסקה שרירותית של העלאת בני הפלשמורה, קיצור זמן ההתיישנות על עברות של רשלנות רפואית, ועוד מרעין ובישין. קריאה נעימה.

*
לקריאה נוספת – טור שלי על חוק ההסדרים (התפרסם בעיתון ביום שלישי).

ככה זה היה

יום שבת אחד, הפיהוקים מקיר אל קיר, אני נמצא במערכת העיתון בתל אביב, מתחיל לעבוד על הכתבות ליום ראשון. פתאום נוחת מייל חדש בתיבת הג'ימייל שלי. בתנועה מכנית אני שולח יד ימין אל העכבר, עובר לתיבת המייל. במבט ראשון אני קולט שהמייל החדש הוא מאת FWCTC, ואני כמעט שולח אותו לספאם. אבל אז אני מביט גם בשורת הכותרת וקורא שם:

2010 FIFA World Cup South Africa TM – Ticketing Update

אוקיי… אני ממהר לפתוח את המייל, ומתחיל לרוץ על השורות:

מר אמסטרדמסקי היקר… מספר ההזמנה שלך הוא… בהמשך למועמדותך שנרשמה במערכת הזמנות הכרטיסים של פיפא… בלה בלה בלה… בקשתך נכנסה להגרלה של השלב הראשון של מכירת הכרטיסים… בלה בלה בלה… בלה בלה בלה… אנו שמחים להודיעך כי הכרטיסים שמופיעים מטה… בלה בלה בלה…. רגע. רגע… מה זה היה?
אנו שמחים להודיעך כי הכרטיסים שמופיעים מטה נשמרו בעבורך לאחר תום שלב ההגרלה….

!!!!

בשלב הזה אני קופץ כמו אידיוט ממקומי על יד השולחן ורץ לחדר של הבוס. "זכינו במונדיאל, זכינו במונדיאל!" אני צועק עליו. הוא מביט בי במבט מוזר, משל היה ילד שראה לראשונה את השדיים הגדולים של המטפלת שלו בזמן שזו החליפה חולצה, אבל אין לו מושג מה לעשות עם הסנסציה הזו. האנשים האחרים שישבו בחדר של הבוס שלי נראו משועממים עד משועממים פלוס, ולא הבינו על מה המהומה. שניה אחרי שהבוס שלי התעשת רצתי בחזרה אל המחשב, והוא אחרי. גללתי את המייל מטה, וראיתי:
זכינו בהגרלה בשלושה משחקים מתוך חמישה שניסינו להתקבל אליהם. יש לנו 12 כרטיסים (בסך הכל) לרבע גמר אחד ולשתי שמיניות גמר. לא הצלחנו לקבל כרטיסים לחצי גמר או לגמר עצמו. רגע של בעסה קלה שנמהל מהר מאד בהתרגשות גדולה. מיד אני שולח את המייל לשני חברים אחרים. הטלפונים מתחילים לרוץ, גם הסמסים. אנשים מחליפים את הסטטוס שלהם בג'ימייל לרגל האירוע, בני ישראל יוצאים במחולות מחניים ברחובות, נשים מתעלפות כשרטט קל של עונג עוד ניכר על שפתיהן האדומות, במקסיקו אנשים בורחים משפעת החזירים.

אחר כך חזרתי לעבוד. הו, כמה עבדתי. רק לפנות ערב חזרתי להיהנות מן ההתרגשות. אחרי שבפעם האחרונה לא הצלחנו לעבור את ההגרלה, הפעם זה עבד. ברכוני נא. ביוני 2010 אטוס עם חבריי ליוהנסבורג, שם אצפה בשלושה משחקים לקראת סוף טורניר גביע העולם בכדורגל, הידוע בכינויו העולמי, המונדיאל. עם המזל שלי אלה יהיו משחקים של קמרון-אקוודור וגו', אבל למי אכפת. אני אהיה במונדיאל.

אם תרצו, אנופף לכם לשלום מן היציע. אתם תביטו מהופנטים במסך, תחפשוני בין מיליוני האנשים המריעים, המשולהבים, ואז לשבריר שניה, כשהמצלמה הראשית תתמקד עלי, תראוני פתאום. לרגע קל תחשבו, "יו", אבל אז המצלמה תעבור להתמקד במישהי עם שיער זהוב ועיניים תכולות שתעודד את נבחרת שוודיה, והמחשבה שהחלה להתרקם במוחכם תתחלף במחשבה אחרת, נעימה יותר.